נניח שהמדע הצליח לבנות אדם, הכי קרוב לאנושי, שיבוט של האנושות, ויש לכם אפשרות לרכוש אחד כזה: האם תבחרו בגבר או אישה? מה תעדיפו שהוא יהיה לכם – חבר רגשי או רציונלי? תומך או יועץ? חבר או עוזר בית? תעדיפו שהאדם הזה יהיה דומה לכם או שונה מכם באופן קיצוני? תעדיפו שהאדם הזה יגן עליכם פיזית? האם תשתפו את העולם בבחירתכם?
ומה כל זה אומר מבחינה מוסרית?
על כל זה מנסה איאן מקיואן לענות ברומן החדש שלו, מכונות כמוני.
איאן מקיואן, מכונות כמוני, עם עובד, 2019. תרגום: מיכל אלפון
Ian McEwan, Machines Like Me
הרומן החמישה עשר של איאן מקיואן, מכונות כמוני, מתרחש בלב לונדון, קלפהאם, בשנת 1982. בעולם שבו דולי משובטת בשנת 1996, "בסתיו המאה העשרים קם הדבר והיה תחילתו של שיעור שבו נלמד כי אנחנו ניתנים לחיקוי ולשיפור".
צ'רלי הוא גבר חסר כל. יש לו תואר באנתרופולוגיה אך עשה הסבה למשפטים, כתב ספר על בינה מלאכותית. בגיל 32 הוא זכה בירושה לא צפויה מאימו. בכספו, שמונים ושישה אלף לירות שטרלינג, הוא החליט לרכוש את האדם המלאכותי הראשון. מתוך 25 דגמים – שנים עשר גברים בשם "אדם" ושלושה עשר דגמים בשם "חווה", שתוכננו על פי מגוון מוצאים אתניים – נשאר אחד, "אדם", שאותו צ'רלי "בחר". משקלו 77 ק"ג ותוחלת החיים שלו עשרים שנה. על פי רשימת הוראות יצרן ניתן לברור את רשימת התכונות הנדרשות.
מעל צ'רלי גרה מירנדה, שכנה שהפכה גם לחברה קרובה. צ'רלי מחליט לחלוק איתה את אדם ולתת לה הרשאה לבחור חלק מתכונותיו של האנדרואיד.
אבל כשאדם מתעורר לחיים הדבר הראשון שהוא מביע עליו את דעתו הוא כנגד מירנדה. הוא אומר שמירנדה היא שקרנית זדונית. צ'רלי מתעב את האזהרה של אדם.
מכאן נבנית מערכת יחסים מורכבת בין שלוש הדמויות הללו, כשבאמצע נכנס גם מארק, ילד קטן ששובה את ליבם.
צ'רלי אומר שאדם היה אמור להיות יותר מוסרי ממנו, אבל האם באמת אדם היה מוסרי יותר? מה קורה שמכונת אדם, קרובה מאוד לאנושית, נכנסת בין בני זוג? ומה קורה כשפשע מרחף מעל ראשם?
היסטוריה ספקולטיבית, אלטרנטיבית
השנה המתוארת במכונות כמוני היא שנה שנבחרה בקפידה. מקיואן רצה ליצור סביבה שבה אלן טיורינג עדיין חי, לא הואשם באשמת אוסקר ווילד (הומוסקסואליות) ולא נגס בתפוח הטבול בציאניד (על בסיס אגדת הילדים שאהב – שלגיה ושבעת הגמדים). הוא עדיין חי והצליח להקים את האדם המכונה-האנושית האולטימטיבית. לכאורה, הקורא נמצא ב 1982, בהיסטוריה, אבל עתידנית: היסטוריה אלטרנטיבית, ספקולטיבית אולי אפילו דיסטופית. ב 1982 בריטניה נכנסת למלחמת פוקלנד. במציאות, זו היתה אחת הנצחונות הגדולים של מרגרט תאצ'ר, אשת הברזל, שלאחריה תאצ'ר זכתה לפופולריות ואהדה גדולה, והובילה גל פטריוטיזם ומדיניות שזכתה לכינוי "תאצ'ריזם".
אבל לא כך ברומן מכונות כמוני.
איאן מקיואן בונה היסטוריה ספקולטיבית אחרת. בעולם שלו, מרגרט תאצ'ר מפסידה במלחמת פוקלנד ונושאת את נאום "אני לוקחת על כתפיי" (שם, עמ' 49). ויתרה מכך:
"אני חוזר על כל ההיסטוריה הידועה הזאת למענם של קוראים צעירים יותר שבוודאי אינם מוצדעים לרושם הרגשי, ומפני שהיא היוותה רקע עצוב למשק ביתינו המשולש.. דגלוני הלאום לא נרכשו בהמוניהם, צריכהת השמפניה ירדה והמשק באופן כללי היה בצרות .. סרטים שחורים ברחובות קלפהם היי סטריט" (שם, עמ' 49-50)
מצד אחד, דגלי הלאום הורדו לחצי התורן, שיעור האבטלה עמדו על שישה עשר אחוזים אינפלציה חדה, שביתות, פקקי תנועה, שיעורי התאבדות גבוהים, גזענות, מקרי אונס, שוד ודיכאון. מצד שני, מתקיים רנסנס בתחומי הקולנוע והטלויזיה, במדעי החיים, ברובוטיקה, קוסמולוגיה, אקלים, מתמטיקה וחקר החלל. מרגרט תאצ'ר מתפטרת. היא יוצאת בראש מורכן ודומעת מרחוב דאונינג 10 יחד עם משפחתה וצועדת ברגל אל מחוצה לו. מי שמחליף אותה הוא טוני בן, שחובר לא"פ תומפסון.
אבל זו לא המציאות האלטרנטיבית היחידה שאיאן מקיואן יוצר: בשנת 1982 ה"ביטלס" מתאחדים לאחר שתים עשרה שנים בנפרד (שם, עמ' 79), וצ'רלי מתענג על קולו הצרוד של ג'ון לנון (שבמציאות, נרצח ב 1980); במציאות האלטרנטיבית במכונות כמוני, שתים עשרה שנה לפני (כלומר, 1970) צצו המכוניות ללא נהג הראשונות (שם, עמ' 90); ומירנדה שולחת טקסט לחברתה ומקבלת אמוטיקון צוחק וזוקר אגודל (שם, עמ' 129)
אנדרואיד, דרואיד, מכונת אדם
מקיואן אוסף את כל מה שכבר ידוע על מכונת האדם החדשה, אנדרואיד או דרואיד, מסרטים וספרים (מלחמת הכוכבים שיצא רק בשנת 1987, המושג רובוט שתבע קארל צ'אפק במחזה משנת 1920, אני, רובוט של דאגלס אדמס משנת 1950). מקורותיו של "אדם", מכונת האדם של מקיואן, היו אינטרנט, רשתות ומדיה חברתית – מקורות שלא היו קיימים עדיין בשנת 1982. אבל בעיקר מבוסס על ה AI – הבינה המלאכותית של אלן טיורינג. אלן טיורינג הוא אחת הדמויות המרכזיות ברומן והבינה המלאכותית שהביא לעולם.
אלן טיורינג
טיורינג היה מתמטיקאי בריטי, ממניחי היסודות למדעי המחשב. הגיע להישגים יוצאי דופן בצד התאורטי ובצד המעשי של מדעי המחשב. בצד התאורטי הנחיל טיורינג לעולם את מכונת טיורינג – מודל מופשט למכונת חישוב אוניברסלית, אשר מתאר את אופן פעולתו של המחשב, ואת מבחן טיורינג – מבחן הבודק האם למכונה כלשהי יש בינה מלאכותית שלא תאפשר להבחין בינה לבין אדם. טיורינג נחשב לאבי מדעי המחשב והבינה המלאכותית. בצד המעשי היה טיורינג דמות מרכזית במאמץ הבריטי במלחמת העולם השנייה: הוא היה אחד השותפים העיקריים לפיצוח ה"אניגמה" – מכונת הצפנה של הצבא הגרמני – מאמץ שתרם תרומה מכרעת לניצחונן של בעלות הברית. הוא גם פיתח מכונת פיענוח שכונתה "בומב", אשר מיכנה והאיצה את תהליך הפענוח של הודעות האניגמה המוצפנות.
טיורינג שם קץ לחייו בשנת 1954, שבועיים לפני יום הולדתו ה-42, ככל הנראה בעקבות תופעות הלוואי של טיפול הורמונלי שנכפה עליו לאחר שהורשע בהומוסקסואליות, שהייתה באותן שנים בגדר עבירה בבריטניה (ויקיפדיה).
אבל איאן מקיואן בנה לאלן טיורינג עתיד אלטרנטיבי שבו טיורינג יוצא זכאי במשפט שלו.
במכונות כמוני, אלן טיורינג ועמיתו, דמיס האסביס (יליד 1976, ויקיפדיה), יוצרים ב 1968 תוכנה שתוכל לנצח את אחד השחקנים במשחק גו. אלן טיורינג גם חי (ברומן!) מ 1969 עם מאהבו טום ריאה, כשריאה כתב פואמה על חייהם המשותפים.
ברומן, מכונות כמוני, איאן מקיואן מפגיש בין צ'רלי פרנד לבין אלן טיורינג. הם נפגשים לראשונה במסעדה שבה צ'רלי ומירנדה סעדו, וצ'רלי, שיכור, ניגש לטיורינג ומציע לו כרטיס ביקור. טיורינג התקשר לצ'רלי ומציע לו להיפגש. הם נפגשים ומחליפים מידע בנוגע למכונת האדם שטיורינג יצר, ונדמה שטיורינג מתחרט על מה שבנה:
"מצבם של עשרים וחמישה הגברים והנשים המלאכותיים שיצאו אל העולם לא טוב … אנחנו יוצרים מכונה בעלת אינטליגנציה ומודעות עצמיים וזורקים אותה לתוך העולם הלא מושלם שלנו. מוח כזה, הבנוי על פי הנחות רציונליות בדרך כלל, שוחר טוב ביחסו לזולת, מוצא את עצמו חיש מהר בעין סערה של סתירות … האם אנחנו רוצים שידידינו החדשים יקבלו את ההנחה שצער וכאב הם מהות קיומנו? מה יקרה כשנבקש מהם לעזור לנו להילחם באי צדק?" (שם, עמ' 180)
צ'רלי מצא את עצמו בוחן את הנושא הזה מקרוב, כשאדם שואל את מירנדה: "איזה מין עולם את רוצה? נקמה – או שלטון החוק. זאת בחירה פשוטה" (שם, עמ' 274).
איאן מקיואן בונה היסטוריה אלטרנטיבית שבה העבר, ההווה והעתיד מתערבבים בין אמת לבדיה.
הספר נוגע בנושאים רבים: תודעה, תפקיד המקריות בהיסטוריה, בינה מלאכותית AI, המסאיסט הרנסאנס המוזנח סר וויליאם קורנוואליס, הדרישות הרשמיות של ההיקו ובעיית ה- P לעומת NP של מדעי המחשב, אך הנושא האמיתי שלו הוא מוסרי: בְּחִירָה. האפיגרף מצטט את שירו של רודיארד קיפלינג "סוד המכונות", המבטא בחזקה את האיכות הבלתי מתפשרת של מוח המכונה. "אנחנו לא בנויים להבין שקר", נכתב בשיר. במוחו הדיגיטלי של אדם, אולי יש היגיון מעורפל, אך אין מוסר מטושטש.
הרומן מורכב מבחינה מוסרית ומטריד מאוד, רוח של שובבות מרושעת ואינטליגנטית ששורה על איאן מקיואן.
