גוף האישה, אונס וזנות: איסטנבול כמבע טקסטואלי אצל אליף שאפאק
ברשימה זו אני מבקשת לבחון את המבע הטקסטואלי של גוף האישה תוך התמקדות באונס וזנות ברומנים של אליף שאפאק
אינטרטקסטואליות ב והכלה סגרה את הדלת לרונית מטלון
בנובלה החדשה של רונית מטלון והכלה סגרה את הדלת, מסתגרת מרגי בחדר השינה של אימה שעות אחדות לפני חתונתה ומכריזה על השילוש "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת", מה שמהווה גרסה מתריסה למול הנוסח "מגורשת, מגורשת, מגורשת"
קייט קווין / צופן הורד Kate Quinn / The Rose Code
The Rose Code הוא רומן היסטורי משופע בדמויות, פרטים ואירועים היסטוריים, חלקם אמיתיים, חלקם "זזו" קצת בזמנים וחלקם ספרותיים לחלוטין. כמו Bletchley Blethering כולם עורבבו ועובדו לכדי רומן שגם אם הוא צולע בהתחלה הוא בהחלט מרשים ביריעתו, שואב ומרתק
רעב (הסיפור של הגוף שלי) / רוקסן גיי
רעב הוא ספר על רעב פיזי, חומרי, לאוכל, להזנה ורעב נפשי לאהבה ולהתקבלות. זהו ספר על היחס של הממסד והחברה לגוף שלה ולגוף של אוביסים
חיי השקר של המבוגרים / אלנה פרנטה
חיי השקר של המבוגרים מתאר את ההתבגרות של ג'ובנה בעולם שבו המבוגרים משקרים כל הזמן, לא משנה עד כמה הם אינטליגנטיים או אינטלקטואליים
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World / Elif Shafak (אליף שאפאק 10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה)
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מהווה מבט נוקב על הטראומה שנשים נתונות בהן, במערכת חברתית המוגדרת על ידי קודים פטריארכליים. זהו ספר אכזרי, עגום וחסר רחמים בהצגת האלימות, שברון הלב ואבל, אך בסופו של דבר הוא יותר מלא חיים
חוג החברים של ברנהרד / אנמארי שוורצנבך
הרומן חוג החברים של ברנהרד, בנוי לא רק כפסיפס של דמויות אלא כמו מארג צילומים של חיי צעירים, וכמו צילום מינימליסטי, הצופה צריך למצות אותו בעצמו, על פניו חד ממדי, אך עשיר ומלא חיים
המשרד לאושר עילאי / ארונדהטי רוי
הרומן, המשרד לאושר עילאי, הוא מבט דיקנסי על המהומות בהודו. הוא מתחיל ומסתיים בבית קברות, ונמשך מהדיכוי האכזרי של אוכלוסיות שבטיות ועד הפוגרום ב -2002 נגד מוסלמים בגוג'אראט. עיקרו בדלהי, העיר שנכבשה ברציפות לפחות 3,000 שנה, שורדת וקולטת את המוגולים, הבריטים, הפליטים לאחר חלוקת הודו מפקיסטן; עיר שהמיתוסים המייסדים שלה מספרים על אמנזיה.
אמנות השמחה / גוליארדה ספיינצה
אמנות השמחה עוקב אחרי מודסטה, שנולדה ב -1 בינואר 1900 וגדלה בסיציליה הכפרית. זהו רומן היסטורי שמתאר את עליית הפאשיזם באיטליה וירידתו תוך התפתחות חייה של מודסטה, שכשמה – כן אין היא. ככל שאיטליה הופכת להיות פאשיסטית יותר כך מודסטה מתירנית יותר, ליברלית, אנרכיסטית ותומכת בקומוניסטים. אני יכולה להבין את הסנסציה שהספר עורר עם פרסומו. אמנות השמחה הוא כמו-רומאן הדרכה לשחרור אישי, מיני, אי ציות אישי ופוליטי. אבל מה שהיה נראה כסנסציה בשנות השבעים, נראה עכשיו די תמים.
קריאה בג'יימס בולדווין: החדר של ג'ובאני, ארץ אחרת, הולכים לפגוש את האיש
בשנת 2019 תורגמו שלושה ספרים של ג'יימס בולדווין לעברית: שני רומנים וקובץ סיפורים. זה הזמן להכיר לעומק את האיש ופועלו ואת הכתיבה חסרת הרחמים שלו. ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, הוצאת כתר, 2019 (1956). תרגום: עדה פלדור ג'יימס בולדווין, ארץ אחרת, הוצאת עם עובד, 2019 (1960). תרגום: גיא הרלינג ג'יימס בולדווין, הולכים לפגוש את האיש, …