תרבות ותוכן – ספרות, קולנוע, טיולים
הספר, שכתוב מנקודת מבטה של גרייס בת העשר, רומז שלכאורה לכל אחד מהמבוגרים יש איזושהי הפרעה, בכיוון של OCD, חוץ מדמותה של מרגרט קיזי – הדמות שנעלמה. אז למה מרגרט קיזי נעלמה? למה זה כל כך חשוב? האם גרייסי וטילי חברתה באמת מחפשות את מרגרט קיזי או אולי את אלוהים? ואולי בכלל את האנושות, האנושיות וטוב האדם?
בצבים כל הדרך למטה, ג'ון גרין מספר לנו את סיפורה של אייזה (אביה קרא לכך כיוון ששמה מסמל את ההתחלה A ואת הסוף Z וכך היא תהיה אינסופית), נערה בת שש עשרה שסובלת מ OCD. המחלה שלה מתבטאת בכך שהיא סובלת ממחשבות פולשות. לא פולשניות, היא מדגישה, אלא פולשות. הן תוקפות אותה בלי שתרצה ובלי הכוונה. המחשבות שלה מכאיבות לה וגורמות לה לפצוע את עצמה – היא מחטטת כל הזמן בפצע שיש לה באצבע, מחטאת אותו, מדביקה עליו פלסטר ואז שוב חוזר חלילה. היא כל הזמן חוששת שהפצע יזדהם ..
שלום מאזינות ומאזינים יקרים, התכנית שתשודר מחר, ערב יום השואה, תוקדש ליום השואה. הפעם אני משיקה שתי פינות חדשות: מה היTרבות קראה מאז פגישתנו (ספרים שקראתי לאחרונה) האחרונה והיTרבות זוכרת – פינת תזכרות של אנשים או אירועים מיוחדים בשבוע שבו אני משדרת.
בית פושקין הוא יצירה ספרותית, שהיא על יצירות ספרותיות רוסיות מהגדולות שנכתבו, ואנדריי ביטוב מפנה את כתיבתו ישירות אל הקורא, מדבר אליו, מנחם אותו, מיידע אותו, מסביר, מבהיר ומבאר.
הרומן, צבע השמים שלנו, מתחלק בין סיפורה של טארה, ילדה נורמטיבית, שנולדה לאב ואם מקסטות שונות, למרות האיסור על נישואין בין קסטות שונות, לבין סיפורה של מוקטה (חירות) שנולדה לאם מקסטת הדוואדאסי ולאב לא ידוע. כלומר, האם יודעת מיהו אביה, אך לא מוקטה. גם האב לא בטוח שמוקטה היא ביתו, וכיצד יהיה בטוח אם יש לו בת מאם-זונה?
זהו ספר אקזוטי שמספר את סיפור אהבתה של אסיאדה ענברי, נסיכה ממוצא טורקי, אשר חיה עם אביה,אחמת פשה, בברלין לאחר שגורשו ממנה לאחר ההפיכה של אטאטורק
איזו נחת! חוריה – אנתולוגיה מפוארת, מרשימה, מעוררת מחשבה אחת שמאתגרת את הפמיניזם הערבי שערך, תרגם ואסף אלון פרגמן. חוריה מאגדת 52 סיפורים קצרים, קצרים מאוד ואף כאלו שהם על סף השירה מתימן, סוריה, פלשתין, לבנון, סעודיה, מרוקו ועוד ועוד, שמאירים באור יקרות את הכתיבה הנשית המודרנית בעולם מסורתי ושמרני. כל סיפור קראתי בשקיקה, עומדת …
זהו סיפור טרגי-קומי על התבגרותו של נער בוינה, והקרחת שלו היא סיבה לכתיבה כי "גם סיפורים קטנים יכולים להיות חשובים".
הקריאה בספרו של טא-נהסי קואטס בין העולם וביני דורשת חשיבה רציונלית מעמיקה אך גם מכאיבה את הנפש. טוב עשו הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה קטנה וחשובה – אדום דק, שתרגמו את הספר החשוב הזה. הספר בין העולם וביני חשוב מכמה בחינות: ראשית, הוא ממלא ואקום אידיאולוגי הגותי לגבי האדם השחור והגוף השחור ומקומו בתרבות ובחברה. שנית, הוא מנכיח את קיומו של קולוניאליזם בעולם פוסט קולוניאליזם, ובכך את בעיית הגזע והגזענות שלא נעלמת ואולי אף מתרחבת. שלישית, הוא חוזר לבעיית הגוף השחור של פרנץ פאנון. ובכך ההכרה כי הגוף האנושי אינו רק נתון ביולוגי אלא גם תוצר חברתי-תרבותי והיסטורי. רביעית, הוא מעלה בעיה מורכבת יותר: היכולת של הורה שחור להגן על בנו (השחור). כשאתם קוראים את הספר הזה, נסו לקרוא אותו בעיניים של "שחור", "מזרחי", "פלשתיני" או אפילו בעיני אישה.