זהו הישג מרשים לאליף שאפאק כסופרת, היא לוקחת אירועים אמיתיים ומשלבת אותם כסיפורי אגדה, כסיפורי אלף לילה ולילה. היא בונה מחדש את האגדה על סינאן, על הבניינים המפוארים שבנה, ובעיקר את איסטנבול של תקופת העות'ומנים. זאת ועוד, בספרה הנוכחי מספר הסיפורים הוא גבר, ולא אישה כמו באלף לילה ולילה שבו שחארזאדה סיפרה למלך סיפורים.
כתיבתו של פול אוסטר מענגת מתמיד, סוחפת, קריאה ומעוררת עניין, קצת דיקנסית-קפקאית במובן החיפוש התמידי המלנכולי, בעיר אמריקאית אך אפרורית ומסתורית כמו עיר אירופאית ברומנים הקלאסיים. גם רוחו של היינריך פון קלייסט שורה על הרומן, בעיקר למי שהתוודע לחיבתו הגדולה של אוסטר לפון קלייסט באחד ממכתביו ל ג'.מ. קוטזי.
ג'וליאן בארנס משתמש במשחקי מילים, הומור שחור, ציניות, כמו מוטיבים שחוזרים על עצמם, כשבתחילה הם רציניים וכואבים ואחרי שימוש חוזר הם הופכים להומור שחור. הכתיבה מינימליסטית, אך דוקרת ופוגעת, מכילה חיים שלמים, אהבות, ילדים, מוות, ספרים, סופרים, משטר דיקטטורי של סטאלין בברית המועצות ומעל הכל – מוזיקה!
הסופר נעזר בטכניקת מספר יודע כל על מנת לאפשר "חדירה" לנפש כל אחת מהדמויות המורכבות, אבל גם כדי לגרום לקורא לחקור ולדרוש במה שלא מסופר, בפרטים שהושמטו. העלילה נעה מההווה המסופר לעבר ושוב מהווה לעבר, כך שהפרטים שהושמטו יתמלאו וירכיבו תמונה מלאה ומכמירת לב.
ניצב כל הלילות לא נופל מקודמו, אל תיגע בזמיר, ואף מאפשר פרספקטיבה אחרת, של אישה בוגרת, שמגיעה לעיירת ילדותה, שמספרת את סיפורה בגיל עשרים ושש, שמתייחסת לשינויים בחייה ובחיי הקרובים לה ואולי של אמריקה בכלל. הוא גם מאפשר נקודת מבט נוספת, מיוחדת, שאף ספר לא זכה לה לפני כן, שבה גם הקורא משתתף פעיל בקריאה מפרספקטיבה אחרת, שלו-עצמו. ואולי גם הספר מאפשר בחינה מחודשת של ערכיו ומוסריותו של הקורא עצמו
אז הספר עוסק בהיסטוריה, סוציאליזם פמיניזם, פציפיזם, בתיאולוגיה, פילוסופיה של הדת, אמונה, ובחיים שלאחר המוות – אם בפנייה לכתבי הקודש ואם באמצעות מדיום שעושה סיאנס. זהו ספר על אהבה בימיה של מלחמה, על רישומיה של המלחמה על האהבה ועל פירוקה של המשפחה בימי מלחמה. אך בעיקר זהו ספר על פוסט טראומה שהותירה מלחמת העולם הראשונה. ובעצם, כל מלחמה.
זהו סיפור הגירה עדין ורגיש, מהעיירה אניסקורתי הקטנה שבאירלנד, עיירה שבה כולם מכירים את כולם, מרכלים על כולם עוזרים ומאיימים על כולם, העיירה שבה נולד המחבר עצמו, אל ברוקלין העיר גדולה, קוסמופוליטן, שאליה מגיע קולם טויבין
כמו ברוב ספריה של טוני מוריסון, גם בספר הזה יש כמה רבדים. ניצול מיני חיפוש אחר אהבה (אהבה בין אם לבת, בין אב לבנו, בין אחים, בין חברים, בין גבר לאישה) – מהי אהבה, מה גבולות הנתינה והעזה, מה מוכנים לסכן למענה, אמון ומי אוהב באמת.. זהו חיפוש אחר אהבה אמיתית, כזאת שתושיט יד לאמת, לאמון, לאיכפתיות – אהבה טבעית.
זהו בעצם סיפור על מעברים, על גבולות והאומץ וההעזה לחצות ולעשות, ההעזה שבלהיות חלוץ אם בחציית היבשות ואם בחציית לאומים, מגדרים, צבע ומעמד
Report from the Interior, ספר זיכרונות חמישי, הוא המשכו הישיר של ספר הזיכרונות הקודם שלו: יומן חורף. נראה כי לאוסטר יש הרבה מה לכתוב על עצמו, ובספר זה הוא מבטיח לנו על מפגש בין העולם הפנימי שלו כילד לעולם החיצוני
