שלום מאזינות ומאזינים יקרים, התכנית שתשודר מחר, ערב יום השואה, תוקדש ליום השואה. הפעם אני משיקה שתי פינות חדשות: מה היTרבות קראה מאז פגישתנו (ספרים שקראתי לאחרונה) האחרונה והיTרבות זוכרת – פינת תזכרות של אנשים או אירועים מיוחדים בשבוע שבו אני משדרת.
שלום מאזינות ומאזינים יקרים, התכנית שתשודר מחר, ערב יום השואה, תוקדש ליום השואה. הפעם אני משיקה שתי פינות חדשות: מה היTרבות קראה מאז פגישתנו (ספרים שקראתי לאחרונה) האחרונה והיTרבות זוכרת – פינת תזכרות של אנשים או אירועים מיוחדים בשבוע שבו אני משדרת.
סדקים בזהב הוא סיפור שמתחיל בפגישה גורלית בין נוגה ליהונתן, כשגבר מבוגר ומסומם נופל לפסי הרכבת בניו יורק ושניהם נחלצים לעזרתו ומצילים אותו ממוות. הצלה זו מהווה את הקשר הבל יימחה של גאולה וריפוי לא רק ביניהם. נוגה לומדת בקולינרי סקול שם היא מכירה את טומי בעל קעקוע של נשר ענק על גבו, והוא הופך לחברה הטוב ביותר. טומי הוא גם שף מבריק ומחונן ויגרום לנוגה לסיים את הלימודים בגאווה בשל דחיפתו להתחבר לשורשים שלה. מה שמעניין, שטומי, שמוצאו מהזוהר הצפוני, הוא זה שיאחה את הסדקים של כולם, אם בדרך ישירה ואם בדרך עקיפה. אמירתו "להתחבר לשורשים" היא מכוונת לכל משמעות אפשרית: למוצא, להורים, לילדים, לתוך עצמך ולמצוא את האור והריפוי שבעצמך. והוא עצמו מתחבר לשורשיו עד המוות
בית פושקין הוא יצירה ספרותית, שהיא על יצירות ספרותיות רוסיות מהגדולות שנכתבו, ואנדריי ביטוב מפנה את כתיבתו ישירות אל הקורא, מדבר אליו, מנחם אותו, מיידע אותו, מסביר, מבהיר ומבאר.
הרומן, צבע השמים שלנו, מתחלק בין סיפורה של טארה, ילדה נורמטיבית, שנולדה לאב ואם מקסטות שונות, למרות האיסור על נישואין בין קסטות שונות, לבין סיפורה של מוקטה (חירות) שנולדה לאם מקסטת הדוואדאסי ולאב לא ידוע. כלומר, האם יודעת מיהו אביה, אך לא מוקטה. גם האב לא בטוח שמוקטה היא ביתו, וכיצד יהיה בטוח אם יש לו בת מאם-זונה?
זהו ספר אקזוטי שמספר את סיפור אהבתה של אסיאדה ענברי, נסיכה ממוצא טורקי, אשר חיה עם אביה,אחמת פשה, בברלין לאחר שגורשו ממנה לאחר ההפיכה של אטאטורק
איזו נחת! חוריה – אנתולוגיה מפוארת, מרשימה, מעוררת מחשבה אחת שמאתגרת את הפמיניזם הערבי שערך, תרגם ואסף אלון פרגמן. חוריה מאגדת 52 סיפורים קצרים, קצרים מאוד ואף כאלו שהם על סף השירה מתימן, סוריה, פלשתין, לבנון, סעודיה, מרוקו ועוד ועוד, שמאירים באור יקרות את הכתיבה הנשית המודרנית בעולם מסורתי ושמרני. כל סיפור קראתי בשקיקה, עומדת …
זהו סיפור טרגי-קומי על התבגרותו של נער בוינה, והקרחת שלו היא סיבה לכתיבה כי "גם סיפורים קטנים יכולים להיות חשובים".
הקריאה בספרו של טא-נהסי קואטס בין העולם וביני דורשת חשיבה רציונלית מעמיקה אך גם מכאיבה את הנפש. טוב עשו הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה קטנה וחשובה – אדום דק, שתרגמו את הספר החשוב הזה. הספר בין העולם וביני חשוב מכמה בחינות: ראשית, הוא ממלא ואקום אידיאולוגי הגותי לגבי האדם השחור והגוף השחור ומקומו בתרבות ובחברה. שנית, הוא מנכיח את קיומו של קולוניאליזם בעולם פוסט קולוניאליזם, ובכך את בעיית הגזע והגזענות שלא נעלמת ואולי אף מתרחבת. שלישית, הוא חוזר לבעיית הגוף השחור של פרנץ פאנון. ובכך ההכרה כי הגוף האנושי אינו רק נתון ביולוגי אלא גם תוצר חברתי-תרבותי והיסטורי. רביעית, הוא מעלה בעיה מורכבת יותר: היכולת של הורה שחור להגן על בנו (השחור). כשאתם קוראים את הספר הזה, נסו לקרוא אותו בעיניים של "שחור", "מזרחי", "פלשתיני" או אפילו בעיני אישה.
לספרה החדש של ניקול קראוס, יעל אפל, יש שתי עלילות מקבילות, כל פרק מציג לסירוגין עלילה שונה, של שתי דמויות שנסחפות אחרי גורלן ללא שליטה סובייקטיבית.