אחרי שישה ימים ברומא התוססת, לקחתי רכבת מהירה מתחנת הרכבת טרמיני (רומא) והצפנתי אל (תחנת הרכבת סנטה מריה נובלה) פירנצה העתיקה והיפהפיה. פירנצה משמשת בירת חבל טוסקנה, הלב של טוסקנה, והיא שוכנת לגדות נהר הארנו.
מכיוון שהפוסט על הטיול הוא ארוך למדי, חילקתי אותו לשלושה חלקים: רומא, פירנצה, ונציה. אנג'וי !
לפירנצה אני מגיעה בעקבות מיכלאנג'לו, אבל לא רק. ושוב, בזכותה של אוספת אוצרות שהצליחה להסיט אותי ממסלולי, הסטה שגרמה לי שמחה רבה. ושוב, גם כאן הגעתי בעקבות ספרים רבים, שרשימה חלקית שלהם תמצאו בתחתית הרשימה (אחרי הטיפים).
הגעתי למרכז הולדת תרבות הרנסאנס.
פירנצה
פירנצה, הלב של טוסקנה העיר שבה נולד הרנסאנס והתחיל עידן תרבותי חדש, הייתה בעבר עיר הבירה של איטליה. היא הוקמה על ידי יוליוס קיסר, כנראה בשנת 59 לפני הספירה, שחיפש את העמק הכי פורה באיזור. היא שכנה על הדרך המחברת בין רומא לצפון איטליה.
פירנצה היא פלורנס (Florence), כלומר פלורה. פלורה היתה במיתולוגיה היוונית האלה של האביב והפרחים, אלת הפריון, הטבע והנעורים. אחת הפלורות המפורסמות נמצאת ביצירת המופת של בוטיצ'לי – האביב.
סמלה של פירנצה – שושן אדום על רקע לבן – מאז המאה ה 11
מיכלאנג'לו, איש פירנצה, אהב את פירנצה (ושנא להגיע לרומא), וכפי שאירווינג סטון כתב בספרו חיי מיכלאנג'לו (ושהרבה ציטוטים מתוכו יופיעו כאן):
הוא אהב את עמק הארנו מפני שנופו מפוסל הוא. אלוהים, אמר בליבו, הוא חרש האבן העילאי: הוא גילף את הגבעות הליריות שכל רכס שבהן עשוי בידי שרטט בחסד … הטוסקאני הוא פסל מלידה. משנחל את הנוף בנה את מדרגות האבן שלו ונטע את כרמיו … האבן חולשת כאן על הכל … מומחיותם של הבריות במלאכת האבן מעידה על רמת תרבותם (עמ' 46)
אגב, שמו המלא של מיכלאנג'לו הוא מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ דִי לוֹדוֹבִיקוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי סִימוֹנִי. הסיבה לשמות הארוכים:
הפירנצאים שהיו נקראים בחצי תריסר שמות משפחה ושהאמינו כי שם קצר משמעו חיים קצרים ומזל קצר… (עמ' 218)
פירנצה עשירה באמנות וארכיטקטורה ובימי הביניים נחשבה גם למרכז כלכלי ומסחרי של אירופה. בשנת 1986 היא נשאה את תואר בירת התרבות של אירופה. כל כולה של העיר פירנצה נחשב למוזיאון אחד גדול ולטייל במרחב שלה זה כמו לטייל בתוך ציור עתיק ומוערך.
בשנת 1348 מגיפת הדבר הכחידה שני שליש מתושבי העיר (ספרו של בן העיר פירנצה, בוקאצ'יו, דקאמרון, מתאר תיאור נורא, מקור ראשון, של זוועות המגפה, שהשמידה כשני שלישים מאוכלוסיית העיר.
בשנת 1982 המרכז ההיסטורי של פירנצה הוכרז אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
קריאה בספרו של ואסקו פראטוליני, התבונה, מחזירה אחורה בזמן לפירנצה של שנות החמישים (ספרו הקודם, מטלו, מתרחשת עוד אחורה בזמן). אבל, פירנצה, נדמה, נשארת אותו הדבר כמה מאות שנים.
ולא! יומיים לא מספיקים לפירנצה. ובכל זאת, הספקתי רבות ולו בשל העובדה שהכל קרוב להכל מרחק הליכה רגלית. למרות מזג האויר, גשם מטפטף רוב הזמן, הצלחתי להנות משטף תרבותי קסום.
יאללה, מתחילים!
Stazione di Firenze Santa Maria Novella, תחנת הרכבת סנטה מריה נובלה
כאמור, תחנת הרכבת המרכזית של העיר. התחנה, שנחנכה ב-1934 היא אחד המבנים המודרניסטיים החשובים באיטליה, ממוקמת סמוך לכנסיית סנטה מריה נובלה בצפון מרכז העיר.
Mercato Centrale, שוק האוכל
Cappelle Medicee
כי לאדם עונות משלו, כמו לאדמה. וכלום קציר הסתיו חשוב פחות ממזרע האביב? זה בלי זה – נטול משמעות הוא (עמ' 687)
Basilica di San Lorenzo, בזיליקת סן לורנצו
Riccardi Medici Palace, ארמון מדיצ'י
זהו ארמון בית מדיצ'י מתקופת הרנסנס (ריקארדי על שם המשפחה שרכשה אותו מבית מדיצ'י והרחיבה אותו). הארמון תוכנן על ידי Michelozzo di Bartolomeo עבור קוזימו דה מדיצ'י ונבנה בין השנים 1444 ל 1484. הוא בנוי אבני אבן ואבני גזית ובצורה כפרית. הארמון יפהפה וכדאי מאוד לבקר בו, הוא עשיר באוצרות האמנות שבו. בין היתר נמצא פסל דויד של דונטלו, שמיכלאנג'לו השתמש בו כהשראה (אולי הפוכה, כפי שאציין למטה) כשפיסל את דויד שלו (לרכישת כרטיסים).
לורנצו מדיצ'י היה פטרון של אמנים רבים מפירנצה. הוא הזמין אותם לחצרו, שם הם פתחו אתרי מלאכה. בין המוזמנים היה גם מיכלאנג'לו, אותו לורנצו חיבב באופן מיוחד ואף הזמין אותו אל חדרי הבית וספרייתו. שם, היו מפגשי סיעורי מוחות בין הומניסטים שעיצבו את תקופת הרנסנס (פוליציאנו, פיקו דה מירנדולה, לאנדינו). לורנצו מזמין את מיכלאנג'לו, ואומר לו בחיי מיכלאנג'לו:
כאן קודש הקודשים; רוב הדברים שפירנצה לומדת מקורם בחדר זה, כשאנו בארמון ושעתך פנויה הצטרף אלינו
הרעיון המונח ביסוד השקפתו הפילוסופית היה אחדות הדעת; ושאיפתו – למצוא מכנה משותף לכל הדתות והפילוסופיות מראשית הזמנים … (עמ' 127)
הרעיון החשוב ביותר שליקט משיחתם הלמדנית השוטפת היה, שהדת והמדע יכולים לדור בכפיפה אחת ולהעשיר זה את זה (עמ' 129)
Laurentian Medici Library, הספרייה הלורנציאנית
Sant'Apollonia
Piazza San Marco ו San Marco Museum
Accademia Gallery, האקדמיה לאמנות של פירנצה
האקדמיה לאמנות כוללת גם מוזיאון. היא נוסדה ב 1561 והייתה האקדמיה הראשונה לציור ופיסול באירופה בכלל. האקדמיה נוסדה על ידי ג'ורג'ו ואזארי (מי שגם כתב את הביוגרפיות של אמנים רבים, ביניהם גם מיכלאנג'לו), אניולו ברונזינו וברתולומאו אמאנאטי – האמנים המובילים של פירנצה במאה ה-16 – בחסותו של קוזימו הראשון דה מדיצ'י. כדאי ורצוי מאוד לרכוש כרטיסים מראש, כיוון שכולם באים לראות את המוצג הרישמי של פירנצה – דויד של מיכלאנג'לו (לינק לרכישת כרטיסים)
הכניסה לגלריה רצופה במונומנטים של מיכלאנג'לו, שנראים לא מושלמים. אבל כך מיכלאנג'לו רצה להשאיר אותם
מיכלאנג'לו ראה בפיסול פסגת היצירה, הוא חשב שהפיסול היא אם האמנויות:
אלוהים היה ראשון הפסלים. הוא יצר את הצלם הראשון: את האדם. וכשביקש לתת לבני האדם את חוקותיו, באיזה חומר השתמש? באבן. עשרת הדיברות נחקקו בלוחות אבן כדי לתתם למשה. ומה היו הכלים הראשונים שהתקינו להם בני אדם? כלי אבן (עמ' 42)
הצייר רושם כדי למלא שטח, הפסל – כדי להתיקו. הצייר רושם דומם בתוך מסגרת; הפסל רושם כדי ללכוד תנועה, כדי לגלות את המשיכות ואת הפיתולים המתלבטים בגוף האדם (שם, עמ' 83)
כדי ליצור פסל אדם מיכלאנג'לו רצה להכשיר עצמו כדי למצוא את קשרי הגומלין בין כל חלקי גוף האדם: עצם, דם, מוח, שריר, גיד, עור, מעיים. כדי ליצור תנועה הוא הרגיש שהוא חייב להכיר את הגורם להנעה. הוא לא יכול לתאר מתח, דרמה, מאמץ בלי לדעת ולהכיר את הכוח והדחף, הוא חייב להכיר את השפעת התנועה על השרירים עד שהבין את מכלול גוף האדם. לשם כך הוא רצה ללמוד אנטומיה, מבלי להיות רופא. הוא הרגיש שהוא מוכרח למצוא דרך לראות מעשה ניתוח. לשם כך הוא נכנס לשערי מנזר עניים, שם שמו את הגופות לפני קבורה וניתח אותם בעצמו.
הסתכל פעור פה בדויד של דונטלו, הצעיר והרך, בעל התלתלים הארוכים והחזה גבה-הפטמות; הזרוע הדקה אוחזת בחרב ענקית, הכרע השמאלית כפופה בהן כדי להציב רגל, הנתונה בסנדל פתוח, על ראשו הכרות של גלית. פלא כפול הוא, אמר מיכלאנג'לו בליבו, שיציקת הברונזה יצאה שלמה וחלקה כסאטין…
היוונים היו מגלפים גופים בשיש לבן, בעלי פרופורציה וחוסן כה מושלמים, שלעולם לא יוכל איש לעלות עליהם; אך הדמויות שלהם היו נטולות נשמה ורוח. ואילו "דויד" שלו יהיה התגלמות כל אותם דברים שעליהם נלחם לורנצו די מדיצ'י, כל אותם דברים שנחשבו בעיני האקדמיה האפלטונית כמורשת האדם בזכות ולא בחסד: לא יצור קטן וחוטא, שאינו חי אלא למען הפדות המצויה בעולם הבא, אלא יצור מפואר שניחן בסגולות היופי, האון, עוז הרוח, החוכמה והאמונה בבני מינו, בעל מוח ורצון וכושר נפשי לעצב עולם המלא פירות תבונתו היוצרת של האדם. "דויד" שלו יהיה … האנוש בהתגלמותו המושלמת ביותר שראה העולם מעודו; האנוש הפועל בעולם רציונלי, הומני (עמ' 423)
Opificio delle Pietre Dure, מוזיאון פייטרה דורה
Piazza della Santissima Annunziata ו Ospedale degli Innocenti
הכיכר נקראת כך על שום כנסייה באותו השם בקרבת מקום – האנונציאטה. במרכזה נמצא פסל ברונזה של פרדיננדו הראשון ושתי מזרקות (שנוצרו על ידי פייטרו טאקה, Pietro Tacca)
במקור זה היה בית יתומים לילדים. אימהות יכלו להשאיר כאן את התינוקות הלא רצויים שנולדו להן, לאחר שהניחו אותם על גלגל אבן מסתובב וצלצלו בפעמון, על מנת שיוכנסו פנימה, ללא צורך להזדהות. על הסיפור הנפלא ניתן לקרוא בבלוג של עמירם צברי.
Museo Archeologico Nazionale di Firenze
Leonardo Da Vinci Museum
Santa Maria del Fiore
סנטה מריה דל פיורה הקתדרלה של העיר פירנצה, שהכיפה שלה נשקפת מכל מקום בעיר. היא אחת הקתדרלות הגדולות ביותר בעולם. פירוש שמה של הקתדרלה הוא "מרים הקדושה של הפרחים" על שם סמל העיר ושמה – פירנצה (מלשון פרחים). הקתדרלה ידועה כאחת מנקודות הציון החשובות ביותר ברנסאנס האיטלקי וכן גם בזכות כיפתה המפוארת שנבנתה במאה ה-15 על ידי פיליפו ברונלסקי (Cupola del Brunelleschi). היא נקראת על ידי כולם – הדואומו.
קומפלקס הקתדרלה כולל את הקתדרלה עצמה השוכנת מול כיכר Piazza del Duomo (כיכר הקתדרלה), המכיל מגדל פעמונים שבנה ג'וטו די בונדונה ואת הבפטיסטריום של פירנצה (בית הטבילה, המבנה המתומן היפהפה לידו). בניית הקתדרלה מומנה ברובה על ידי בית מדיצ'י והיא נבנתה במשך כ-200 שנים החל מהמאה ה-13. חזית הכנסייה הושלמה למעשה רק במאה ה-19 בסגנון התחייה הגותית. הקתדרלה מצופה כולה בשיש לבן, ירקרק וורוד, כפי שהיה נהוג במבנים איטלקים נוספים שנבנו בתקופה זו. (ויקיפדיה)
לעולם לא אחיה במקום שממנו אין נראה הדואומו! (סטון, חיי מיכלאנג'לו, עמ' 13)
הקתדרלה הנוכחית נבנתה באתר של הקתדרלה הקודמת, קתדרלת סנטה רפרטה (Santa Reparata)
כרטיסים: ניתן לרכוש כרטיס משולב לדואומו, למבנה המתומן (The Baptistery of St. John) ולמוזיאון (שממש חובה להיכנס אליו) לינק (תוכלו לבחור את השילוב הנכון עבורכם)
Museum of Opera of Saint Maria of Fiore
וכמובן שאפשר לראות את שלוש הפייטות של מיכלאנג'לו במקום אחד!, כולל הפייטה הפלורנטינית. את הפייטה המוקדמת שלו (המוצגת בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא), יצר מיכלאנג'לו כשהוא בן 24. שם, הוא ביקש ליצור את מרים צעירה וקלילה ואילו בפייטה הפלורנטינית גופו של ישו הוא כבד ביותר, עד כי דומה כי שלוש הדמויות מתקשות להחזיק בו והוא קורס מחמת העייפות או המשקל הרב. הדמויות השונות ניצבות בתנוחות אלכסוניות זו לזו, מנסות לתמוך בגופו של ישו, הנופל בכבדות. רגליו וידיו של ישו מוארכות ומעצימות אפקט זה.
פניו של הגבר, ניקודמוס (אחד מתלמידיו של ישו) הם דיוקן של מיכלאנג'לו.
מיכלאנג'לו לא סיים את הפסל.
Battistero di San Giovanni
זהו בית הטבילה של פירנצה (ידוע גם כבית הטבילה של יוחנן הקדוש), נמצא בפיאצה דל דואומו ובפיאצה סן ג'ובאני ומול קמפנילה די ג'וטו. זהו מבנה עתיק שנבנה בין השנים 1059 ל 1128 בסגנון רומנסקי פלורנטיני.
בית הטבילה ידוע בשל שלושת המערכות של דלתות ברונזה חשובות מבחינה אמנותית עם פסלי תבליט. הדלתות הדרומיות נוצרו על ידי אנדריאה פיזאנו והדלתות הצפוניות והמזרחיות על ידי לורנצו גיברטי. מיכלאנג'לו כינה את הדלתות המזרחיות שערי גן העדן.
המשורר האיטלקי דנטה אליגיירי ודמויות רבות בולטות מתקופת הרנסנס, כולל בני משפחת מדיצ'י, הוטבלו בבית הטבילה הזה.
הבניין מכיל את קברו המונומנטלי של האנטיאפיפיור יוחנן ה-23, מאת דונטלו.
Giotto's Campanile
Tempio Maggiore, Synagogue and Jewish Museum of Florence
Casa Buonarroti
Basilica di Santa Croce
היא הכנסייה הפרנציסקנית העיקרית בפירנצה, איטליה, ובזיליקה קטנה של הכנסייה הרומית-קתולית. זהו מקום קבורתם של כמה מהאיטלקים המפוארים ביותר, כגון מיכלאנג'לו, גלילאו, מקיאוולי, המשורר פוסקולו, הפילוסוף ג'נטיל והמלחין רוסיני.
Biblioteca Nazionale Centrale di Firenze
Galleria degli Uffizi
בניית מתחם אופיצי הוחל על ידי ג'ורג'יו וזארי בשנת 1560 עבור קוזימו הראשון דה מדיצ'י כדי להכיל את משרדי השופטים בפלורנטין, ומכאן השם אופיצי, "משרדים". הבנייה נמשכה מאוחר יותר על ידי אלפונסו פאריג'י וברנרדו בוונטאלנטי; הוא הושלם בשנת 1581. הקומה העליונה הפכה לגלריה עבור המשפחה ואורחיה וכללה את אוסף הפסלים הרומיים שלהם.
הקורטיל (החצר הפנימית) ארוך, צר ופתוח לארנו בקצהו המרוחק דרך מסך דורי המבטא את החלל מבלי לחסום אותו, עד שהיסטוריונים אדריכליים מתייחסים אליו כאל נוף הרחוב המוסדר הראשון של אירופה.
מול הטונדו דוני, המשפחה הקדושה, התעכבתי והתרגשתי ומול העתק הלאוקון כרכרתי ולא הפסקתי לצלם.
מידי פעם התיישבתי, כדי לנוח ולעכל את כל יופיו של המקום, על כל הפריטים המרגשים שם. ואז, כשהתיישבתי, גיליתי שמחלונות האופיצי נשקף נוף משגע!
גלריה אופיצי היא עוד אחד ממקומות שחובה לבקר בהם (אתר הגלריה והזמנת כרטיסים. חובה להזמין כרטיסים מראש)
Palazzo Vecchio
פאלאצו וקיו (הארמון הישן) הוא בית העירייה של פירנצה, איטליה. הוא משקיף על פיאצה דלה סיניוריה, שמחזיקה עותק של פסל דוד של מיכלאנג'לו, ועל גלריית הפסלים בלוג'יה דיי לנצי הסמוכה.
במקור נקרא הבניין פאלאצו דלה סיניוריה, על שם הסיניוריה של פירנצה, הגוף השולט ברפובליקה של פירנצה, בניין זה נודע גם בכמה שמות אחרים: פאלאצו דל פופולו, פאלאצו דיי פריורי ופאלאצו דוקאלה, בהתאם לשימוש המשתנה. של הארמון במהלך ההיסטוריה הארוכה שלו. הבניין רכש את שמו הנוכחי כשמעונו של הדוכס מדיצ'י הועבר מעבר לנהר הארנו לפאלאצו פיטי.
בפאלאצו וקיו נמצא פסלו של מיכלאנג'לו, גאונות הניצחון.
חוצמזה יש אנקדוטה משעשעת על פסל נוסף של מיכלאנג'לו, הרקולס, שגם מופיע בספרו של אירווינג סטון, חיי מיכלאנג'לו, ותוכלו למצוא אותו אצל עמירם צברי
Ponte Vecchio
פונטה וקיו (גשר ישן) הוא גשר קשתות סגור מאבן מימי הביניים מעל נהר ארנו. הוא ידוע בחנויות שנבנו לאורכו; בניית חנויות על גשרים כאלה הייתה פעם מנהג נפוץ. קצבים, בורסקאים וחקלאים כבשו בתחילה את החנויות; הדיירים הנוכחיים הם תכשיטנים, סוחרי אמנות ומוכרי מזכרות. זה היה הגשר העתיק ביותר בפירנצה ומעבר לערך ההיסטורי, עם הזמן היה לגשר תפקיד מרכזי במערכת הכבישים העירונית, החל מרגע שחיבר את פלורנטיה הרומית עם ויה קסיה נואבה שהוזמן על ידי הקיסר אדריאנוס בשנת 123 לספירה.
כיום, הגשר נחצה על ידי זרימת הולכי רגל ניכרת הנוצר הן בשל המוניטין של המקום עצמו והן בשל העובדה שהוא מחבר בין מקומות בעלי עניין תיירותי גבוה על שתי גדות הנהר הדואומו וה piazza della Signoria בצד אחד, עם אזור פאלאצו פיטי וסנטו ספיריטו בצד השני. הקמת הגשר מיוחסת לג'ירג'יו ואזארי ב 1564. זהו הגשר שאפילו בעת ההפגזות הקשות על העיר במלחמת העולם השנייה נזהרו מלפגוע בו
הגשר מופיע ברשימה שנערכה בשנת 1901 על ידי המנהל הכללי לעתיקות ואמנויות יפות, כמבנה מונומנטלי שייחשב למורשת אמנותית לאומית.
כשהולכים בגשר הזה, בינות לחנויות ולדוכנים, מרגישים חזרה אחורה בזמן.. כאילו היית רוכל, סוחר או קונה מתפעל מהסחורה מצטופף בין כולם.
Palazzo del Bargello, Museo Nazionale del Bargello, or Palazzo del Popolo
היה צריף וכלא לשעבר, כיום מוזיאון. הוא נבנה ב 1256 ונפתח ב 1865. הוא מציג את האוסף האיטלקי הגדול ביותר של פסלים גותיים ורנסנס. ניתן למצוא בו גם את פסל בכחוס של מיכלאנג'לו
House of Dante
Via del Corso
Piazza della Repubblica
אתר הפורום של העיר ואחר כך של הגטו היהודי הישן שלה, שנסחף במהלך עבודות ההשבחה (Risanamento), שהתחיל בתקופה הקצרה שבה פירנצה הייתה בירת איטליה המאוחדת. בית הקפה Giubbe Rosse של הכיכר היה זמן רב מקום מפגש לאמנים וסופרים מפורסמים, בעיקר אלה של הפוטוריזם.
אתרים נוספים שאם נותר לכם זמן כדאי גם לבקר בהם (אני לא הספקתי..):
Piazza Santa Trinita, Strozzi Palace, Rucellai Palace, Piazza Santa Maria Novella
פירנצה בקולנוע
מסעדות
תהנו!!
טיפים:
תחבורה
כדאי לרכוש כרטיסים לרכבת מראש, ככל שתקדימו הכרטיס יהיה זול יותר. יש גם הבדל מחירים בין שעות – ככל שהשעה מוקדמת או מאוחרת יותר הכרטיס זול יותר. משך הנסיעה בין רומא לפירנצה הוא בין שעה וחצי לשעתיים והמחירים נעים בין 20 ל 40 יורו (לינק לאתר של חברת הרכבות Omio שאיתה נסעתי: כאן). תוכלו לשנות את היעדים, תחנות רכבת ביעדים, משך הנסיעה ואת השעות.
עם הרכבת הזו המשכתי להצפין גם לונציה.
גם בפירנצה, כמו ברומא, וממש כמו בונציה, לא השתמשתי בתוך העיר בתחבורה. פשוט אין צורך. הכל קרוב להכל וכיף להסתובב ברחובות הערים היפהפיות האלו.
מזג אויר
אפריל הוא החודש המשוגע בשנה, אי אפשר לדעת מתי יהיה גשום ומתי השמש תצוץ. ביומיים שהייתי שמחתי שהבאתי מעיל גשם (עם כובע! שחסך לי שימוש במטריה), כיוון שטפטף רוב הזמן. היה אפילו קריר. אז מעיל וחולצה ארוכה דקה זה מספיק. לצערי גם מה שכתוב בתחזיות מזג האויר לא התאמתו, אז לכו עם הלב שלכם וההיכרות שלכם עם עצמכם.
מלון
לילה אחד בפירנצה לא מצריך השקעה גדולה בבית המלון, מה גם שרוב הזמן שהיתי מחוץ לחדר. בחרתי במלון שנמצא ממש מאחורי תחנת הרכבת סנטה מריה נובלה – 3 דק' הליכה ברגל: Hotel Delle Nazioni. בחרתי בחדר שמשקיף על אחד המקומות היפים ביותר באיטליה – סנטה מריה דל פיורה, החדר היה מרווח, נקי ועם מרפסת.
ספרים שהתרחשו בפירנצה:
זכרונות אהבה מפירנצה או חדר עם נוף / א.מ. פורסטר | דקאמרון / ג'ובאני בוקאצ'יו | הנסיך / מקיאוולי | רומולה / ג'ורג' אליוט | תופת / דן בראון | התבונה / ואסקו פראטוליני | מטלו / ואסקו פראטוליני | תמימות / פנלופה פיצ'גרלד | הולדת ונוס / שרה דונאט | הקוסמת מפירנצה / סלמאן רושדי | דיוקנה של גברת / הנרי ג'יימס | יומנו של בן חמישים / הנרי ג'יימס | סטנדל / רומא, נאפולי ופירנצה | ייסורי ארטמיסיה / סוזן ורילנד | טעם הדבש / רבקה קרן | הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו / ג'ונתן ג'ונס | השקרן מאומבריה / ביארנה רויטר | הציור האחרון של ג'אקופו מאסיני / צדוק צמח | השומר האחרון / קרלו א. מרטילי | מאהבה של ליידי צ'טרלי / ד.ה. לורנס
Death in Florence / Marco Vichi | The Rise and Fall of the House of Medici / Christopher Hibbert | A Tale of Poor Lovers / Vasco Pratolini | The Agony and the Ecstasy / Irving Stone
