במאמר זה אדון בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון של ספרו של ניר ברעם הארץ שמעבר להרים. הוא מאגד בתוכו לא רק את תפיסת האחר – כיצד אנחנו כישראלים, כובשים, רואים את הצד השני אלא כיצד "האחר", הנכבש, רואה אותנו הישראלים.
רומן היסטורי, סאגה משפחתית רב דורית המתמודד עם נושאים מורכבים, כמו: שקר והתחזות, צבע, גזעיות וגזענות, מעבר והיברידיות, אימהות ובנות, ונושא התאומות.
המיועד הוא סיפור חניכה יפהפה שנוגע בהתנגשויות רבות, תוך שימוש במושג Zwischenmensch: בין חברויות, בין הוריות, בין דתיות, וכמובן בין מסורת למודרניות.
בימיים אלו עולה בנטפליקס עיבוד קולונועי לספרה של נלה לרסן, חוצה את הקו. הסרט שמצולם, בתבונה, בשחור לבן, מציג את חייהם של השחורים בשנות העשרים של המאה הקודמת בארצות הברית והניסיון שלהם לבצע מהלך סוציולוגי שנקרא Passing – מעבר, או חציית קו. הסרט העלה בזכרוני מאמר שכתבתי באוניברסיטה שעוסק בעבודתו של הסוציולוג פייר בורדייה תוך בחינת שני מושגים שקשורים למאבק השחורים: Passing ו Mitsein.