כשקוראים את קורות חייה של נל ליישון, שבדש הספר ואת הספר היפהפה הזה, מבינים שיש דימיון באורח חייהן הן של ליישון והן של גיבורת הספר שלה, צבע החלב, מרי.
נל ליישון נולדה ב 1962 באנגליה ובגיל 11 משפחתה עברה לכפר נידח, שם, היא מספרת גדלה פרא. יחד עם זאת, היא הצליחה לכתוב תסריטים ולהפיק, מרביתם שרפה בעצמה. בהמשך קריאת רשימה זו, הקורא יגלה דמיון בין שתי הדמויות.
זהו ספרה השלישי של נל ליישון, והוא יצא לאור בשנת 2012 וזכה בפרסים רבים. בארץ הוא תורגם על ידי רותם עטר, ויצא לאור ביולי 2018.
מילה על התרגום: כדי לתרגם ספר שכתוב מנקודת מבט של נערה בת חמש עשרה, בת למשפחת איכרים שאינה יודעת קרוא וכתוב וכשהיא לומדת וכותבת היא כותבת באופן עילג – צריך כישרון מיוחד. צריך גם כישרון מיוחד לעמוד בקו זה לכל אורך הספר.
צבע החלב, נל ליישון, הוצאת תשע נשמות, 2018. תרגום: רותם עטר
Nell Leyshon, The Colour of Milk, 2012, Penguin
הקדמה
הסרט אביב, קיץ, סתיו, חורף ו… אביב הוא סרט מופת של הבימאי ממוצא קוריאני, קים קי-דוק משנת 2003. הסרט מספר את קורות חייו של נזיר בודהיסטי שנמשך על מספר שנים, מהרגע שהוא מגיע למנזר צף, בנוף עוצר נשימה, שליו ורגוע, ועד לסוף חייו. כדי לגרום לצופה להבין, כי בסרט אין יותר מידי דיבורים, את המעברים בין הזמנים הבימאי מעצים את עונות השנה באמצעות צילומים מרהיבים, מוסיקה מתאימה ומאפייניה של אותה עונה. כך שהסרט מחולק לחמישה חלקים על פי עונות השנה..
על הספר
גם הרומן, צבע החלב, מחולק לחמישה חלקים על פי עונות השנה. הוא מתחיל באביב ומסתיים באביב, חמישה חלקים הנפרשים על פני שנה אחת. ואם הסרט המרהיב של קי-דוק הוא שליו ורגוע ומתאר את חייו של נזיר בודהיסטי, הרי שהרומן צבע החלב, עוכר שלווה בשלוותו.
מרי כותבת את הסיפור שלה בגוף ראשון וכל פרק מתחיל אותו הדבר: השנה היא אלף שמונה מאות ואחד (ועל כך הערה לעורך ולמתרגם: לפעמים "ואחד" לפעמים "ואחת") למושיענו. היא בת חמש עשרה, היא כותבת את הסיפור הזה והיא נשבעת שהיא תספר אותו בלי לשקר. אבל רק בדבר אחד היא משקרת.
שמה הוא מרי, מ-ר-י, והיא למדה לכתוב אותו. היד שלה כואבת מרוב שהיא כותבת. היא לא רוצה למהר, כי היא עלולה להחליק. ומה שהכי חשוב שהשיער שלה הוא בצבע חלב. משהו בכתיבה של מרי, הילדותיות, העילגות, גורם לקורא להכניס את מרי ללב, כי מרי היא מעין אנטי-גיבור דוסטוייבסקי, אבל נשי.
אביב
הרומן, צבע החלב, מתחיל כאמור באביב "כל העולם נכנס למצב של אביב", "הכפור התנמס" (עמ' 13). היא בת אחרונה בין ארבע בנות, לאב שקיווה שיהיו לו בנים שיעזרו לו לעבוד עם החיות והשדות. בבית הזה יש גם אימא, וגם סבא. למרי יש לשון חדה, שאם יש סכינים בסביבה אפשר לחדד אותן על לשונה, כפי שיאמר הכומר. מרי מסתבכת בצרות בגלל הפה שלה, אבל זה לא הפסיק אותה מלהגיד את מה שהיא חושבת. הפה שלה הוא הפיכחון של עידן התמימות, עידן שבו אסור להתעלם מכמה עובדות חשובות, אבל הכי חשובה: מקומה של האישה בעולם הזה
היום שבו הכל השתנה
האבא צריך את הבנות שלו במשק ו"הוא לא יכול להרשות את עצמו שאנחנו נהיה בבית ספר ונלמד דברים שלא יעזרו לנו בכלום כי זה לא חשוב לבן אדם לדעת איך לקרוא מילים ולכתוב אותם אם הוא עסוק ומרים אבים מהאדמה…" (עמ' 24. השגיאות במקור). אבל הכתיבה של ליישון-מרי היא פואטית, ויש משפטים שאתה רוצה להנציח כמו "אור דוחף את העננים", ועוד.. והתיאורים של חילופי העונות מרטיטים..
באותו יום שהיא ראתה את האור דוחף את העננים קרה משהו, זה היום שבו הכל השתנה.
כאמור, הספר מסופר מנקודת מבטה של מרי בת החמש עשרה ולמרות שהיא בת איכרים היא כותבת את הספר בכתב ידה וביד שלה. זהו סיפורה של ילדה, נערה, אישה במשפחה של איכרים שקמים בכל בוקר לעמל יומם ואף אחד לא שואל שאלות (חוץ ממנה). עולם קר ומנוכר שחסר בו חום וחמלה, אהבה ואנושיות.
צבע החלב
דבר אחד ניסיתי להבין ולא הצלחתי: צבע החלב. מרי מזכירה כל הזמן שעורה ושערה כצבע החלב. מה זה אומר, למעשה? שהיא הייתה לבקנית? אבל זה לא הסממן היחידי שמעיד על שונותה. אז בגלל שהיא הייתה שונה היא נוצלה? לא מספיק מכיוון שהייתה אישה? שפיה מעיד על מרייה?
עוד דבר מרי מזכירה בכל פרק – את השנה, 1831. בשנת זו החל מרד העבדים באמריקה. גם מרי, בדרכה שלה, מורדת בעבדותה.
הספר נקרא באחת. לא הנחתי אותו מידי במשך שעתיים שלמות ובהנאה צרופה.
פשוט נפלא!
