Meirav

 ריצ'רד פאוארס הוא סופר אמריקאי, יליד 1957. יוצר ההדים הוא ספרו התשיעי, אך הראשון שתורגם לעברית. בספריו חוקר פאוארס השפעות של המדע המודרני והטכנולוגיה

באחד מימי אפריל, בשנת 1980 , מתגלה גופת גבר זקן בערמת הזבל בשכונת אונסק"ו שבבירות. מי הרוצח? למה גופתו הושלכה? על כך מנסה הספר לענות. בהקדמה, המספר מכין את הקורא לכך, שזה סיפור שלכאורה ככל הסיפורים, אין בו שום דבר מעניין שיכול לגרום לקורא לקרוא את הספר

ונכון שדורה אדומה וחיים ומוות מתישים אותי הם ספרים שונים, כתיבה שונה, אך הנאה שונה. אם דורה אדומה כתוב באופן איטי, פורט על נימי הרגש בכל שורה בכל מילה, הרי שחיים ומוות מתישים אותי הוא ספר בעל קצב קצת יותר מהיר, נע בין גבולות הריאליזם והפנטזיה, ציני, ביקורתי, ואף מתובל בהומור שחור

גם אם בכל ספר שלו יש איזשהו מימד כזה או אחר של אוטוביוגרפיה הרי שהמצאת הבדידות ויומן חורף הם אוטוביוגרפיות בכל מובן אפשרי, סיפורים אישיים על רקע חייהם ומותם של האנשים הקרובים אל אוסטר, אלו שממשיכים לחיות, חייו-שלו שהוא חרד לקיצם

ברעם מחייה את האנרכיזם, כדי להפוך אותו כלי בידיו "לתיקון" הדמוקרטיה הקלוקלת, אפילו שהוא קצת "מודה" ש"עמוק בלב אתה יודע שהסדר הקיים ינצח.

עיר פתוחה מאגד בחובו תיאוריות פילוסופיות נרחבות. מסעותיו של ג'וליוס ברחובות מנהטן כאינדיבידואליסט וגילוייו מאירים את עינינו המטיילים עימו וצופים כמו בסרט נע, חווים את חוויותיו מסיקים את מסקנותיו וחושבים את מחשבותיו. זהו סיפור מסע מצולם במילים של מהגר ניגרי בודד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכן, יש בזה טעם לפגם

The Child of God הנובלה עוסקת בנושאים רבים: אכזריות, בדידות, השפלה מוסרית של האנושות, תפקיד הגורל בחברה, סטייה חברתית, נקרופיליה, מיזוגניה. היא סובבת סביב חייו של לסטר ומסופרת בצורה הכי שפלה אך מועברת בסצנות מהממות בקומיות ובגרוטסקיות

Home הוא אלגוריה, סיפורו של פרנק ודרכו חזרה הביתה להציל את אחותו. אך מעבר לכך, הסיפור עצמו, מלא בסמלים אחרים שנותנים ליצירה הזאת רובד נוסף, בעל משמעות אידיאולוגית-פילוסופית.

גם אם זה נכון, ודמוקרטיות אכן לא נלחמות בדומותיהן, אינן מהססות להיכנס למצב של מלחמה במדינות שהן לא-דמוקרטיות, זאת ועוד הן גם לא מהססות להשתמש בכל ארסנל קטלני.

מרלו-פונטי מתמקד בתורת האונטולוגית על מנת להסביר את קיומן של הישויות והקשר ביניהם שנעשה באמצעות העין, כמטאפורה לתהליך פנומנולוגי