לא משנה כמה ליברליים תהיו, לא משנה כמה אנושיים ולא גזעניים תהיו, כמה חסרי דעות קדומות אתם – בואו נהיה כנים בינינו לבין עצמנו: האם באמת ובתמים, עמוק בתוך ליבכם, אתכם מוכנים שהמורשת שלכם תמחק לטובת מורשת אחרת?
לא משנה כמה ליברליים תהיו, לא משנה כמה אנושיים ולא גזעניים תהיו, כמה חסרי דעות קדומות אתם – בואו נהיה כנים בינינו לבין עצמנו: האם באמת ובתמים, עמוק בתוך ליבכם, אתכם מוכנים שהמורשת שלכם תמחק לטובת מורשת אחרת?
אביב באיליריה, יצא לאור ב 1935, הוא ספק נובלה ספק מסע אישי ספק מסע תיירותי בעקבות ליידי גרייס קילמייקל. מה שבטוח שבעיניי, הוא ספר פמיניסטי חשוב הרבה יותר מהסיפור השטחי שלכאורה כותבת עליו אן ברידג'.
ספרו החדש של מייקל אונדטייה, הוא מאסטרפיס. סיפורו של גבר שמחבר מחדש את שנות התבגרותו שהתפרקו לו.
גם הרומן, צבע החלב, מחולק לחמישה חלקים על פי עונות השנה. הוא מתחיל באביב ומסתיים באביב, חמישה חלקים הנפרשים על פני שנה אחת. ואם הסרט המרהיב של קי-דוק הוא שליו ורגוע ומתאר את חייו של נזיר בודהיסטי, הרי שהרומן צבע החלב, עוכר שלווה בשלוותו.
חנות הספרים יצא לאור בשנת 1978 והעמיד את הסופרת פנלופי פיצג'רלד ברשימה הקצרה לפרס פוליצר לספרות. לאחרונה הוא עובד לסרט והוא מוצג בימים אלו בקולנוע.
התכנית הפעם עוסקת בספרים שנקודת המבט המספרת שלהם היא – חיות! היכנסו והאזינו: היTרבות – האזנה ערבה!
הזמן הוא ימי השפל הגדול בארצות הברית של סוף שנות העשרים של המאה הקודמת. והספר עוקב אחרי משפחת ג'ואד בדרכם מאוקלהומה לקליפורניה בתקווה למצוא שם מקורות פרנסה תוך הגילוי שגם המסע עובר דרך ניצול, עוני, רעב ו-עבדות מסוג אחר. הספר עוסק בכרסומו של הקפיטליזם בערכי האחדות, המשפחתיות, אהבת הזולת ועלייתו של הניכור.
הספר, שכתוב מנקודת מבטה של גרייס בת העשר, רומז שלכאורה לכל אחד מהמבוגרים יש איזושהי הפרעה, בכיוון של OCD, חוץ מדמותה של מרגרט קיזי – הדמות שנעלמה. אז למה מרגרט קיזי נעלמה? למה זה כל כך חשוב? האם גרייסי וטילי חברתה באמת מחפשות את מרגרט קיזי או אולי את אלוהים? ואולי בכלל את האנושות, האנושיות וטוב האדם?
בצבים כל הדרך למטה, ג'ון גרין מספר לנו את סיפורה של אייזה (אביה קרא לכך כיוון ששמה מסמל את ההתחלה A ואת הסוף Z וכך היא תהיה אינסופית), נערה בת שש עשרה שסובלת מ OCD. המחלה שלה מתבטאת בכך שהיא סובלת ממחשבות פולשות. לא פולשניות, היא מדגישה, אלא פולשות. הן תוקפות אותה בלי שתרצה ובלי הכוונה. המחשבות שלה מכאיבות לה וגורמות לה לפצוע את עצמה – היא מחטטת כל הזמן בפצע שיש לה באצבע, מחטאת אותו, מדביקה עליו פלסטר ואז שוב חוזר חלילה. היא כל הזמן חוששת שהפצע יזדהם ..
הרומן, צבע השמים שלנו, מתחלק בין סיפורה של טארה, ילדה נורמטיבית, שנולדה לאב ואם מקסטות שונות, למרות האיסור על נישואין בין קסטות שונות, לבין סיפורה של מוקטה (חירות) שנולדה לאם מקסטת הדוואדאסי ולאב לא ידוע. כלומר, האם יודעת מיהו אביה, אך לא מוקטה. גם האב לא בטוח שמוקטה היא ביתו, וכיצד יהיה בטוח אם יש לו בת מאם-זונה?