ספרות אנגלית

הספר מסופר בגוף ראשון, אני לא חושבת שזהו רומן מתח, לא רומן היסטורי, ולא רומן חניכה והתבגרות. זהו ספר שיש בו מתח, אך אין זה ספר מתח, וכל הזמן קורה משהו שמניע את העלילה, שמפתיע, זהו אינו רומן היסטורי, וגם לא רומן חניכה או התבגרות. זה כלום מכל זה, אבל גם הכל.

הבית העגול הוא סיפור על אונס ומורכבות החוקים, דת, אדמה והשייכות אליה

ניכר שבק בקיאה היטב במנהגים היהודיים, בחגים, הדלקת נרות, הסיפור מהול בפסוקים מהתנ"ך, ופיאוני אפילו מודעת לשמותיו הרבים של האל של היהודים. בספריה נוכל למצוא קווים מקבילים שמעידים על כתיבתה המיוחדת: בסיפוריה המקום הוא סין או מרחבי אסיה, הזמן הוא תמיד סיפור היסטורי,

צוקורו טאזאקי הוא סיפור על התבגרות, על נעורים, על האכזריות שבהתבגרות ושל הנעורים, סיפור על התחקות אחר העבר פתיחה וסגירתם של מעגלים, סיפור על אנשים שפוגשים בדרך כמו בתחנת רכבת: חלקם עוברים וחולפים, חלקם חוזרים, חלקם עוזרים להגיע למקומות אחרים, חלקם עם משא וחלקם בלי, תחנות רכבת עצמן שאיתן מגיעים למקומות אחרים, מקומות שלא הכרנו, שאנחנו רוצים להכיר שאנחנו חייבים להכיר.

לכאורה, שני סופרים בעלי אופי שונה, אך למרות הפערים ביניהם יש להם הרבה מן המשותף – האהבה לספורט, גם אם לא אותם ענפי ספורט או מאותן הסיבות, יש להם הרבה מה לומר על זה ועל קפקא ובקט, פוליטיקה ליברלית, אכזבה מהשירה האמריקאית מאז שנות ה-60, ספקות לגבי המשכיות ספריהם אחרי המוות ועוד

שנים עשר השבטים של האטי מובילים אותנו דווקא להגר, האמא-עבד הארכיטיפטית, שנאלצה לקחת את בנה ולברוח למצרים. כאן ראוי לציין שאיאנה מאתיס הושפעה משתי נשים שהיו מורותיה והאטי הופכת להיות דמות המושפעת משתיהן