במסגרת המאמר אציג את יחסי הגומלין שבין חברה ותרבות על פי הפרדיגמה של חוקרי אסכולת ברמינגהם, תוך בחינת תוצר תרבותי שעל פיו ניתן לחקור מערכת יחסים זו. לשם כך, אסקור תחילה את מקורותיה של אסכולת ברמינגהם, חוקריה, השפעותיה והביקורת עליה, אמשיך תוך ניתוח יחסים אלו על רקע ייצוג זהות מגדרית בספרות בעולם המוסלמי תוך שאטען כי סופרות בעולם המוסלמי כותבות מתוך דחפים אמביוולנטיים
במאמר זה אדון בהיבטים פוסטקולוניאלים בפרק הראשון של ספרו של ניר ברעם הארץ שמעבר להרים. הוא מאגד בתוכו לא רק את תפיסת האחר – כיצד אנחנו כישראלים, כובשים, רואים את הצד השני אלא כיצד "האחר", הנכבש, רואה אותנו הישראלים.
דומיניק סמית כותב סיפור יפהפה על גילגולו של ציור, על פמיניזם, על פרטים טכניים על עיבודו של ציור, הכנת הצבעים (צהוב עופרת או צהוב חול) כאילו הוא צייר בעצמו, מתרשם מהעובדה ששרה היא הציירת היחידה שנכנסה לארגון פטריארכלי בעולם פטריארכלי, שבעצם ציירה – עובדה שגם היא לא הייתה שוות ערך לצייר-גבר.
הזמיר הוא רומן היסטורי שמספר את סיפורן של שתי אחיות במהלך מלחמת העולם השנייה ופעולותיהן נגד הנאצים בצרפת
הספר סובב סביב שנות השישים הקיצוניות, העוצמתיות ולעיתים אף מסוכנות. הקורא ימצא בו תיאורים והדגשים של שנות השישים כמו סקס, סמים, היפיות, חופש, לבוש ותספורות מיוחדות של שנות השישים ואחר כך השבעים והשמונים, על רקע אירועים היסטוריים
וגם אם המשפטים קצרים, התיאורים ברורים, מפורטים, לפעמים עד כדי כאב. דואר משתמש בחמשת החושים כדי לרתק את הקורא כאילו הקורא רואה את העלילה נעה מול עיניו כסרט ממשי. סיפור קריא, מרגש ונוגע ללב, גם אם לא תמיד מדויק.
הרובע הקטן הוא רובע ילדותה, זיכרונותיה ואהבותיה הישנות והגעגועים ואילו הרובע בעג'מי הוא הולדתה השנייה, המקום בו היא מגדלת את ילדיה והמקום בו היא מתה
גם אם הוא נחשד בקיטש זהו סרט מקסים ומרגש, היחיד שהגיע מלאוס, אף על פי שהבימאי הוא אוסטרלי דווקא, והמוסיקה נפלאה. גם המסר המוחבא נוגע ללב!
גם מבחינה טכנית ובניית הסיפור יש קו רציף משותף בין הנובלות: הנובלות כולן כתובות בהווה, אך הפגיעה, הנטישה, האשמה, מחזירה כל אחת מהדמויות אחורה בזמן, כך שהנובלות נעות אחורה ולהווה כל הזמן.
ד"ה לורנס מבקש להעביר את המסר, במשל קדורני, כי האיזון קיים והאדם זקוק אחרי הכל הן להתבודדות והן לתרבות וציביליזציה.
