לכאורה, שני סופרים בעלי אופי שונה, אך למרות הפערים ביניהם יש להם הרבה מן המשותף – האהבה לספורט, גם אם לא אותם ענפי ספורט או מאותן הסיבות, יש להם הרבה מה לומר על זה ועל קפקא ובקט, פוליטיקה ליברלית, אכזבה מהשירה האמריקאית מאז שנות ה-60, ספקות לגבי המשכיות ספריהם אחרי המוות ועוד
שנים עשר השבטים של האטי מובילים אותנו דווקא להגר, האמא-עבד הארכיטיפטית, שנאלצה לקחת את בנה ולברוח למצרים. כאן ראוי לציין שאיאנה מאתיס הושפעה משתי נשים שהיו מורותיה והאטי הופכת להיות דמות המושפעת משתיהן
קן פולט שם דגש מיוחד ליחס לנשים, לאונס שהיה חלק מחייהם של הגברים בתקופה זו; גברים בעלי חמלה הם הגיבורים העיקריים, והדמויות הגבריות החזקות, גם אם יפי התואר, הם אלו שצמאות דם ונקמה. אלו שרגישים לזכויות של נשים, אלו המזילים דמעות אנוש, הם הדמויות העיקריות שיביאו שלום לעולם. ויתרה מזאת, נשים חזקות, שיכולות לנהל את חייהן בעצמן, גם אם מדובר בימי הביניים, הן הנשים המובילות.
ספר מופלא על מסעה של הגיבורה הראשית מהמקום העלוב שבו היא חיה אל העולם הזוהר ובחזרה לאותו מקום.
כל הסודות המשפחתיים, ובמשפחה פרסית אין מצב שאין סודות משפחתיים, נפתחים אט אט כמו בצל: הרבה כאב ודמעות. על גן עדן של עצי פרי שמזכירים את העבר, ניחוחות לענה ויסמין שמעוררים געגוע וכאב עצום, של אי ידיעה ושל ידיעה מפרקת. מסופר כמו סיפור אגדה.
שיבה לא כתוב כספר שניתן ללמוד ממנו היסטוריה, או על מצבים היסטוריים, מלחמות או אירועים חשובים בהיסטוריה, הוא כתוב כסיפורים קצרים, כאמור, כשכל דמות הוא אחד מצאצאיה של אפייה או אסי, סיפורים אישיים שדרכם אנו למדים על תלאותיהם של העבדים, אנו למדים על המריבות והשפות בחוף הזהב של אפריקה – אשנטי, פנטי, טווי – על המאבקים ביניהם, על המצודות שנבנו על ידי האדם הלבן, מצודות שבמרתפם קובצו יחדיו עבדים, ולא אתאר כאן את הזוועות, על המאבקים לחופש, הן באפריקה והן באמריקה.
בובות סיניות הוא רומן על חברות בת חצי מאה על כל מה שמשתמע מכך ומה שמתלווה לסוג כזה של מערכת יחסים של שלוש בנות "זרות" כל אחת בדרכה; זהו ספר על מקומו של המוצא, על גורל ואמונה; זהו ספר על אמון, מסורת, מודרניזציה ומקומה של הבחירה החופשית בחיינו.
איימי טאן טווה את הנרטיב בעידון, רקמה סינית מחושבת של יופי, צבע, ריחות וטעמים, רגשות שמציפים את הקורא – רגשות של נקמה, תאווה, מיניות, תשוקה, אהבה, כעס, הדחקה ונאמנות. שוב, היא חוזרת לנושא האהוב עליה – יחסי אימהות ובנות, והקורא נסחף אחר הסיפור המרגש. אפשר להבין למה הספר הפך לרב מכר מייד עם צאתו לאור
מיקומו של הנרטיב הוא חלל קלסטרופובי – בית. העלילה מתרחשת בתוך הבית הזה, שהוא רחוק מלהיות נקי ומסודר. בתוך החלל הזה יש חלל נוסף, ועיקרי, שבו מתרחשת העלילה – ברחם
שם הספר באנגלית The Cook נושא דו משמעות: טבח או בישול. כך שהוא יכול להתייחס גם לקונרד הטבח, גם לסופר כטבח וגם כתבשיל מיוחד שהטבח ו/או הסופר רוקמים לקורא הסקרן. הסיפור מחולק לשישה חלקים, כמו ארוחת ערב מלאה ומכובדת הכוללות אפריטיף ודיז'סטיף, כאילו הסופר עצמו הכין לנו ארוחת מטעמים מיוחדת מאוד על כל חלקיה, ארוחה המקבלת במהלכה תפנית, כמו שליטה של תבלין שמחזק או משפיע על הטעם, שצריך להשתמש בו בכמות המדויקת כמעדן כדי לשבח או לשנות טעם אחר, ששימוש יתר יגרום לדחייה ואילו שימוש מופחת בו יגרום לאוכל להיות תפל.
