ספרות ישראלית

ברומן אשת הפיראט היהודי, שיינפלד מכביר ונכנס לפרטי הפרטים של דיני כשרות, דיני שחיטה, אביונה, עונתה, אימהות, ניאוף, בגידה. תוך כך הוא מנגיש את היהדות, בדמותו של הרב, מול שאלת השאלות: משכב זכר. האם היהדות אוסרת, ומתוך איזה תוקף, משכב זכר?

 זהו ספר נפלא שרבוד ברבדים אינספור ומלא במשמעויות, מוער בהערות שוליים מועילות, מאירות וחשובות. הספר מאיר מחדש את דמותה של ז'קלין כהנוב, אישה חזקה, אינטליגנטית שהעמידה את האישה המזרחית על רגליה.

דויד גרוסמן מבקש מהצופה בהופעה ובקורא לא לשפוט את האדם על סמך מראה חיצוני, או טעות טיפשית כזאת או אחרת, גרוסמן מבקש שנחזור אל הישראליות האמיתית והכנה – אל הרגש של כולנו, אל הישראלי שאיכפת לו. ולא בכדי מקום הסטנדאפ הוא במרתף בנתניה

ברעם מחייה את האנרכיזם, כדי להפוך אותו כלי בידיו "לתיקון" הדמוקרטיה הקלוקלת, אפילו שהוא קצת "מודה" ש"עמוק בלב אתה יודע שהסדר הקיים ינצח.

ספר מסקרן, ישראלי מאוד, שעוסק בבחירה, על משובה סטודנטיאלית, געגוע, זיכרון ופנומנולוגיה. טלי כהן-צדק לקחה רעיון פילוסופי, במודע או שלא במודע, ויצרה עלילה קצבית ומרתקת

בנובלה החדשה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת, מסתגרת מרגי בחדר השינה של אימה שעות אחדות לפני חתונתה ומכריזה על השילוש "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת", מה שמהווה גרסה מתריסה למול הנוסח "מגורשת, מגורשת, מגורשת"

ללכת למקום אחר הוא ספר שעוסק בפלישת הנאצים לתוניס, מחנות העבודה, הרעב והמוות אבל לא רק. זהו ספר מטריארכלי והמרחב הדומסטי של הנשים בו, בעולם שבו הגבר מחליט ושולט, לכאורה.

רומן פוליטי חברתי העוסק בכיבוש, ביחסי ישראל והערבים, ביחסים שבין ערביי ישראל והפלסטינים ובין ערביי ישראל לבין עצמם, ובעיקר הוא עוסק בזיכרון – הזיכרון האישי והזיכרון הקולקטיבי. נכון, החומרים חוזרים על עצמם אבל החזרה הזו היא אינטרטקסטואליות לשם זעקה, לשם שאלות גלובליות שלא תמיד יש להן מענה חד משמעי

בספר זכרונותיו סוקר העיתונאי ואיש "המוסד", גיל קיסרי, את מסלולו במישור האישי, המשפחתי, הלאומי והבינלאומי במבט מתומצת ומשועשע.

הספר חשף אותי להשקפות עולם של אנשים דגולים ונתן לי עצות לשיפור ההתנהלות. תהיי אופטימית, תדבקי במטרה. קריאתו השרתה עליי רוח טובה, הציפה אותי בגלים של זוהר ומילאה לי את חצי הכוס הריקה. זהו מסוג הספרים האהוב עליי.