ספרות מתורגמת

באחד מימי אפריל, בשנת 1980 , מתגלה גופת גבר זקן בערמת הזבל בשכונת אונסק"ו שבבירות. מי הרוצח? למה גופתו הושלכה? על כך מנסה הספר לענות. בהקדמה, המספר מכין את הקורא לכך, שזה סיפור שלכאורה ככל הסיפורים, אין בו שום דבר מעניין שיכול לגרום לקורא לקרוא את הספר

גם אם בכל ספר שלו יש איזשהו מימד כזה או אחר של אוטוביוגרפיה הרי שהמצאת הבדידות ויומן חורף הם אוטוביוגרפיות בכל מובן אפשרי, סיפורים אישיים על רקע חייהם ומותם של האנשים הקרובים אל אוסטר, אלו שממשיכים לחיות, חייו-שלו שהוא חרד לקיצם

עיר פתוחה מאגד בחובו תיאוריות פילוסופיות נרחבות. מסעותיו של ג'וליוס ברחובות מנהטן כאינדיבידואליסט וגילוייו מאירים את עינינו המטיילים עימו וצופים כמו בסרט נע, חווים את חוויותיו מסיקים את מסקנותיו וחושבים את מחשבותיו. זהו סיפור מסע מצולם במילים של מהגר ניגרי בודד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכן, יש בזה טעם לפגם

Home הוא אלגוריה, סיפורו של פרנק ודרכו חזרה הביתה להציל את אחותו. אך מעבר לכך, הסיפור עצמו, מלא בסמלים אחרים שנותנים ליצירה הזאת רובד נוסף, בעל משמעות אידיאולוגית-פילוסופית.

מפלים מתרחש במפלי הניאגרה, גן העדן של המתאבדים. מגיעים אליו תיירים מכל מקום באמריקה ובעולם כדי ליפול אל מותם. ובכך הוא הופך לסמל ומטאפורה של נפילה: כיצד התפתחות תעשייתית בלתי מבוקרת גן העדן הזה הופך להיות לאסון, כיצד מדינה מרעילה את עצמה ואת עתידה

הזדמנות הוא ספר אבסורדי, רצוף מקרים חסרי סדר ליניארי. זהו ספר מתעתע, שהקורא מנסה לא רק לעקוב אחר רצף הסצנות שהגיבור מוליך אותנו בהם, אלא להבין מה נכון ומה לא נכון. קצ'אז'יאן מגחיך את הניסיון של הגיבור לכתיבת ספר לעזרה עצמית להבנת משמעות הקיום, כי אין צורך בזה. הצורך היחידי הוא החיים עצמם.

ביער אפל יוצאות שתי דמויות, גבר ואישה, למסע מארצות הברית אל ישראל. ניקול קראוס בוחנת את המסע של כל אחת מהדמויות במסלול היהודי, יהודי-אמריקאי, ישראלי, פמיניסטי ואולי היברידי

ברשימה זו אני מבקשת לבחון את המבע הטקסטואלי של גוף האישה תוך התמקדות באונס וזנות ברומנים של אליף שאפאק