באיזשהו מקום קראתי שיושימוטו כותבת תמיד על שני נושאים עיקריים המלווים את יצירה: הייאוש של יפנים צעירים מהחיים המודרניים והדרך שבה ניסיון מר משפיע על דרך חיים. גם בספר זה, הציפורים, בננה יושימוטו מפגישה שני צעירים יפנים, מהגרים מארצות הברית, שמנסים להרגיש את החום והאנושיות של החיים המודרניים, מנסים להרגיש שייכים ומנסים לחיות
רומן היסטורי רחב יריעה המספר את סיפורו של הרוכל מוולוט, אבל זהו גם סיפור התפתחותה של איסטנבול במאה העשרים
אז הספר עוסק בהיסטוריה, סוציאליזם פמיניזם, פציפיזם, בתיאולוגיה, פילוסופיה של הדת, אמונה, ובחיים שלאחר המוות – אם בפנייה לכתבי הקודש ואם באמצעות מדיום שעושה סיאנס. זהו ספר על אהבה בימיה של מלחמה, על רישומיה של המלחמה על האהבה ועל פירוקה של המשפחה בימי מלחמה. אך בעיקר זהו ספר על פוסט טראומה שהותירה מלחמת העולם הראשונה. ובעצם, כל מלחמה.
העלילה של קבצנים וגאים מתרחשת ברחובותיה של שכונת עוני בקהיר וסובבת סביב שלושה חברים עניים – גוהאר, יגן ואלכורדי – וקצין משטרה אחד – נור אלדין, מעין קומדיה שחורה, מעין גרוטסקית, על אלו שהחליטו לחיות כעניים מרצונם החופשי ולא לקחת חלק בצביעותה של החברה
מתחת לסיפור האהבה בין דה ריי לרוסאריו והמתח בין דה ריי לאנשי העיירה, הספר מתאר את הקשרים הפוליטיים, החברתיים, אישיים ומשפחתיים והקרע שבין העיירה לעיר הגדולה. זוהי ביקורת צינית על הממשל, שחיתות ומסורת והביקורת של אנשי העיירה כלפי העיר הגדולה לא מפסיקה
ספריו וסרטיו של פיליפ קלודל מוכרים לקורא ולצופה הישראלי בתעוזתם ובתחושת המחנק שהם מותירים בו, הנפשות האפורות שזכה לפרסים רבים, דו"ח ברודק ונכדתו של מר לין תורגמו והנגישו את כתיבתו המיוחדת, כמו גם סרטו לאהוב אותך מאז.
בסוחרי האומות, חשוב להכיר את הרקע ההיסטורי כדי להבין מה פאפאדיאמנטיס מבקש לספר לנו. מורחאס הוא הדמות שהגן על הים האגאי ויצא, בלי ידיעת אישתו, פעם בשבוע כדי להגן על האי מפני פולשים. סנותוס הוא פיראט שבסופו של דבר יהפוך לרוזן ונציאני, שעוד ישוב לים האגאי כדי לכבוש את האיים ולספח אותם לרפובליקת ונציה.
זהו ספר נפלא שרבוד ברבדים אינספור ומלא במשמעויות, מוער בהערות שוליים מועילות, מאירות וחשובות. הספר מאיר מחדש את דמותה של ז'קלין כהנוב, אישה חזקה, אינטליגנטית שהעמידה את האישה המזרחית על רגליה.
לעלילה המורכבת מספר יסודות נוספים שהופכים ל"חתימתו" של הבימאי ג'יילן. כאמור, העלילה היא מאוד מינימליסטית כמו ברוב סרטיו, אין יותר מידי דיבורים, השתיקות ארוכות מאוד, סצינות ארוכות מאוד, והנושא שהופך להיות סמלי (בסרט הזה הוא אשמה) אך הפרטים הנוספים מעצימים את העלילה ונותנים לה מימדים נוספים
זהו ספר מורכב, הרבה יותר מהספר המתח/המסע שמתגלה בקריאה שטחית, כתוב היטב ותוהה האם קריאה בספר יכולה להוביל בנאדם למסע בלתי צפוי או למעקב. זהו אינו ספר מסעות הרפתקני סתמי של פילולוג שמאס בחייו אלא מסע כחיפוש, מהות החיים, מהות המפגשים עם אנשים אחרים וכיצד הם משפיעים על החיים, כיצד החוויות משתלטות על חיינו וכיצד הן יכולות להיות שבירות.
