יש ערים שאני מגיעה אליהן בפעם הראשונה, ובכל זאת אני מכירה בהן כל פינה, כי מישהו כבר הוביל אותי בהן, בין דפים של ספר. בליסבון חיפשתי את פסואה ליד שולחן קבוע בבית קפה. בתסלוניקי הלכתי ברחובות שוויקטוריה היסלופ טוותה בהם חוטים בין יוונים, יהודים ותורכים. בפירנצה עמדתי מול השיש של מיכאלאנג'לו וחשבתי על הידיים שהכירו אותו לפני הפסל, ובאיסטנבול הבנתי פתאום מה פאמוק מתכוון כשהוא כותב על עצב שמכסה עיר שלמה.
כאן מתקבצות הרשימות מהמסעות האלה. אין בהן רשימת אטרקציות ואין בהן מסלול מומלץ. יש בהן ספר שהוביל אותי למקום, ומקום שהחזיר אותי אל הספר. לפעמים הספר בא קודם, לפעמים העיר, ותמיד יש שיטוט: לאט, בלי מפה, עם עיניים פקוחות.
