תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
דומיניק סמית כותב סיפור יפהפה על גילגולו של ציור, על פמיניזם, על פרטים טכניים על עיבודו של ציור, הכנת הצבעים (צהוב עופרת או צהוב חול) כאילו הוא צייר בעצמו, מתרשם מהעובדה ששרה היא הציירת היחידה שנכנסה לארגון פטריארכלי בעולם פטריארכלי, שבעצם ציירה – עובדה שגם היא לא הייתה שוות ערך לצייר-גבר.
שם הספר באנגלית The Cook נושא דו משמעות: טבח או בישול. כך שהוא יכול להתייחס גם לקונרד הטבח, גם לסופר כטבח וגם כתבשיל מיוחד שהטבח ו/או הסופר רוקמים לקורא הסקרן. הסיפור מחולק לשישה חלקים, כמו ארוחת ערב מלאה ומכובדת הכוללות אפריטיף ודיז'סטיף, כאילו הסופר עצמו הכין לנו ארוחת מטעמים מיוחדת מאוד על כל חלקיה, ארוחה המקבלת במהלכה תפנית, כמו שליטה של תבלין שמחזק או משפיע על הטעם, שצריך להשתמש בו בכמות המדויקת כמעדן כדי לשבח או לשנות טעם אחר, ששימוש יתר יגרום לדחייה ואילו שימוש מופחת בו יגרום לאוכל להיות תפל.
זיכרונותיו של חתול נודד עוסק באותן תכונות אנושיות לא פשוטות כמו חברות, נאמנות ואפילו הקרבה, לא רק מצד ננה החתול, אלא גם מסאטורו ועוד דמויות ברומן. למרות הסוף העצוב לכאורה, זהו ספר חיובי מכיוון שהוא מרמז על המשכיות על פני ארעיות.
חנות הספרים יצא לאור בשנת 1978 והעמיד את הסופרת פנלופי פיצג'רלד ברשימה הקצרה לפרס פוליצר לספרות. לאחרונה הוא עובד לסרט והוא מוצג בימים אלו בקולנוע.
סלסטין היא דמותה של משרתת העובדת בבתי העשירים בצרפת, הן בפרברים והן בפריז, שחיה במנזר (ההדגש במקור. בכל פעם שהמנזר מופיע ברומן הוא מודגש). גם סיפור של אונס אגרסיבי ואכזרי של קלייר, ילדה קטנה, מופיע ברומן.
בצבים כל הדרך למטה, ג'ון גרין מספר לנו את סיפורה של אייזה (אביה קרא לכך כיוון ששמה מסמל את ההתחלה A ואת הסוף Z וכך היא תהיה אינסופית), נערה בת שש עשרה שסובלת מ OCD. המחלה שלה מתבטאת בכך שהיא סובלת ממחשבות פולשות. לא פולשניות, היא מדגישה, אלא פולשות. הן תוקפות אותה בלי שתרצה ובלי הכוונה. המחשבות שלה מכאיבות לה וגורמות לה לפצוע את עצמה – היא מחטטת כל הזמן בפצע שיש לה באצבע, מחטאת אותו, מדביקה עליו פלסטר ואז שוב חוזר חלילה. היא כל הזמן חוששת שהפצע יזדהם ..