אבסורד

בין כל הדמויות הללו יש חוט הנרקם בעדינות רבה וברקמה מיומנת הם נשזרים זה בזה, הרקמה הזאת מתבהרת אט אט עד סופו של הספר, סוף שאני מציעה לכם לקחת לאט ובנשימה סדורה, כי טל ניצן הולכת לפגוע איפה שהכי כואב. היא בוחרת את דמויותיה ומעניקה להם נפח ומימד פסיכולוגי ונוירוטי, מטפלת בדמויות באהבה אמיתית, ומניעה אותן בשליטה קלילה

הזדמנות הוא ספר אבסורדי, רצוף מקרים חסרי סדר ליניארי. זהו ספר מתעתע, שהקורא מנסה לא רק לעקוב אחר רצף הסצנות שהגיבור מוליך אותנו בהם, אלא להבין מה נכון ומה לא נכון. קצ'אז'יאן מגחיך את הניסיון של הגיבור לכתיבת ספר לעזרה עצמית להבנת משמעות הקיום, כי אין צורך בזה. הצורך היחידי הוא החיים עצמם.

אין בנפילה עלילה מובהקת וליניארית, לא דו שיח, אך כן התפתחות של דמות, מונולוג ארוך של דמות בדויה – שופט-מתוודה – שמספרת את תהליך התפכחותה והתפקחותה, תהליך אפיסטמולוגי שבסופו מבין קלמנס מה הוא היה בעברו, את הכבלים שאזקו אותו והפיקחון יוביל אותו למסקנה אקזיסטנציאליסטית אחרת.