כפי שגרוסמן כותב בסוף הספר ובראיונות איתו, זהו ספר אישי, לא שלו, אלא של אישה אמיתית בשם אווה פאניץ'-נהיר. הוא לא נוהג לכתוב סיפורים של אנשים אחרים, למרות שמבקשים ממנו הרבה, אבל הסיפור של האישה וגם האישה עצמה משכו אותו לכתוב את הסיפור.
מאת: אורנה ליברמן ספרה של מיכל שטייניץ, שיעור בפרספקטיבה, מוציא מהארון את תופעת הדיכאון בזמן ההיריון, מצלם אותה מכל הזוויות ומאיר אותה לעומק. באחרית הדבר מביעה המחברת את תקוותה שהספר יעורר מודעות לתופעה, יסייע לנשים לעבור את מסע ההיריון באופן טוב יותר, יעודד אותן לפנות לקבלת עזרה במידת הצורך ויפקח גם עיני אבות, בני משפחה…
לא.. לא התבלבלתם! יש לי תכנית רדיו חדשה, שכולה מוזיקה! להאזנה: היTנגנות #1
התכנית הוקלטה לפני ה 9.4, יום הבחירות הכלליות בישראל. זה הזמן לדבר קצת על ספרים ומוזיקה שעוסקים באידיאולוגיות פוליטיות להאזנה: כאן
אומברטו אקו מסיים את מאמרו הפשיזם הנצחי במילים אלו: "עלינו לעמוד על המשמר ולוודא שמשמעותן של המילים האלו לא תישכח שוב. הקדם-פשיזם עודו עמנו, לעיתים בכסות של תרבות … הקדם פשיזם עלול לחזור באיצטלה תמימה ביותר" (שם, עמ' 39)
יומולדת שנה למגזין הרדיו שלי היTרבות, היא סיבה למסיבה כפולה !! להאזנה: חלק ראשון ו חלק שני
כמו בספריו הקודמים גם במעידה הגיבור הוא איש חשוב בחברה ההולנדית. אך בניגוד לספריו הקודמים, במעידה הגיבור אינו פסיכופט, אלא שבעקבות החשדות העולות בקרבו הוא קצת משתגע ומשגע את הקורא. כמו בספריו הקודמים, גם במעידה, המבט של הגיבור, או של הרמן קוך בעצמו, הוא מבט ביקורתי, חד, על החברה ההולנדית ועל החברה האנושית בכלל.
מאת: אורנה ליברמן (דנית בר, ילדות של נסיכה, סיפורי חיים של ילדים להורים מרעילים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, THE SILENT ABUSE) יש התעללויות במשפחות מרעילות שקשה מאוד לשים עליהן אצבע, לבטאן במילים, להסביר את נזקיהן, לחשוף את הצלקות הבלתי נראות לעין שהן משאירות בקורבנותיהן לכל החיים.
(בצילום: רחוב בפראג. מירב גולן) חברתי הבלוגרית רבקה קופלר, בעלת הבלוג אוספת אוצרות, פרסמה השבוע פוסט שגרם לי להרהר על שיטוטים במרחב בכלל ובעיר בפרט.
שלוש סופרות דרומיות של עם עובד (בתרגומם של משה רון ודבורה שטיינהרט) מאגד שלוש נובלות (אולי שתיים ועוד רומן) של שלוש סופרות שחיו בדרום ארצות הברית והסיפורים שלהם מתרחשים באותם המקומות במחצית הראשונה של המאה הקודמת. שתיים מהן אפילו קשורות אחת לשנייה. לכל אחת מהנובלות יש אחרית דבר מאירה ומסכמת. תישארי איתי של איובאמי אדבאיו (בתרגומה של דנה טל) ממוצא ניגרי, מתרחש בחלקו במחצית השנייה של המאה הקודמת ובחלקו בתחילת המאה הנוכחית.