טל ניצן / את כל הילדים בעולם

טל ניצן היא משוררת, עורכת ומתרגמת. זכתה בפרסי ספרות רבים על שירתה ועל תרגומיה, זהו ספר הפרוזה הראשון שלה.

את כל הילדים בעולם

בסיפור מספר דמויות: אלכס, מורה למתמטיקה, היסטוריה ופילוסופיה, גבר ביישן ושתקן, ויש לו חתולה בשם שרה. כל שבוע הוא מנגן שיר חדש אותו הוא מנגן עד שהוא חושב שהביא אותו לידי שלמות. הוא מנהל רומן חשאי עם אחת המורות בבית הספר שבו הוא מלמד, והוא גר באותו בניין שבו גרה אלי (אלישבע) דיין, אם חד הורית לנועם בן הארבע – הילד שיסלול את הגשר לשתי הדמויות הללו – עורכת מדור תרבות באתר לייף סטייל ועוסקת בכתיבה שיווקית. אלי קשורה כל כך לעולמה הוירטואלי שבו היא מוצאת מזור לנפשה הן בצ'אט עם פסיכיאטר וירטואלי (שכל "פגישה" כזאת עולה לה 500 ₪) והן בהרפתקאות מיניות עם גברים זרים. בין לבין מסופר סיפורה של סיוון, תלמידת תיכון שתקנית, כותבת למגירה שירים וסיפורים ואוהבת אהבה אמיתית ספרים, שבעטיים היא הופכת ללעג מול חבריה, עד שביום אחד היא מצליחה לפצוח פיה בשיעור שבו ידובר דווקא על אלבר קאמי והאבסורד. התפרצות שמעמידה אותה בפני חבריה באור חדש. הנאראטיב מתרחש על גבול גבעתיים תל אביב. וכאן אפסיק לספר כיוון שכל מילה נוספת תפיג את סקרנות הקריאה.

בין כל הדמויות הללו יש חוט הנרקם בעדינות רבה וברקמה מיומנת הם נשזרים זה בזה, הרקמה הזאת מתבהרת אט אט עד סופו של הספר, סוף שאני מציעה לכם לקחת לאט ובנשימה סדורה, כי טל ניצן הולכת לפגוע איפה שהכי כואב. היא בוחרת את דמויותיה ומעניקה להם נפח ומימד פסיכולוגי ונוירוטי, מטפלת בדמויות באהבה אמיתית, ומניעה אותן בשליטה קלילה. היא כותבת כאילו אין זה הרומן הראשון שהיא כותבת – כאילו הייתה מוכנה לו מזמן. הדמויות בספרה מייצגות סדרים בחברה שהיא אלימה, בחינוך, בהתבגרות, בילדות ואיך זה משפיע על עולם המבוגרים – על סבלנותם וסובלנותם. על ידי הטיפול המסור בדמויות שלה, שואלת ניצן בעצם, מה הגבול בעולם שבו הטכנולוגיה המתקדמת נעה בין עולם וירטואלי – עולם שבו אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה ואפילו להיעלם ולהתנתק מתי שאתה רוצה, להשתמש בסמלילים כשאין לך מה לומר – לעולם הממשי האכזרי – עולם שבו השונה לא יכול להתקיים, ולא רק שהוא לא יכול להתקיים אלא הוא נתון לניכור ואלימות של החברה.

אלבר קאמי

הזכרתי לעיל שסיוון, תלמידת התיכון, מתפרצת באחד השיעורים שבו מדובר על אלבר קאמי ואני רוצה להתעכב על זה קצת. אלבר קאמי הוא פילוסוף צרפתי ממוצא אלג'יראי, כתב רבות על האקזיסטנציאליזם – תורה שטוענת שהקיום קודם למהות, קאמי וסארטר התעסקו רבות באבסורד בתוך התורה האקזיסטנציאליסטית, והטענה, בזעיר אנפין היא, שקיים פער בין החיים שאנו מנהלים לבין חסר התכלית הברור שלהם. אנו חיים בידיעה שחיינו חסרי משמעות לחלוטין, ובכל זאת אנו ממשיכים בשגרה על אף האבסורד שבכך. סיוון קוראת תיגר על כך ומתפרצת ושואלת אז מה בעצם קאמי מציע, "בא בנאדם ואומר לו, נמאס לי מהחיים כי הם אבסורדיים, אז הוא אומר לו, לא, תחיה אותם דווקא כי הם אבסורדיים?" (עמ 84). סיוון תציב אתגר מול האבסורד ומול האקזיסטנציאליזם הזה, ואולי זאת התשובה לשאלה לעיל מה הגבול? ומהו בכלל אקזיסטנציאליזם ואבסורד בעולם וירטואלי.

האמת, שאני עוקבת אחר בחירות התרגום של טל ניצן, ומי שמכיר אותם ידע גם ידע מה היא מתכוונת להכין לנו (כמה מתרגומיה: התמימים הקדושים, של עכברים ואנשים, תחת כיפת השמים, וגם: נרודה, סרוואנטס, מולינה ועוד ועוד). ציפיתי לאגרוף הזה, אבל לא ציפיתי שאחריו יבוא עוד אחד, ועוד אחד, כמו שאחרי רעידת אדמה באות עוד כמה תגובות משנה. אני מודה שמיד אחרי רכישתו ישבתי שלוש שעות וחצי ונשאבתי לתוכו. ספר מקסים, רהוט ונוגע ללב!