פול בולס, שמים מגינים מעל, עם עובד, 2022 (1949). תרגום: סמדר גונן
ספרות

פול בולס / שמיים מגינים מעל The Sheltering Sky / Paul Bowels

פול בולס (1910-1999) היה סופר, מלחין ומתרגם אמריקאי. שמיים מגינים מעל היה ספר הביכורים שלו, יצא לאור ב 1949, ושבעים ושלוש שנים אחרי, סוף סוף, הוצאת עם עובד מתרגמים את אחת הקלאסיקות בספרות העולמית. הספר מתרחש בצפון אפריקה הצרפתית לאחר שבולס ביקר בה ב 1931.

ב 1947 חזר בולס לאפריקה והשתקע בטנג'יר.

ב 1990 עובד ספרו שמים מגינים מעל לקולנוע על ידי ברנרדו ברטולוצ'י ובולס אף הופיע בסרט לכמה רגעים בתחילתו ובסופו.

פול בולס, 1910-1999. מקור: ויקיפדיה
פול בולס, 1910-1999. מקור: ויקיפדיה

פול בולס, שמים מגינים מעל, עם עובד, 2022 (1949). תרגום: סמדר גונן

The Sheltering Sky / Paul Bowels

כשאני מטיילת בעולם, לעיתים קרובות לבד, אני מתייחסת לטיול כאל שיטוט (ניתן למצוא באתר רשמים מטיולים שלי: מנצ'סטר, לידס, ליברפול, איסטנבול, ברלין). השיטוט מאפשר הליכה תוך תהייה על התרבות המקומית, בחינתה תוך סקרנות והתפעמות מהחדש הנגלה לעין. אני מחפשת את המקומי, האופנה, הסופרים, האוכל המקומיים, ומנסה לראות את המקום כבני המקום, עד כמה שניתן, ולא כתיירת. כלומר, בלי השוואות, כיוון שאלו מסיחות את הדעת (אפילו אני לא משווה בין הכסף המקומי לישראלי), לכן אני מתרחקת מתיירים (סליחה אם אני נשמעת סנובית), ממקומות תיירותיים (אלא אם כן זהו מקום שעוד לא ביקרתי בו) ומנסה להיטמע. משתדלת לשוטט רגלית כיוון שזה "מנכיח" את המקום. לעיתים יש פחד מהלא מוכר ופחד עלול לעורר אנטגוניזם, ואנטגוניזם מעורר ביקורת ומערער את ההנאה.

לכן, בהרבה מובנים הזדהיתי עם הדמויות של פול בולס בשמים מגינים מעל, אך לא מהמבט הקולוניאליסטי, התיירותי, המבקר והמשווה. היה לי קשה לקרוא את הרומן הטראגי הזה, כיוון שהוא עורר בי פחדים שמעולם לא הכרתי בטיולים שלי לפני הקריאה ברומן הזה. אני מקווה שאת הטיול הבא שלי (ממש ממש בקרוב), אעשה בלי הפחדים האלו.

שלושה אמריקאים בצפון אפריקה הצרפתית

ולא. זו לא התחלה של בדיחה. אלא אם כן השיר של הבי ג'יז I Started A Joke מתנגן לכם בראש, עם שורת המחץ But I didn't see
That the joke was on me. להיפך. זהו רומן טראגי, עם רמזים קולוניאליסטיים ואקזיסטנציאליסטיים.

הרומן מתרחש אחרי מלחמת העולם השנייה. קיט ופורט הם זוג אמריקאי אינטלקטואלי נשוי שנמצאים במשבר עמוק ומחליטים לצאת למסע ניהליסטי בעולם כדי לנסות לתקן את חיי הנישואין שלהם. הם חוצים לראשונה מאז 1939 את האוקיינוס האטלנטי ונמנעים ממקומות שהמלחמה נגעה בהם, לכן הגיעו לאפריקה, "כי הרי מוכרח להיות מקום בעולם שהמלחמה לא נגעה בו". אל הזוג העצוב מצטרף טאנר, חבר של הזוג, שקיט מעידה עליו שהוא נאה אך מעט שטוח. קיט עומדת על ההבדל בין קיט לפורט: פורט תמיד המתין בציפייה לגלות מה היא רוצה, זה הקשה עליה כיוון שרק לעיתים רחוקות פעלה מתוך רצונה החופשי. טאנר חילק לה פקודות. אל עניין הרצון החופשי של קיט עוד אחזור.

פורט מחשיב עצמו טייל ולא תייר והוא עומד על ההבדלים המהותיים בין השניים:

הוא לא חשב את עצמו לתייר; הוא היה טייל. ההבדל ביניהם נעוץ בחלקו בזמן … בעוד התייר ממהר בדרך כלל לחזור הביתה לאחר כמה שבועות או חודשים, הטייל אינו שייך למקום זה או אחר, הוא משוטט לאט למשך תקופה של שנים ממקום אחד על פני האדמה למשנהו (עמ' 10-11)

"הראשון (התייר) מקבל את התרבות שלו בלי תהיות; לא כן הטייל, המשווה אותה לאחרות ודוחה את היסודות שאינם לרוחו (עמ' 11)

הרומן מתחיל כשפורט מתעורר בחדר בית מלון ביבשת האפריקאית בתחושה של עצבות, אבל זה מרגיע אותו "כיוון שרק אותה הכיר" ואולי גם בתחושת ניכור, כיוון שלפורט החדר לא היה חשוב לו מאוד; הוא היה שקוע עמוק מדי באי-הוויה שממנה הגיע זה עתה. במקום אחר הוא מסכים לדברי המשרתת במלון שהחיים עצובים, ותוהה אם אמריקני כלשהו יכול באמת לקבל הגדרה של החיים כשם נרדף לסבל.

הרומן מתחיל בתחושה כבדה של עצבות, ברמזים על משולש אהבה, סקס, תככים ומזימות. התחושות האלו עוד יבואו על סיפוקו של הקורא. לעומת זאת, לדמויות יקח קצת להבין את העומד לבוא עליהם, אולי מאוחר מידי.

"האושר נמצא במקום אחר… אך לא כאן. בחדר הקולוניאלי העגום הזה, שבו כל היאחזות באירופה אינה אלא עוד מגע מגונה, עוד הוכחה לבידוד" (עמ' 51)

קולוניאליזם

לכאורה, הזוג האמריקאי מחשיבים עצמם לא ביקורתיים כלפי המקום החדש שהם מגיעים אליו, ונהנים משלוש השפות שהעיר מציעה – ערבית, ספרדית וצרפתית. אבל יחד עם זאת, כשפורט יוצא למשל לחוות את העיר בלילה כדי לאתר את הרחובות האפלים ביותר, הוא מרגיש שהריחות באויר התעצמו – הם היו מגוונים אבל כולם ייצגו זוהמה מסוג זה או אחר. וזו התחלה של ביטויים של איש או אישה אמריקאיים ביבשת שבה הם יוצאים למסע, ביטוייים שבאים גם משאר הדמויות ברומן:

צריך הגנה מפני הצרפתים הבהמות! המזוהמים הללו (עמ' 62)

הערבים! הם גזע נחות ומסריח שאין לו מה לעשות בחיים מלבד לבלוש אחרי אחרים (עמ' 63)

ניקח את אחד הקופים האלה שיחליף את החדרים בשבילנו

יחד עם זאת, קיט מנסה לעורר שיח על הפוליטיקה האירופית שלאחר המלחמה ופורט עונה לה "אירופה הרסה את כל העולם אני אמור להודות לה ולהצטער על זה? אני מקווה שכל המקום ההוא יימחק מהמפה". קיט שואלת אותו למה שלא תרחיב את איחוליך לכל האנושות, אם כבר אז כבר. ואת הבידוד האמיתי קיט תמצא בעצמה.

זהו המסר החבוי ברומן. העולם הפך חסר משמעות. האנושות הרסה את העולם, וצריך למחוק אותה מעל פני האדמה. ובכל זאת, הם יוצאים, בתחושת בדידות ועצבות עמוקה אל מסע ביבשת שהם נחושים להכיר אותה לאורכה ולרוחבה. בלי משמעות (טאנר, למשל, אומר לקיט ששניהם מעולם לא הצליחו לפלס נתיב לתוך החיים).

מסע אקזיסטנציאליסטי

הטיולים של פורט כדי לחוות את העיר והיבשת, כמו גם ההצטרפות שלו אל הזוג לייל, נראים כחסרי משמעות. כלומר, אין מטרה מסויימת במסע שלו, אלא לטייל במשמעות של לטייל ולחוות. כך הוא נתקל בגבר שמושך אותו לאוהל ואל אישה ומיטתה, הולך אחרי הזוג לייל בלי מטרה משמעותית ומטייל איתם. הוא מודיע לקיט שהוא יוצא וקיט "נגררת" אחריו אבל בכלי תחבורה אחר, אליה מצטרף טאנר. אחד נגרר אחרי השני.

בלי להיכנס ליותר מידי ספוילרים, כל אחת מהדמויות עוברת חוויה לא נעימה בלשון המעטה. כל אחת מהדמויות מנסה להעניק לחייה משמעות ולא בטוח שהיא מצליחה. אולי זו המשמעות בלנסות להעניק לחיים משמעות. אולי המשמעות היא קץ הציביליזציה? ואולי זו תזכורת לסכנות הטמונות בטיול?

כל מה שנותר הוא לסמוך אל מחסה השמים גם כשהם חורכים..

מעין סיכום

בולס לא ממש מאפשר הצצה אל הדמויות: לא אל תכונות האופי שלהם ולא אל מראם החיצוני, הקורא לומד אותם תוך כדי ההרפתקאות והחוויות שלהם. הקורא גם יכול ללמוד על הדמויות משמן. למשל, פורט Port הוא נמל, וזה מה שהוא מהווה עבור קיט, שנתלית בעוגן שלה עד שמשהו קורה והיא חשה בדידות עמוקה ונזרקת, לא מרצונה החופשי, אל חוויה חדשה.

שם המשפחה של הזוג, Moresby, אולי מעיד על מה שצריך להיפטר ממנו: מנהגים. מנהגים תיירותיים שאנשים מביאים איתם לעולם החדש בו הם מטיילים או מבקרים.

לא היה לי קל לקרוא את הספר הן בשל הפחד והאימה מהטיול ומהמסע הטראגי של הדמויות והן בשל דמותה ועיצוב דמות של קיט כאישה ובכך שהיא מאפשרת לאנשים אחרים לשלוט בה, ברגשותיה ובגופה. אין לה רצון חופשי. היא נתלית ומתאהבת בכל מי שמרעיף עליה תשומת לב.

גם תיאורי הנוף תרמו לתחושה הזו של מועקה, של חוסר אויר, אפלה, וקהות שמש מסוממת.

לא ממש הצלחתי להבין אם זה מה שמרגיש, חושב וכותב פול בולס למה הוא נשאר לחיות בטנג'יר? אם הוא מזהיר את הקורא ממסעות כאלו, כיצד ייתכן שהוא השתקע בארץ זרה להמשך חייו (למעשה הוא חי בטנג'יר יותר מאשר חי בארצות הברית)?

טריילר הסרט מ 1990. בימוי: בנרדו ברטולוצ'י, בכיכובם של דברה ווינגר וג'ון מלקוביץ'

Facebook Comments Box

אודותMeirav

סוכנת תרבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *