סולה יצא לאור בשנת 1973. זהו ספרה השני של הסופרת זוכת פרס נובל לספרות (בשנת 1993) טוני מוריסון, שיצא אחרי העין הכי כחולה, בשנת 1970. אני קוראת אותה לראשונה עכשיו.
הערה אנקדוטלית: בשלוש השנים האחרונות, יוצא לי, בלי משים, שאני כותבת על אחד מספריה של טוני מוריסון ביום הולדת שחל בשמונה עשר לפברואר. השנה, שוב בלי משים, באותו תאריך נטלתי לידיי את ספרה סולה והתחלתי לקרוא בו. היום, שבוע אחרי יום הולדתה אני כותבת את הרשימה.
הספר מספר את סיפורן של נל וסולה, שתי חברות ממשפחות שונות, בעיירה קטנה באוהיו (מדינת הולדתה של טוני מוריסון). קראתי את הספר בשפת המקור, ו "תחתית", שמה או כינוייה של העיירה כתוב כך: Bottom. היא נקראת כך כיוון שעבד שחור רצה לקבל את שחרורו וביקש לעצמו את האדמה השייכת לאיכר שלמענו עבד. האיכר נתן לו את האדמה והעבד לא הבין למה הוא נותן לו את ה bottom. האיכר ניסה לסבר את אזניו ואמר לו שהאדמה הזו פורה ועשירה מספיק.שמה האמיתי: מדליון.
Sula, Toni Morrison, Alfred A. Knopf, 1973
לאחר מכן, מוריסון מספרת לנו את סיפורו של שדרק (Shadrack), שיצא למלחמה, מלחמת העולם הראשונה, אך חזר מעורער בנפשו. הוא מפחד מהמוות ועורך טקסים מוזרים, ותושבי העיירה מפחדים ממנו.
הנרטיב העיקרי הוא של נל וסולה, שמהווה ניגוד אחת לשנייה. משפחתה של נל מאמינה בקונבנציות חברתיות, שגרה ויציבות. אך עולמה מתחיל להתערער כשנל מגלה שסבתה הייתה זונה. סולה גרה עם סבתה ואימה בבית ששתיהן מתקבלות בחברה כחריגות. בביתן מתארחים עוד שלושה ילדים מאומצים. למרות השוני בין שתי המשפחות, שתי הילדות מתחברות ביניהן והופכות לחברות טובות מאוד עד שקורית תאונה מצערת שבעטייה הן נאלצות להמשיך ולגדול בנפרד.
יום אחד אימה של סולה מנסה להדליק אש מחוץ לבית, אך האש נתפסת בשמלתה והיא נשרפת למוות. סבתה של סולה מזעיקה את השכנים ואמבולנס ומגלה שסולה צופה במתרחש ודואגת לה. לאחר בית הספר נל בוחרת להינשא ומנהלת חיים שגרתיים, סולה עוזבת את העיר מיד אחרי החתונה, מנהלת רומנים עם גברים לבנים, מוצאת שהכל שגרתי ומשעמם, ואחרי עשר שנים היא חוזרת לעיירה. עם חזרתה, תושבי העיירה מתייחסים אליה כ"שטן", כמי שמזלזלת בקונבנציות חברתיות, כמי שקיימה יחסים בין גזעיים וכל זה התחדד והתגבש כאשר סולה מנהלת רומן עם בעלה של נל. באופן אירוני, חזרתה של סולה בעיירה גם לתושבים לקיים יחסים הרמוניים יותר בינם לבין עצמם. אבל משהו קורה שמערער שוב את חיי השלווה שתושבי העיירה השיגו לעצמם.
סולה מייצגת את ההתרסה לנורמות חברתיות, נורמות מגדריות ונורמות מוסריות. לסולה יש כתם לידה מיוחד שכדאי לתת עליו את הדעת. את פעולותיה של סבתה של סולה, אני לא תמיד מצליחה להבין. היא חסרה רגל אחת וההסבר על חסרונה לא ידוע לאשורו. יש לה דרכים משונות לטפל בילדיה, אחת מהן היא מעלה אש בחדרו של ראלף בנה כיוון שהיא חושבת שהוא יסתדר. בהמשך היא תעשה מעשה מטורף יותר לרלף.
ללא ספק, הספר חד, מלא ברבדים ומשמעויות כמו שטוני מוריסון יודעת להציג את הדמויות שלה. הוא עוסק באימהות, בדואליות במוות שמרחף בכל פינה, אך מעל לכל הוא עוסק בפמיניזם שחור.
