ברלין היא "עכשיו" אחד גדול. לא במובן של זמן ליניארי, אלא שהכל קורה בה בבת אחת. כל המאה העשרים עוברת נגד עיניך המשתאות, ובכך ברלין כאילו "מאריכה" ו"מרחיבה" את העכשיו. ואולי אנחנו חיים בהיסטוריה מרובה וחופפת, רצף של זמן הומוגני.
סצנות מברצלונה / מרסה רודורדה
מה שמעניין הוא שסופו של ולטר בנימין דומה לסופה של מרסה רודורדה. שניהם הפכו לפליטים. גם בנימין וגם רודורדה מגיעים לצרפת ובסופו של דבר גם לספרד. שם, בנימין מתאבד.