ג'ויס קרול אוטס, Joyce Carol Oates (נולדה ב 1938), היא משוררת, מסאית, תסריטאית, סופרת אמריקאית ופרופסור לספרות ולכתיבה יוצרת. היא כתבה עשרות ספרים וזכתה בפרסים רבים, חלק מספריה תורגמו בעבר לעברית. בעוונותיי זהו ספרה הראשון שאני קוראת.
המפלים פורסם במקור ב 2004 ותורגם לעברית ב 2022, על ידי אלינוער ברגר. זהו רומן עב כרס המתרחש במפלי הניאגרה, ומשמש כמטאפורה לעוצמתו של הטבע וכיצד כישופו משפיע על שני דורות של משפחה, מה שמוביל לטרגדיה, אהבה, אובדן ובסופו של דבר לגאולה. הרומן, שעוסק במשפחה האמריקאית במשבר של שנות החמישים של המאה העשרים, מהווה מטאפורה לאמריקה עצמה.
העוצמה של הטבע
אוטס פותחת במספר עמודים בתיאורים של סביבת מפלי הניאגרה, הפינות הבוגדניות ביותר (מפלי הפרסה), מערבולת השטן, נהר העיזים. עומקו כ 55 מטרים. המפלים, הכוונה למספר מפלים שקשורים למפלי הניאגרה, בסך הכל מדובר בשישה קילומטרים של מים מסוכנים. האינדיאנים קראו להם "מים רעבים" וזו רוח המקום, כיוון שעד 1900 מפלי הניאגרה נודעו כגן העדן של המתאבדים.
מפלי הניאגרה הוא גם מקום הולדתה של קרול ג'ויס אוטס.
ההתאבדות
גבר הולך מהר. הוא לבוש היטב, השוער קורא לו אבל הוא לא מגיב. הוא רואה שהאיש מניח את רגלו על הגדר ונעלם. הגבר הוא גילברט ארסקין, כומר שהוא פריק של מאובנים. לדידו המאובנים שייכים לזמן אבוד, זמן שקדם להיסטוריה האנושית, כמו יצירות אמנות אבודות, בעידן של לפני מיליוני שנים, עולם של זמן איטי.
ככומר, הוא לא היה שותף לדעה והאמונה של אביו שהעולם נוצר בשבעה ימים בלבד על ידי אלוהים לפני ששת אלפים שנה. יחד עם זאת, הוא התנגד לדעה שהבריאה היא אבולוציה.
למה אלוהים ברא יצורים רבים כל כך רק כדי שיוכלו להילחם זה בזה
האם גם המין האנושי עתיד להיכחד ביום מן הימים, האם זוהי התוכנית האלוהית?
תיאולוגיה וטבע
ככומר, גילברט שאל שאלות והטיל ספק. הוא תהה – מה הטעם באמונה אם היא מבוססת על בורות?
ההתעניינות של גילברט בטבע ובהיסטוריה ומצד שני האילוץ שלו להיות כומר (כבן כומר) מובילים אותו לשאול שאלות שמערערות אותו. הוא מרגיש שלהישאר עם אישתו זה לוותר, אבל הוא לא הטיפוס הוותרן. הוא היה מאוהב בגבר ולא יכול היה לממש את אהבתו.
כאן, במפלי הניאגרה, נוצר המפגש בין הטבע לתיאולוגיה לפי הסיפור המקראי, כפי שמופיע בספר בראשית. הכוונה היא לסיפור המבול. המבול נוצר על ידי אלוהים, כדי למחוק את האנושות ולאתחל אותה מחדש.
אוטס לא ממשיכה לפתח את הנושא הזה בהמשך. חבל.
זהו ליל ירח הדבש של גילברט ושל אריאה, שניהם תושבי טרוי שבניו יורק. הם הגיעו לאחד המלונות היוקרתיים במפלי הניאגרה, Rainbow Grand, כדי לממש את נישואיהם, אך משהו משתבש: גילברט מסתלק. אריאה נשואה פחות מ 28 שעות, אבל הגופה עדיין לא נמצאה. עד שהיא תימצא אריאה נחשבת עדיין כלה טרייה ולא אלמנה.
הוא משאיר פתק בבית המלון לאישה שתיעב בגלל היצר המיני הרעבתני שלה. כוחות הטבע העצומים, הבלתי ניתנים לשליטה, של מפלי הניאגרה והתשוקה של אישה מתמזגים איכשהו בנפשו העדינה של גילברט
את מגעילה אותי. ניסיתי לאהוב אותך. בזאת אני משחרר את שנינו
אריאה מעלימה את הפתק. היא נישאה לגבר שלא אהבה, וגרוע מזה. היא נישאה לגבר שידעה שלא יוכל לאהוב אותה. הרבע הראשון של הספר מסתחרר סביב האירוע הטראגי והמלנכולי הזה. אריאה משוטטת כמו רוח רפאים על שפת הנהר מחכה, מתבוננת ומאמינה שהיא מקוללת. היא תמשיך להאמין בזה עד הסוף.
מהרגע שגופתו של גילברט תימצא אריאה תישא על כתפיה את אגדת "הכלה האלמנה מן המפלים". אבל באותו הרגע היא גם מוצאת אהבה חדשה.
אריאה השנייה, הנפילה (?)
גילברט התאבד, נפל אל מותו (משחק מילים באנגלית שמאפשר לאוטס להשתעשע בו כדי למצק את המטאפורות שלה: נפילה – Fall, מפלים – Falls). עם התגלות גופתו של בעלה והחשש של אריאה שהיא מקוללת, שהרי בעלה בוחר להתאבד דווקא בערב הראשון של ירח הדבש שלהם, אריאה לא מסולקת לגמרי מגן העדן של הנישואין.
אל אריאה ההמומה מנטישתו של בעלה הטרי מתלווה עורך דין צעיר, דירק ברנבי. סבו של דירק – וירג'יל ברנבי – טבע גם הוא במפלי הניאגרה בנסיבות אחרות. ודירק הוא זה שמחזיר אותה בחזרה אל החיים, אל האופטימיות, אל ההתחלות החדשות. ולמרות זאת, תחושת אבידון ממשיכה לרחף מעל הגיבורה ומשפחתה.
אריאה ודירק מתאהבים אהבה ממבט ראשון וחיי הנישואין שלהם מתנהלים על מי מנוחות עד פרשת לאב קאנאל. כאן דירק הוא זה שלא מבין לאלו מים עמוקים הוא נכנס, כי הטרגדיה שבה החלו חייהם המשותפים מאפילה על המשכם, ופוגעת באידיליה שלהם על ידי חוסר אמון, חמדנות ואפילו רצח, יחסי הורים וילדים, סודות וחטאים. אבל בסופו של דבר יש גם גאולה, כשילדיהם של אריאה ודירק מתעמתים לא רק עם ההיסטוריה האישית שלהם, אלא גם עם העבר העכור של אמריקה – השחתת נוף, שחיתות ותאוות בצע של התרחבות תעשייתית.
שנות החמישים של המאה התשע עשרה היו שנות התפתחות התיירות
שנות החמישים של שנות העשרים התפתחה התעשייה
Love Canal
לאב קאנאל היא שכונה ליד מפלי הניאגרה בניו יורק. השכונה הוקמה ליד תעלת לאב קאנאל, אף על פי כשדירק ברנבי מסתובב בשכונה ברומן המפלים, הוא לא מבין היכן התעלה. זהו סיפורם של בעלי הבתים המבוהלים והזועמים סביב לאב קאנאל, נתיב מים לא גמור בצפון מדינת ניו יורק, שבפריחה התעשייתית סביב מלחמת העולם השנייה, הפך למזבלה כימית בשל הסטה אל התעלה מים ממפעל כימיקלים שפעל בסביבה, והכיל כימיקלים רעילים.
הכימיקלים הרעילים נספגו באדמה ובמי השתייה וגרמו לאסון זיהום סביבתי מאסיבי שפגע בבריאותם של תושבי השכונה. רבים מהם חלו בסרטן הדם, אסטמה ומחלות כליות, סבלו מהפלות ולידת תינוקות עם מומים.
במקור היה זה סיפורה של Lois Gibbs, אם לשני ילדים שהובילה מאמצים קהילתיים להביא משפחות סמוכות להעברה ולבקש פיצויים מהחברה האחראית. היא הפכה לפנים הציבוריים של לאב קאנאל ועדיין מובילה אירגון המוקדש לניקוי אתרים כאלה (למידע נוסף).
פרשת לאב קאנאל היא שם נרדף להכחשה וטשטוש הקשר בין פעילות כלכלית מסוימת לבין זיהום שנוצר ממנה.
בספרה של אוטס, המפלים, דמותה של לואיס גיבס הומרה בדמותה של נינה, אם לתינוקת שמתה בעקבות סיבוכים של מחלת הלוקמיה ועוד שני ילדים חולים, כשאחד מהם לומד בבית ספר שבסביבתו הזיהום אינטנסיבי. היא מכונה בפי תושבי השכונה האישה בשחור, אישה פעילה חברתית כדי להעלות את המודעות לסכנות של הכימיקלים שהוטבעו באדמת לאב קאנאל. עורך הדין שלה הוא דירק ברנבי, בעלה של אריאה.
לסיכום
המפלים, הוא רומן רב קולי, היסטורי, על אישה שמצד אחד מחוייבת למוסכמות חברתיות – להינשא, להקים משפחה – אך מצד שני עצמאית ששומרת על ילדיה מכל משמר ומכל נפילה. הרומן מתרחש במפלי הניאגרה, גן העדן של המתאבדים. מגיעים אליו תיירים מכל מקום באמריקה ובעולם כדי ליפול אל מותם. ובכך הוא הופך לסמל ומטאפורה של נפילה: כיצד התפתחות תעשייתית בלתי מבוקרת גן העדן הזה הופך להיות לאסון, כיצד מדינה מרעילה את עצמה ואת עתידה. בכך, המפלים מעורר מאבק מיתולוגי בין הרצון להשמדה עצמית לבין הדחף לשמר חיים.
הרומן מלווה מפסקול של שנות החמישים של המאה העשרים.
האזתי לספר באמצעות עברית
