חדר החושך של דמוקלס הוא לא ספר שקל לאהוב, הוא מעלה שאלות רבות שנוגעות לזהות, להערצת הגיבור, לאמון, לאמון של הדמויות, לאמון של הקורא בכתוב
חדר החושך של דמוקלס הוא לא ספר שקל לאהוב, הוא מעלה שאלות רבות שנוגעות לזהות, להערצת הגיבור, לאמון, לאמון של הדמויות, לאמון של הקורא בכתוב
תשעה קיפולים יוצרים ברבור נייר הוא רומן היסטורי, אינטרטקסטואלי, מורכב ומפותל בין שלושה קווי עלילה המתפרסים במהלך המאה העשרים, ושבסופם מתחברים לכדי תיעוד החוויה האירית יהודית
הגטו הפנימי, הוא זוית נוספת של השואה: של אלו שהצליחו לברוח לפני שהכל קרה ולהשאיר מאחור את משפחותיהם בלי יכולת להציל אותם והאשמה המלווה אותם בעקבות זאת
בימיים אלו עולה בנטפליקס עיבוד קולונועי לספרה של נלה לרסן, חוצה את הקו. הסרט שמצולם, בתבונה, בשחור לבן, מציג את חייהם של השחורים בשנות העשרים של המאה הקודמת בארצות הברית והניסיון שלהם לבצע מהלך סוציולוגי שנקרא Passing – מעבר, או חציית קו. הסרט העלה בזכרוני מאמר שכתבתי באוניברסיטה שעוסק בעבודתו של הסוציולוג פייר בורדייה תוך בחינת שני מושגים שקשורים למאבק השחורים: Passing ו Mitsein.
עיון בספרו של קרול תחת משקפי הזמן, הובילה למסקנה שקרול ביקש לערער את היחס אל הזמן, תוך שהוא הופך את הזמן לדמות מרכזית פעילה ובלתי נשלטת, מעין אנטי גיבור שמלחיץ, מערער, מנכר ומזרז.
רעב הוא ספר על רעב פיזי, חומרי, לאוכל, להזנה ורעב נפשי לאהבה ולהתקבלות. זהו ספר על היחס של הממסד והחברה לגוף שלה ולגוף של אוביסים
סיפור אהבה ומיסתורין, שחושף את התקבלותו של הגוף מול כאבי העולם ומתרכז בשמחת החיים המסובכת של ויווק, שחי במרחבים לימינליים: בין העיר לכפר, בין הרוח לפיזי, בין מחלת נפש ל ogbanje, בין סבתו לבין גופו שלו, בין גבר לאישה
הרומן חוג החברים של ברנהרד, בנוי לא רק כפסיפס של דמויות אלא כמו מארג צילומים של חיי צעירים, וכמו צילום מינימליסטי, הצופה צריך למצות אותו בעצמו, על פניו חד ממדי, אך עשיר ומלא חיים
פני השטח נכתב כדי לסלק את הבורות, את הדעות הקדומות וכדי להכיר לנו את מי שהוגדר עבורנו כ"אויב"
כל הסיפורים והדמויות כל סיפורי הדמויות והדמויות מתגבשים בסופו של דבר סביב אירוע הפאוואוו שמתרחש בקולוסיאום במחוז אוקלנד – אלמידה, שם חלק מהדמויות הבריחו באקדחי תלת מימד מודפסים בניסיון לשדוד את האירוע להחזר חובות.