עוד שעה אחת הוא עוד רומן מהאחרונים שכתב נגיב מחפוז, חתן פרס נובל לספרות. על ספרו האחרון, בית הקפה שלנו, כתבתי כאן.
גם בעוד שעה אחת חוזר מחפוז אל שכונת אל עבאסייה, פרבר בפאתי קהיר, כמקור לשינויים פוליטיים, חברתיים ומשפחתיים, אל אובדן התמימות, המשפחה, החמולה, הכלכלה, וכמו שכתבתי על בית הקפה שלנו – זהו שיר קינה על מצרים שהייתה ולא תשוב.
נגיב מחפוז, עוד שעה אחת, מחברות לספרות, 2021 (1988). תרגום: ברוריה הורוביץ
רומן היסטורי
עוד שעה אחת מספר את קורותיה של משפחה אחת בשכונת אל עבאסייה בפאתי קהיר, שמהווה מיקרוקוסמוס אל התפתחותה של מצרים.
הסיפור מתחיל אי שם ב 1936 בתמונה שצולמה בעת טיול משפחתי וממשיך עד לסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. הסיפור חולף על פני אירועים היסטוריים בהתפתחותה של מצרים: המאבק למען חוקת מצרים ב 1923, חתימה על ההסכם האנגלו-מצרי ב 1936, מלחמת העולם השנייה, פרוץ מלחמת פלסטין 1948 (מלחמת העצמאות בישראל), מהפכת הקצינים ב 23 ביולי 1956, הפלישה הקומוניסטית, מלחמת סיני 1956, מלחמת ששת הימים והאכזבה מהכישלון ב 1967, מלחמת יום כיפורים, מותו של נאצר והסכמי השלום של אנוואר סאדאת.
נגיב מחפוז מעביר את הקורא דרך האירועים והדמויות ההיסטוריות בתולדות מצרים בלי לכנות אותם בשם המפורש. למשל נאצר מוזכר יותר בגלל שחלק מהדמויות הופכות "נאצריות", ושמו מוזכר רק לאחר מותו. רוסיה מוזכרת פעם או פעמיים אך יותר במה שהביאה איתה לעולם – הקומוניזם/
חוץ מההשפעת הפוליטיות יש גם השפעות כלכליות – האינפלציה שאחזה במצרים, והשפעות טכנולוגיות – הטלוויזיה מגיעה למצרים ויחד איתה ההשפעה שלה על הנוער.
כל אלו מהווים נקודות השפעה על משפחה אחת בפרט ועל מצרים בכלל: שמחה ועצב, שינויים ברגשות הפוליטיים והדתיים, שינויים בקבלת החלטות ושינויים בהתהוות מערכות יחסים. כל הדמויות עוסקות בשינויים האלו ומשמעותם בחייהם ובחיי המדינה. מעבר לכך, הדמויות דנות גם ביחס של "הערבים" אל מצרים – המצרים לא רואים עצמם ערבים, כדברי המתרגמת, ברוריה הורוביץ, והם מתכוונים לשאר המדינות סביבם. למשל אחת הדמויות שואלת
האם העמדה של הערבים בתקופה האחרונה לא יכולה לשבש את תוכניותינו? (עמ' 169)
סאגה משפחתית מטריארכלית
בראש משפחת אל מהדי עומד חאמד בורהאן, אך מי שמחזיקה את המשפחה, אחראית על הכלכלה, על האיחוד המשפחתי, שומרת על השמחה שבה, ובעיקר מחזיקה בכוח רב על מעמדו של הבית הגדול היא סנייה אל מהדי.
עוד שעה אחת מתחיל כשסנייה עומדת מול תמונה משפחתית שצולמה ב 1936 בעת טיול משפחתי. התמונה הזו מסמלת בעיניה את הטוב שהיה, איחודה של המשפחה, השמחה והתמימות שהיו באותה העת, במשפחה הקטנה שלה ובמצרים כולה. אלו עתידים לעבור שינויים, או כמו שהיא, ודמויות נוספות במשפחה, מכנים זאת: המזל הרע שלה.
לסנייה יש חלומות נבואיים שלעיתים קרובות עוזרות לה להבין את העתיד לבוא, ואת התוצאות הנלוות אליו, אך היא לא נוטה לשתף אותם עם המשפחה.
סנייה לא האישה החזקה היחידה ברומן. לסנייה יש שתי בנות, כוות'ר ומונירה, ובן – מוחמד. כוות'ר מקדישה עצמה לבית, לדת, ואחר כך לבנה יחידה; מוחמד מאמין במפלגת הוופד, כמו אביו, וחייו נעים בין שמחה – כשהמפלגה עולה לשלטון לעצב – כשהמפלגה מודחת; מונירה היא היפה והחכמה – היא נלחמת למען השכלתה (כמו עוד דמויות נשיות חזקות ברומן) מתקדמת בתפקידיה ומקדישה עצמה לחברות החמימה בינה לבין שני בניה. אך גם יופיה לא עומד בשינויים שהזמן מעמיד לרשותה, והיא נכנעת אליו.
זמן
הזמן הוא מוטיב שחוזר על עצמו ברומן עוד שעה אחת. בעיקר, פגעי הזמן. למעשה באנגלית שמו של הספר הוא The Final Hour.
הזמן ברומן הוא הזמן הכרונולוגי של ההיסטוריה של מצרים, החל מ 1936 ועד סוף שנות השבעים של המאה העשרים. זהו הזמן הדיאכרוני. אבל לנגיב מחפוז יש הערכה אחרת לגבי הזמן בקהיר – הזמן הסינכרוני, שהכל קורה בו בבת אחת. לדידו, קהיר היא
העיר הנצחית שחיה במנותק מהזמן (עמ' 109)
הבית שבו חיה משפחת אל-מהדי, בראשותה של האם הגדולה, סנייה, הוא הבית הנטוע חזק חמישים שנה, הוא הבית שמסמל את קהיר ואת מצרים. הוא מסמל את שינויי הזמן, התמורות הקורות בו, ובמדינה, אך נשאר יציב ואיתן. אמנם הוא זקוק לשיפוץ אך בשום אופן לא למכירה. לא רחוק מהבית יש גן יפני שמוזכר לא פעם.
סנייה אומרת שהבעיות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של מצרים רחוקות מהבית הזה אבל זהו אינו נווה מדבר (או גן יפני..), כיוון שהאירועים מגיעים גם לשם. סנייה עושה הכל כדי שאלו יישארו מחוץ לחומות ביתה, אפילו כשהנכדים מנסים לשכנע אותה למכור את הבית למיליונרים..
ששון סומך כתב על נושא הזמן והזיכרון בכתיבה של נגיב מחפוז: קישור
עוד שעה אחת הוא רומן צפוף, קצבי שמספר את סיפורה של מצרים בקצרה באמצעות משפחה אחת שחיה בפרברי קהיר. המקום והזמן חוזרים על עצמם בכתיבה של מחפוז, לכן, עוד שעה אחת מהווה נדבך חשוב נוסף בקורפוס הכתיבה של מחפוז.
