ארגנטינה

כל זאת כתוב באירוניה, סוריאליזם פרוידיאני אך גם ביקורת צורבת כנגד הרודנות ששלטה בארגנטינה זמן רב. גם שמו של בסואלדו המפוצל – גם הסופר (שכתב רק ספר אחד שלא פורסם) וגם הפסיכואנלטיקאי אולי מבטאים את הצד השפוי והלא שפוי של האינדיבידואל ושל המדינה הרודנית. ואולי לא בכדי משלב ריקרדו סטרפאסה את ארגנטינה וסין באותה "בדיחה", אולי בכל זאת יש דמיון בין סין – בתקופה של מאו לארגנטינה של חורחה רפאל וידלה – אופן ההשתלטות על המדינה, חובת החברות במפלגה, ההרג ההמוני כלפי מי שהתנגד והרדיפה אחריו.

הזדמנות הוא ספר אבסורדי, רצוף מקרים חסרי סדר ליניארי. זהו ספר מתעתע, שהקורא מנסה לא רק לעקוב אחר רצף הסצנות שהגיבור מוליך אותנו בהם, אלא להבין מה נכון ומה לא נכון. קצ'אז'יאן מגחיך את הניסיון של הגיבור לכתיבת ספר לעזרה עצמית להבנת משמעות הקיום, כי אין צורך בזה. הצורך היחידי הוא החיים עצמם.

הגטו הפנימי, הוא זוית נוספת של השואה: של אלו שהצליחו לברוח לפני שהכל קרה ולהשאיר מאחור את משפחותיהם בלי יכולת להציל אותם והאשמה המלווה אותם בעקבות זאת