review

מיניון הוא רומן ביכורים מטריד אך יפהפה ומסקרן שעוסק בלידה, בהתוודעות לזהויות שונות, התפתחות, אימוץ זהות נשית שמשתמשת במה שלאחרות עלול להיראות לא נעים ואף מעיק – השדיים הגדולים.

גם בעוד שעה אחת חוזר מחפוז אל שכונת אל עבאסייה, פרבר בפאתי קהיר, כמקור לשינויים פוליטיים, חברתיים ומשפחתיים, אל אובדן התמימות, המשפחה, החמולה, הכלכלה, וכמו שכתבתי על בית הקפה שלנו – זהו שיר קינה על מצרים שהייתה ולא תשוב.

 כל ספר וספר ביצירתו של מודיאנו מעניק חוויה אמוציונלית והנאה אסתטית, מציב אתגר אינטלקטואלי, מעורר מחשבות והרהורים על החיים ועל הספרות, על הזמן שעובר ועל המקומות שהשתנו או, להיפך, נשארו קפואים.

ספר אישי ששני סוגי אבל ואובדן שזורים זה בזה, דיוקן עדין וחסר רחמים של חיים שהולכים לרסיסים. בין לבין יש גם תקווה.

העולם של אוטסה מושפג מתחלק לשניים: זה שלפני אסון התאומים וזה שלאחריו. זה שלפני האסון מתואר על ידי מושפג כגן זאולוגי, נרקסיסטי ומנוכר רגשית. אסון התאומים מהווה נקודה של התעוררות מחלום ויש צורך להסיק מסקנות, וההתעוררות היא הלם עמוק.

סיפורה של ברלין, גרמניה ואירופה של סוף שנות השלושים ושנות הארבעים כשאלו עוד לא הגיעו: סיפורה של התקופה האיומה בתולדות האנושות כשהיא עוד לא התחילה, בראייה מקדימה של שנת 1931.

סיפור קצרצר יפהפה ומפתיע של הסופר האהוב עליי גבריאל גרסיה מרקס, נאום אהבה נגד גבר יושב גבריאל גרסיה מרקס, נאום אהבה נגד גבר יושב, תשע נשמות (81), 2021 (1987). תרגום: מיכל שליו

מלון אדלון משמש בית לארבעה דורות של נשים, בית של משפחה מפורקת, בית שבגדו בו, בית שנאחז במקומו למרות הכל, למרות המאה העקובה מדם בהיסטוריה של האנושות. מלון אדלון הוא תיבת הפנדורה של הרומן היפהפה הזה, של ברלין, גרמניה ושל אירופה בכלל

חיבור ספרותי מגויס, מקפיא דם ומרחיב לב, חצוב ככדור בדולח מלוטש בתוך הגביש האפל והמעוות של החיים.

זיכרונותיו של חתול נודד עוסק באותן תכונות אנושיות לא פשוטות כמו חברות, נאמנות ואפילו הקרבה, לא רק מצד ננה החתול, אלא גם מסאטורו ועוד דמויות ברומן. למרות הסוף העצוב לכאורה, זהו ספר חיובי מכיוון שהוא מרמז על המשכיות על פני ארעיות.