שש עשרה שנה מלאו לדרך
The Passenger יצא לאור בארצות הברית ב 2022. לא מזמן הוא תורגם לעברית בהוצאת מודן על ידי אמיר צוקרמן, כי רק לו יש את הסבלנות לתרגם ספרים מורכבים כמו אלו. מיהרתי לרכוש עותק באנגלית עוד כשיצא, אבל לקח לי זמן לקרוא אותו. בהמשך תבינו למה.
שש עשרה שנה חלפו מספרו האחרון שכתב קורמק מקארתי (הלך לעולמו ב 2023). שש עשרה שנה חלפו מאז הספר שלא יכולתי לקרוא דבר אחריו במשך חודש – הדרך. ספר אפוקליפטי (זכה בפרס פוליצר) שגם עובד לסרט (בימאי: ג'ון הילקוט). שש עשרה שנה של ציפייה לספר הבא, כי קראתי את רוב ספריו של מקארתי, ואני מעריכה את הכתיבה שלו.
אז הנה, שש עשרה שנה אחרי הדרך, שהשאיר בי חותם עמוק, יוצאים לאור שני ספרים אחד The Passenger ושישה שבועות אחריו יוצא לאור Stella Maris. זה השני, הוא ספר נלווה, האח של The Passenger. שני ספרים שהם אחד.
אם יבקשו ממני המלצה באיזה ספר להתחיל לקרוא את מקארתי, The Passenger ו Stella Maris לא יהיו ההמלצות הראשונות שלי, למרות ש The Passenger ספר מצויין, מורכב ובנוי באופן שונה מספריו הקודמים.
לא הרביתי לכתוב על ספריו של מקארתי אבל הנה רשימה אחת: The Child of God.
על מה הספר?
אבל אלו לא הצרות היחידות של בובי. הצרות שלו קרובות יותר לבית.
משפחה ומערכות יחסים
שקיעתו של המטוס והרמיזה על הטיוח הממשלתי שבעקבותיו, זהו סיפור המסגרת של הרומן הנוסע, הסיפור העלילתי יותר דומה לסוגת מתח ופעולה. אבל לרומן יש עוד נדבך, נדבך פסיכולוגי שעוסק ביחסים בין בובי לאחותו ובין בובי לאביו.
האחים ווסטרן גדלים במזרח טנסי, כשאביהם עובד על פרוייקט מנהטן (עם הפיזיקאי הידוע אופנהיימר). שני האחים היו ילדי פלא במתמטיקה. בעוד בובי נשר מלימודיו כדי להתמקד בפורמולה 2, תאונה קשה מכניסה אותו לתרדמת זמנית ומסיימת את קריירת נהיגת המרוצים שלו; אלישיה, אחותו, הייתה ילדת פלא שעבדה תחת הדרכתו של אלכסנדר גרותנדיק (מתמטיקאי אמיתי, שבילה את רוב חייו בהתבודדות קנאית), למדה באוניברסיטת שיקגו והתמקדה בבניית כינורות וחישובים מתמטיים כדי להגיע לצליל המיטבי. היא גם יפהפייה באופן יוצא דופן.
שני האחים בילו את רוב חייהם בכמיהה זה לזה, אבל הטאבו היה חזק מדי.
סטלה מאריס והמחילה
הילד התלידומיד שמופיע יש לו סנפירים במקום ידיים, כאמור הוא מדבר הרבה. הוא גם לובש ווסט ויש לו שעון שהוא מביט בו כל הזמן. ואם זה מרפרר לכם לספר אחר, אולי לא בכדי.
אינטרטקסטואליות
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות – לואיס קרול
חדרי בית החולים הם כמו המחילה אליה נכנסת אליס, שם מופיע הארנב עם הווסט המיוחד והשעון שמציץ ממנו. גם בנוסע, כמו ב הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מופיעות דמויות גרוטסקיות נוספות. והכל מתעוות בחדרים הללו..
the Thalidomide Kid and the old lady with the roadkill stole and Bathless Grogan and the dwarves and the Minstrel Show
You ever bump into something down there that you didn’t know what it was?
דון קיחוטה – מיגל דה סרוואנטס
ואולי כמו שמו המלא – האביר השנון דון קישוטה איש לה-מנצ'ה.
בובי הוא צוללן חילוץ תמים שעובד במצולות. הוא חי, עובד, נפגש עם חברים. קצת לקוני בדיבור שלו, אך שנון ויש לו הומור משלו. כמו דון קישוט, גם בובי נלחם בשדים של עצמו – באהבתו לאחותו (אולי לא כמו דולצינאה, כי דולצינאה לא ידעה על אהבתו של דון קישוט ואילו בובי ואחותו אהבו אחד את השני בידיעה), בהילה של גדולתו ותרומתו של אביו, ובשקיעה שלו-עצמו..
האחים ווסטרן, בובי ואלישיה, כאמור, הם ילדי הפצצה. אביהם היה פיזיקאי גרעיני ידוע שסייע בפיצול האטום, מה שהוביל להרס הירושימה ונגסקי. ווסטרן, בנעוריו, למד פיזיקה בעצמו. הוא התוודע לפרוטונים וקווארקים, אבל..
The abyss of the past into which the world is falling ,he thinks. Everything vanishing as if it had never been
במהלך העלילה בובי חי-מת: עובד, נפגש עם אנשים. אבל נלחם בשדים של עצמו, באהבתו לאחותו, נלחם בשד גדולתו של אביו, ובשקיעה שלו-עצמו. בסופו של הרומן, כאמור, בובי מתמקם בטחנת רוח. שם, הוא שוקע למצולות עברו.
ויש עוד רפרורים:
לכתיבה של ארנסט המינגווי, התמציתית, הלקונית-לכאורה, ועוד סופרים וספרים אחרים.
וגם רפרורים עצמיים:
השקיעה של בובי מתחילה כבר בהתחלה, עם התאבדותה של אחותו. שני האחים, בני ווסטרן, נעלמים מתהום הנשייה ולא בכדי שם משפחתם ווסטרן – זוהי לא רק שקיעתם של שני האחים, אלא שקיעתו של המערב – אחד הנושאים החוזרים בקורפוס הכתיבה של מקארתי.
גם בנוסע, כמו ברומנים האחרים שלו, מקארתי מציב גברים בקדמת העלילה. אני לא בטוחה לגבי היחס שלו לנשים ואני לא רוצה לחרוץ עמדה אבל אני חושדת שהוא לא ממש העריך נשים. השפה הגברית כלפי הנשים היא מיזוגנית ובוטה, והדמות המרכזית הנשית היחידה היא אישה שהתאבדה.
הרומן מרפרר גם לאירועים היסטוריים בלב ארצות הברית – פרוייקט מנהטן, ניסוי טריניטי, רצח קנדי, מלמחמת וייטנאם.
The Passenger
ובכל זאת הנוסע הוא רומן שונה.
הוא בנוי באופן טבעתי, כשסיפור המסגרת הוא בובי, והסיפור המרכזי הוא אלישיה, שני אחים, שניהם מבריקים במתמטיקה ופיזיקה, שניהם הגיבורים הראשיים של הרומן, אבל אינם מתחברים. ולמרות זאת, שתי טבעות הסיפור מבליחות אחת בתוך השנייה.
בובי, הוא כנראה הנוסע (אולי לא היחידי), הוא מחפש את עצמו, את אהבתו ואת שורשיו, ואלישיה היא גאונה שידוע מראש שהיא מתאבדת. אלו שני אנשים, שתי דרכים להביט על העולם, שני אנשים שמתמודדים עם חידות העולם והשדים שלהם.
הרומנים של קורמק מקארתי הם לרוב סיפורי הרפתקאות אלימים, מאוד אמריקאיים. הרומן הזה אינו אלים אך בהחלט מכוון לשקיעתה של האימפריה המערבית.
הוא מבלבל גם בז'אנר שלו: הוא ספר מתח, ספר פסיכולוגי, פילוסופי, מדעי, פיזיקאי, היסטורי – ערב רב של ז'אנרים. אבל הוא מיוחד.
המלצה או דיס המלצה?
בהתחלה כתבתי שזה לא מהרומנים הראשונים של מקארתי שאמליץ לקרוא. אבל פתאום אני מבינה כמה כתבתי עליו וכמה הוא מורכב וחשוב. הקריאה בו אינה קלה, לעיתים השתעממתי וחשבתי להניח אותו בצד. בסוף לא וויתרתי וגיליתי שוב את הכאב שבכתיבה של מקארתי.
זהו רומן רחב, יש בו דלתות נעולות והמון פניות, הוא מכיל המון שלדים, הוא עשיר, הוא מוזר, הוא הפכפך ומאוד מלנכולי.
הנוסע הוא משל – משל לשקיעת המערב: על הטאבואים הסגורים שלו, השטחיות, ההרס שהוא יכול להביא לעולם (הפצצה על הירושימה ונגסקי, מלחמת וייטנאם) והקריסה אל תוך עצמו – הוא מתאבד אל תוך עצמו, אולי בגלל חוסר מימוש של האהבה וכל זה למרות הליברליזם והעולם החופשי שהוא מייצג.
