הוצאת עם עובד

לספרים של ישי שריד צריך להתכונן נפשית. צריך להתכונן לטלטלה עמוקה, לרציונל, למסר. וגם הפעם, בספרו החדש, מנצחת, הוא מצליח לעשות זאת. וכמו תמיד, אישה היא זו שמובילה

בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו. ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש,…

אפירוגון הוא לא ספר קל לקריאה ולעיכול, גם לליברליים שבינינו. הוא מחטט בפצע מוגלתי ענק שהולך ותוסס, פצע שלא רוצה להגליד. פצע שאנחנו לא עושים דבר כדי לרפא אותו: הסכסוך הערבי-פלשתיני. קולום מק'קאן לא מתכוון לשים פלסטר ולעצום עיניים: הוא חופר עמוק, מטפל כמעט עד השורש. ויש לו פתרון כיצד לרפא את הפצע הזה. לא…

הטקסט משקף את תהליך הכתיבה של אחת הסופרות החשובות בסצנת הספרות הישראלית. הוא משקף גם את הצעד הנוסף שרונית מטלון עושה לקראת מיקומה המלכותי בהיכל התהילה של הספרות הישראלית במקומם של הגמוניה פטריארכלית אשכנזית. אם ביצירתה הכללית של רונית מטלון יש יסודות ביוגרפיים, הרי ששלג הוא האוטוביוגרפי-פנטסטי מכולם. הרי מטלון לא באמת חיה עם אביה, ואולי זה ה"תיקון" שהיא היתה רוצה לעשות

דוניא הוא רומן פוליטי וחברתי שהוא לא נוח לקריאה. לא נוח כיוון שהוא מכיל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, אך בעיקר מכיוון שהוא אגרוף בבטן של ישראל, של מלחמת יום העצמאות (של ישראל, הנכבה של הפלסטינים), של התהום שנפערה בחיי הערבים עם הכיבוש וגירושם מחיי השגרה הנוחה ומלאת החיים.

ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.

דבורה נגבי בחרה לכתוב את וירג'יניה וולף כרומן שצמוד לאירועים אמיתיים בחייה של הסופרת, כתבים של וולף עצמה, כתבים שנכתבו עליה.

את הספר הזה אפשר לקרוא מתוך פרספקטיבה של פייר בורדייה, הסוציולוג, שכפי הנראה מאוד השפיע על אריבון בשילוב תורת המרחב והשפעות מרקסיסטיות ויחסי הכוח במרחב (פוקו, מרקס). אפשר לנתח כל קטע, כל פסקה, כל משפט, תחת משקפיים אלו, ובכך הספר מורכב מאוד. הוא כתוב באופן מאוד רציונלי, ולכן המקטעים הרגשיים מועצמים.