Meirav

היציאה אל מחוץ לוינה, מחוץ למרחב האורבני, אל שלוות הטבע, האגמים והנופים הבלתי נשכחים הוסיפה נופך מיוחד לטיול. תקופת הסתיו הוסיפה את הצבעים המיוחדים שלה

יש המון מוזיאונים וארמונות בוינה. למעשה, כל בניין שתראו סביר להניח שהוא ארמון או ארמון לשעבר. כשהגרמנים פלשו לאוסטריה, האנשלוס, הם כלאו את רוב בעלי הארמונות או הבריחו אותם ונישלו את אוצרותיהם. יש המכנים זאת, האונס של אירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה, אוסטריה החזירה חלק מהאוצרות האלו. לכן, חלק מהמוזיאונים נמצאים בארמונות. 

אין כמו אתונה לחובבי המיתולוגיות, הדמוקרטיה והגרפיטי. וגם לאלו החובבים טברנות מוסיקה יוונית ואוכל יווני

גרפיטי ברחובות אתונה ותסלוניקי זה סיור בפני עצמו. שיטוט בין השכונות היפהפיות והציוריות של הערים חושף את אמנות הגרפיטי, שמושפעת מהרבה כיוונים ומשתמשת במוטיבים מיתולוגיים.

מלון זאכר הוא מרכז הרומן כדמות העומדת בפני עצמה, מרכז תרבות של וינה במפנה המאה. כי בו ולידו קורים אירועים תרבותיים שמניעים את ההיסטוריה

ללכת למקום אחר הוא ספר שעוסק בפלישת הנאצים לתוניס, מחנות העבודה, הרעב והמוות אבל לא רק. זהו ספר מטריארכלי והמרחב הדומסטי של הנשים בו, בעולם שבו הגבר מחליט ושולט, לכאורה.

ספר מופלא על ציורו של גוסטב קלימט, הדיוקן של אדלה בלוך באואר I. הספר מהווה נקודת מגוז מבחינה תרבותית רחבה בתולדותיה של וינה בפרט וההיסטוריה האנושית בכלל

רומן פוליטי חברתי העוסק בכיבוש, ביחסי ישראל והערבים, ביחסים שבין ערביי ישראל והפלסטינים ובין ערביי ישראל לבין עצמם, ובעיקר הוא עוסק בזיכרון – הזיכרון האישי והזיכרון הקולקטיבי. נכון, החומרים חוזרים על עצמם אבל החזרה הזו היא אינטרטקסטואליות לשם זעקה, לשם שאלות גלובליות שלא תמיד יש להן מענה חד משמעי