דברים שלא סיפרתי / גיל קיסרי
בספר זכרונותיו סוקר העיתונאי ואיש "המוסד", גיל קיסרי, את מסלולו במישור האישי, המשפחתי, הלאומי והבינלאומי במבט מתומצת ומשועשע.
בספר זכרונותיו סוקר העיתונאי ואיש "המוסד", גיל קיסרי, את מסלולו במישור האישי, המשפחתי, הלאומי והבינלאומי במבט מתומצת ומשועשע.
הספר חשף אותי להשקפות עולם של אנשים דגולים ונתן לי עצות לשיפור ההתנהלות. תהיי אופטימית, תדבקי במטרה. קריאתו השרתה עליי רוח טובה, הציפה אותי בגלים של זוהר ומילאה לי את חצי הכוס הריקה. זהו מסוג הספרים האהוב עליי.
ברעם יוצק מקום חדש, שבו הוא מקים את השדים מעירפולם ונלחם בהם, במציאות ובדימיון. זהו ספר על כתיבה, על מערכות יחסים, בעיקר אבות ובנים, וחיטוט עמוק בעבר בזיכרון ובתעתועיו.
מקום הוא ספרו השלישי של ניצן ויסמן, שש שנים אחרי קובץ הסיפורים ארוחת בוקר ישראלית (2015), וחמש עשרה שנה אחרי על גבול יערות הרוזמרין (2006), שניהם זכו לשבחי המבקרים. מקום, ניצן ויסמן, כנרת זמורה ביתן, 2021
מה שאבד בזמן היא ביוגרפיית הידידות האישית של גרץ ושל עוז המשולבת בהיסטוריה של מדינת ישראל, באהבה למדינה.
לספרים של ישי שריד צריך להתכונן נפשית. צריך להתכונן לטלטלה עמוקה, לרציונל, למסר. וגם הפעם, בספרו החדש, מנצחת, הוא מצליח לעשות זאת. וכמו תמיד, אישה היא זו שמובילה
מאת: אורנה ליברמן הרומן הקצר "מר ואלכה" של גדעון הרן הוא השלישי בטרילוגיה, אחרי "מר עכבר" ו-"מר למפל". כל אחד מהרומנים ניתן לקריאה כיחידה עצמאית, אף על פי שמר עכבר ומר למפל נוכחים כדמויות חשובות בביוגרפיה של מר ואלכה. גדעון הרן, מר ואלכה, פרדס, 2020
ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.
כפי שגרוסמן כותב בסוף הספר ובראיונות איתו, זהו ספר אישי, לא שלו, אלא של אישה אמיתית בשם אווה פאניץ'-נהיר. הוא לא נוהג לכתוב סיפורים של אנשים אחרים, למרות שמבקשים ממנו הרבה, אבל הסיפור של האישה וגם האישה עצמה משכו אותו לכתוב את הסיפור.
בספרו של ישי שריד לימסול, 2009, רוב הגיבורים הם גברים. מלבד אישה אחת ששמה דפנה. שמו של הגיבור הראשי אינו ידוע, אבל הוא יכול להיות כל אחד. הגיבור, הדמות הראשית, הוא חוקר בשב"כ עצורים בטחוניים, הוא נשוי ויש לו ילד.