הסרט עוסק עיסוק מפורט ביחסים בין איידין לאישתו, בין איידין לאחותו ובין איידין לחבריו, לשכניו ולשוכרי נכסיו. הוא עוסק ברוע, באי התנגדות לרוע, בפילוסופיה, אינטלקט ומיקומו בעולם, בדת, במוסר, בפילנתרופיה, מיזנתרופיה, ספרות, אלטרואיזם ואפילו בציד (או אולי אפילו בקרניזם).
כשהכריש ישן כתוב כרצף של קטעים, מינימליסטי, אך כל מילה במקומה מונחת, עוצמתי וכובש. הנרטיב הוא הסיפור המשפחתי הכאב, העוצמה, נטישה והיאחזות, חיפוש אחר אהבה. כתוב מתוך ייאוש, מלנכוליה אך יחד עם זאת הוא אינו מדכא
ריצ'רד פאוארס הוא סופר אמריקאי, יליד 1957. יוצר ההדים הוא ספרו התשיעי, אך הראשון שתורגם לעברית. בספריו חוקר פאוארס השפעות של המדע המודרני והטכנולוגיה
שיעורים הוא רומן היסטורי שחולף על פני המאה העשרים. הדמות המרכזית בו, רולנד, הוא דמות לא מתפתחת שפצע עמוק רודף אותו והופך אותו לאדם שהוא
אל גן העדן נפרש על פני מאתיים שנה בהיסטוריה, כטרילוגיה: שלוש נובלות שמקושרות ביניהן, כל אחת מתרכזת במאה אחרת: 1893 המתרחשת בניו יורק, 1993, שחלקו מתרחש בניו יורק עובר להוואי וחוזר לניו יורק ו 2093 שמתרחש באיזור 8 בניו יורק, לאחר שנחלקה לאיזורים בשל מגיפות החוזרות על עצמן.
בנובלה החדשה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת, מסתגרת מרגי בחדר השינה של אימה שעות אחדות לפני חתונתה ומכריזה על השילוש "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת", מה שמהווה גרסה מתריסה למול הנוסח "מגורשת, מגורשת, מגורשת"
רומן פוליטי חברתי העוסק בכיבוש, ביחסי ישראל והערבים, ביחסים שבין ערביי ישראל והפלסטינים ובין ערביי ישראל לבין עצמם, ובעיקר הוא עוסק בזיכרון – הזיכרון האישי והזיכרון הקולקטיבי. נכון, החומרים חוזרים על עצמם אבל החזרה הזו היא אינטרטקסטואליות לשם זעקה, לשם שאלות גלובליות שלא תמיד יש להן מענה חד משמעי
תשעה קיפולים יוצרים ברבור נייר הוא רומן היסטורי, אינטרטקסטואלי, מורכב ומפותל בין שלושה קווי עלילה המתפרסים במהלך המאה העשרים, ושבסופם מתחברים לכדי תיעוד החוויה האירית יהודית
ברעם יוצק מקום חדש, שבו הוא מקים את השדים מעירפולם ונלחם בהם, במציאות ובדימיון. זהו ספר על כתיבה, על מערכות יחסים, בעיקר אבות ובנים, וחיטוט עמוק בעבר בזיכרון ובתעתועיו.
הכתיבה של טואג, היא לירית, פואטית, עדינה, תוך מחקר עמוק, רגיש ויסודי. שבודק את מקומו של האדם מול עצמו, מול המקום ומול אלוהיו, ובודקת את היהדות ומשמעותה. לכן, בהרבה מובנים הוא מאוד אקזיסטנציאליסטי
