רומן היסטורי

צפרדעים מהווה ביקורת על המפלגה הקומוניסטית, על המשרד לתכנון המשפחה ועל הרדיפה והעוני של האזרחים. הספר קריא ומתובל בהומור וביקורת של הסופר. הביקורת מוסתרת על ידי שימוש בסמלים מהמיתולוגיה ועל ידי הומור, מלווה בסיפורים על המיתולוגיה, אמונות תפלות, שדים והמון מסורת,

עלאא אל אסואני, יליד קהיר, 1957, הוא בכלל רופא שיניים, פובליציסט, ספריו מכים הדים והוא ידוע כמי שמתנגד לנורמליזציה עם ישראל. הוא התנגד לתרגומו של הספר לעברית, אך בסופו של דבר הוא תורגם דרך הוצאה לאור אמריקאית הפועלת בישראל, הוצאת טובי. הספר יצא לאור ב 2002 והוא מתאר את החיים בקהיר שלאחר המהפכה ב 1952. …

חשיבות תרגומו של ספרו של ח'ורי טמונה בזה שאנחנו, הישראלים, יכולים לראות את השפעותיהן של המלחמות והפלישות על הצד השני, את החרבתה של העיר, החרבתה של רב תרבותיות.

מורם מעפר הוא סיפור אוטוביוגרפי של האבות הקדמונים של סאראמאגו אך באופן עקיף, כי הסיפור המשני ללטיפונדיה הוא ההיסטוריה של פורטוגל, בעיקר על רקע עליית הדיקטטורה.

זהו סיפור הגירה עדין ורגיש, מהעיירה אניסקורתי הקטנה שבאירלנד, עיירה שבה כולם מכירים את כולם, מרכלים על כולם עוזרים ומאיימים על כולם, העיירה שבה נולד המחבר עצמו, אל ברוקלין העיר גדולה, קוסמופוליטן, שאליה מגיע קולם טויבין

ספר חשוב, מאלף, רעיון של אדם הנמצא בקומה ומספר את הסיפור – על כל מורכבויותיו כתוב באופן מפורט, מעניין קריא ומסקרן,  ומתורגם לעילא. הספר פורסם שנה לפני יום השנה ה-20 לאירועי כיכר טיינאנמן ועם תחילת המשחקים הפוליטיים, מטרתו היא כמובן לזכור ולא לשכוח, ולהתעורר מהתרדמה שהעיר והמדינה נמצאים בה.

באחד מימי אפריל, בשנת 1980 , מתגלה גופת גבר זקן בערמת הזבל בשכונת אונסק"ו שבבירות. מי הרוצח? למה גופתו הושלכה? על כך מנסה הספר לענות. בהקדמה, המספר מכין את הקורא לכך, שזה סיפור שלכאורה ככל הסיפורים, אין בו שום דבר מעניין שיכול לגרום לקורא לקרוא את הספר

ונכון שדורה אדומה וחיים ומוות מתישים אותי הם ספרים שונים, כתיבה שונה, אך הנאה שונה. אם דורה אדומה כתוב באופן איטי, פורט על נימי הרגש בכל שורה בכל מילה, הרי שחיים ומוות מתישים אותי הוא ספר בעל קצב קצת יותר מהיר, נע בין גבולות הריאליזם והפנטזיה, ציני, ביקורתי, ואף מתובל בהומור שחור