ספרות נשית

רומן היסטורי המבוסס על חייה של ליודמילה פבליצ'נקו, גיבורה שנולדה מייאוש, אם שהפכה חיילת, אישה שנלחמה על מקומה בעולם, כאם ואישה, ותרמה את נוכחותה להיסטוריה לנצח. קריאת הספר סוחפת עשירה וחיה כל כך שהקורא מוצא את עצמו מרותק אליו וחי אותו.

מלון אדלון משמש בית לארבעה דורות של נשים, בית של משפחה מפורקת, בית שבגדו בו, בית שנאחז במקומו למרות הכל, למרות המאה העקובה מדם בהיסטוריה של האנושות. מלון אדלון הוא תיבת הפנדורה של הרומן היפהפה הזה, של ברלין, גרמניה ושל אירופה בכלל

זיכרונותיו של חתול נודד עוסק באותן תכונות אנושיות לא פשוטות כמו חברות, נאמנות ואפילו הקרבה, לא רק מצד ננה החתול, אלא גם מסאטורו ועוד דמויות ברומן. למרות הסוף העצוב לכאורה, זהו ספר חיובי מכיוון שהוא מרמז על המשכיות על פני ארעיות.

זהו שיר הלל לקונסטנטין, לאלג'יר, שיר פרוזאי, או פרוזה פואטית. לא האמנתי שמישהו/י יצליח לכתוב את העיר שלו, את זיכרון גופה, את זיכרון אהבתו, באופן שאורחאן פאמוק עשה זאת לעיר איסטנבול (מוזיאון התמימות, סתירות בתוך ראשי – טרם תורגם). פואטיקה של מרחב וזיכרון, של הגירה, של שחרור ואהבה, שיר שאחרי שמניחים אותו מהידיים, נושמים לרווחה את כל הכאב, המועקה והיופי.

שלוש סופרות דרומיות של עם עובד (בתרגומם של משה רון ודבורה שטיינהרט) מאגד שלוש נובלות (אולי שתיים ועוד רומן) של שלוש סופרות שחיו בדרום ארצות הברית והסיפורים שלהם מתרחשים באותם המקומות במחצית הראשונה של המאה הקודמת. שתיים מהן אפילו קשורות אחת לשנייה. לכל אחת מהנובלות יש אחרית דבר מאירה ומסכמת. תישארי איתי של איובאמי אדבאיו (בתרגומה של דנה טל) ממוצא ניגרי, מתרחש בחלקו במחצית השנייה של המאה הקודמת ובחלקו בתחילת המאה הנוכחית.