כדי להבין שמץ של דבר בארץ השקועה בתסביך רדיפה, צריך אדם ללקות בו אף הוא
(איסמעיל קאדרה, אפריל שבור)
איסמעיל קאדרה
איסמעיל קאדרה הוא סופר אלבני שב-2005 זכה בפרס בוקר על מכלול יצירתו. הוא חי באלבניה, עד שהמשטר הקומוניסטי נפל ודווקא כשהחלה להתהוות דמוקרטיה הוא ערק לצרפת, ושם החל לפרסם את ספריו, שנאסרו להפצה בארצו. ב-1999 חזר לאלבניה. ספריו עוסקים באלבניה, ובעיקר בקאנון האלבני, שהוא קובץ חוקים נוקשה מימי האבות שקובע את החיים באלבניה לפחות עד שנות ה-30 של המאה ה-20
שישה מספריו תורגמו לעברית, התאונה אחרון.
ההקדמה הזאת על קאדרה הכרחית להבנת יצירתו. הוא כותב באופן חד כמו תער שחותך בבשר אלבניה הישנה והאכזרית, ציני וביקורתי. רמי סערי תרגם באופן מופלא ישירות מאלבנית את התאונה כמו גם את היורש ואפריל שבור. בתאונה ובאפריל שבור הוסיף סערי אחרית דבר בהירה, עניינית ושופכת אור.
התאונה
התאונה הוא סיפור שמתחיל במקרה עצמו. מונית התהפכה בכביש המהיר, אירוע שנראה רגיל בהחלט. שני הנוסעים נהרגים, הנהג פצוע קשה שקוע בתרדמת. אירוע רגיל בהחלט, באלבניה.
לא ברור מה גרם לנהג לאבד את השליטה ברכב, לא נראו סימני בלימה, ועדים לתאונה העידו כי לפתע הנהג סטה מהדרך והמכונית עפה אל צידי הדרך. הגבר והאישה עפו ממנה. כשיתעורר מהתרדמת, יעיד הנהג כי המראה היא זאת שהסיטה אותו, אך לא ברור מה ראה במראה. הרי הם לא התקוטטו וגם לא התגפפו באופן אירוטי. בסך הכל, טען, הם התאמצו להתנשק!
על בסיס עדות זאת סובב הספר: מה פירוש התאמצו להתנשק?
מתברר כי היו שניהם נאהבים. הוא, בספורט: פרשן שייעץ למועצת אירופה בנוגע לבלקן המערבי. והיא, רובנה: מתמחה במכון הארכיאולוגי בוינה, אלבנית צעירה יפהפייה. החלה חקירה, שהסתעפה לחקירה בינלאומית כי קיימים חשדות שזהו רצח פוליטי ומדינות רבות מבקשות את פענוח התאונה.
קאדרה קצת לועג לאלבניה בהקשר של נסיונות הפענוח: "מאז התמוטטות הקומוניזם חשדות של רצח פוליטי נזקף לחובת הפרנויה של הביון האלבני", הוא גם לועג לביון האלבני שתמיד הוא נמצא בשלבי חקירה איפה שכולם כבר היו..
הספר מחולק לשלושה חלקים, החלק הראשון והשלישי הם המסגרת של הסיפור, החקירה, התהיות, נסיונות הפענוח.
החלק השני הוא סיפורם של בספורט ורובנה, שהרומן ביניהם נמשך למעלה מ-500 שבועות. הפגישות של בספורט ורובנה סובבות ומעורבות במצב הפוליטי של אלבניה: נפילת הממשלה, פסל שמסמל את התנגשות הציבילזציות, מיעוטים (צוענים, צ'מים), התאבדותו של ראש הממשלה ב-1981, המלכה שמתה, הפגנות, דיפלומט שנתגלה שהוא דו-מיני – שאלבניה החדשה כבר לא עושה מזה עניין גדול, התאסלמותה של אירופה, כפי שטוענת אחת הדמויות. ובפספורט עצמו, שמעליו מרחפת עננת הזמנה לבית המשפט בהאג, "מחרחר מלחמה", כיוון שתמך בהתערבות צבאית בסרביה.
קאדרה, כאמור, מאוד ציני כלפי אלבניה, ארץ מולדתו, וזה מה שהוא חושב עליה (בין היתר): "אלבניה מוציאה לך את המיץ… היא מתסכלת, הורסת אותך לגמרי, ואף על פי כן: ככל שאתה מותח עליה ביקורת נוקבת יותר, כך היא קושרת אותך אליה יותר ויותר…", ובמקום אחר: "ארץ קטנה, סטלינסטית לשעבר" (עמ' 197), "זה כמו להתאהב בזונה" (עמ' 104)
למעשה, כך קורא בספורט לרובנה: call girl וכך הוא גם מתייחס אליה. ולמרות שניכר שהוא מאוהב בה ואף מקנא לה, הוא נאלץ לזנות אותה כדי להסיר ממנה את כתר האהבה. זאת ועוד, רובנה מכנה את עצמה "שפחה חרופה", כשהוא האדון. וכשרובנה משתנה לו, ומחליטה לשכב עם אישה כדי להשתחרר מכבליו, אך עדיין מבחינתה נשארת נאמנה לבספורט, לא ברור לו איזו מין השתיים יעדיף: את רובנה המקורית, או הנוכחית..?
מהיכרותי עם ספריו האחרים של קאדרה, אני לא יכולה לקרוא את הספר הזה כספר על אהבה ותשוקה, כפי שנכתב בגב הספר ואף לא כספר מתח על אף חקירת התאונה ואווירת המסתורין שאופפת את הפענוח. קאדרה הוא סופר פוליטי, סופר שמבקר את אלבניה ביקורת נוקבת, ציני ולכן לא אוכל להמנע מלקרוא את הספר כאלגוריה.
אלבניה
עכשיו, אפשר לקרוא את הספר מהתחלה כשהצעירה האלבנית, היפהפיה, בעלת האובססיה לחופש היא לא אחרת מאשר אלבניה עצמה. אותה צעירה שמכנה עצמה שפחה חרופה ובן זוגה האדון, שיחסיה הם יחסי שליט רודן-משועבד, יחסי כוח ושליטה. אותה צעירה, הלא היא אלבניה שבשנים ספורות בלבד משתחררת מכבלי המסורתיות ועושה הכל כדי להפוך למודרנית, כאחת המדינות היחידות באירופה שנשארה מאחור המנסה לצאת מהקיבעון הכבד שדבק בה באמצעות הקאנון שהיה חלק ממנה עד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-20. אותה אלבניה שלא ברור מה קאדרה מעדיף: הישנה המסורתית או הנוכחית, זאת שמשוחררת מכבלי המסורת, זאת שמתאמצת לעשות הכל כדי להחשב מודרנית..?
גם את ספריו האחרים של קאדרה אי אפשר לקרוא כנובלה כשלעצמה, למרות הריאליזם המדוייק, הרגישות והיופי המשתקף מאלבניה בספריו.
הספר אפריל שבור לדוגמה, עוסק כל כולו באופן ישיר בקאנון ובגאולת הדם באופן ספציפי. הקאנון הוא קובץ החוקים שבעטיו יקומו ויפלו גיבורים, בעטיו החיים באלבניה (היו) קבועים, בלתי מתפשרים ופרימיטיביים. ולמרות זאת, חוק נוסף שהיו קבוע בקאנון, הכנסת האורחים, היה חוק יפה להפליא. זהו גם סיפור ריאליסטי יפהפה, רגיש, שמספר את יופיה הפיזי של אלבניה לעומת המקובעות של הקאנון.
היורש מספר את סיפורו האמיתי של רצח היורש, אחד ממקרי הרצח המזעזעים והמדוברים באלבניה בימיו האחרונים של המשטר הקומוניסטי. ושוב, גם שם זהו אינו ספר מתח ולא סיפור בלשי, אבל סיפור שעוסק באלבניה עצמה. מעין מסמך, אלגוריה רווית פחדים של שלטון טוטליטרי
סופר חשוב, הספר קצת פחות ולו בשל שתי עובדות: א. זה כבר הספר הרביעי (כולל הפירמידה) שאני קוראת כאלגוריה על אלבניה (וזה מתחיל להימאס), ב. אפריל שבור, לדעתי האישית, הטוב שבהם עד כה
