ובתוך הדפים של הזמן שאבד /אנשים נגמרים ברגע אחד/ אימפריות נופלות לאט (מתוך: "אימפריות נופלות לאט", מילים: דן תורן)
קן פולט, סופר וולשי, יליד 1949, ידוע ומוכר בספרי המתח המשובחים שלו, אני מניחה שרוב קוראיו מכירים את חוד המחט, הספר שעובד לסרט, כמו גם: שם הצופן: רבקה. אולם, לא חובבת ספרי מתח אנוכי והכרתי אותו דרך שני רומנים היסטוריים עברי כרס שכתב: עמודי תבל והמשכו – עולם ללא קץ, שעוסקים בבניית הקתדרלות בבריטניה של ימי הביניים. כתיבתו סוחפת, מלאת חום וחדורת היסטוריה. הקורא נשאב אל תוך הקונטקסט במהירות ומוצא עצמו חי בתקופה שהמספר הועיד לו.
בטיול שערכתי בספטמבר 2010 בארה"ב גיליתי תוך שיטוט בחנות בארנס אנד נובל ספר חדש שלו, עב כרס – שוב רומן היסטורי, כאילו הטיול זימן לי חגיגה אישית, כיוון שבדיוק סיימתי את החלק השני בסדרה הקצרה של ימי הביניים. הפעם מוליך אותנו פולט אל המאה העשרים – המאה, היה מי שאמר, מלאת הדם.
טרילוגיית המאה
חלק ראשון 1911-1924, נפילת הענקים (Fall of Giant), מתמקד במלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית וזכות הבחירה לנשים
חלק שני 1933-1949, שקיעת העולם (Winter of the World), עוסק בעליית הנאצים, תחילתה של מלחמת העולם השנייה ושקיעתה (מכל ההיבטים: רוסי, אנגלי, אמריקאי, גרמני) ותחילתה של המלחמה הקרה
חלק שלישי 1961-1989 (עם אפילוג ב-2008), קצה הנצח (Edge of Eternity), עוסק בחירויות הפרט החל מהמאבק של השחורים בארה"ב ועד נפילת החומה בגרמניה וקריסת הקומוניזם. חלק זה מוקדש "לכל לוחמי החירות"
פולט עוקב בטרילוגיה אחר קורותיהן של חמש משפחות בכמה מדינות ברחבי העולם ובעיקר בבריטניה, רוסיה, גרמניה, ארה"ב (וגם פולין, קובה, לבנון ועוד..)
מלחמות
בטרילוגיה (כמו גם בשני ספריו על ימי הביניים), נוטה פולט לכתוב על מצבים שונים: מלחמת מעמדות, מלחמות אידיאולוגיות, מלחמת המינים, מלחמות להפיכה. הוא נכנס לתקופה מסוימת על פרטי פרטיה ומשתמש באירועים היסטוריים ממשיים ומשפיעים ובדמויות היסטוריות אמיתיות תוך כתיבת סיפור דמיוני. בסוף דבר שבחלק הראשון, מציין פולטי ש"או שהסצנה שלי קרתה או שהיא יכלה לקרות, או שהמילים נאמרו או שיכלו להיאמר" (חלק 1, עמ' 901).
בכל שלוש החלקים עוסק פולט, כאמור, בסיפורן של חמש משפחות על פני כמה ארצות: רוסיה, גרמניה, צרפת, בריטניה וארה"ב. כמובן שיש ענפים למשפחות כמו גם התעסקות גם במדינות אחרות שקשורות לאירועים היסטוריים כמו פלישת גרמניה לפולין במלחמת העולם הראשונה, השתלטות הקומוניזם בהונגריה עם תחילת המלחמה הקרה כמו גם במזרח גרמניה, פולין ועוד.. אפילו ישראל מוזכרת בחלקה הראשון של הטרילוגיה, לפחות במשפט אחד – שנכבשה על ידי הבריטים. לצערי הרב, פולט "מדלג" לעיתים על פני שנים כשאין לו כל כך על מה לכתוב, ומדלג על מלחמות חשובות לא פחות: מלחמות הבלקן, מלחמת העותומאנים ובעיקר – שואת הארמנים.
אני חייבת לציין שהתרשמתי עמוקות מכמה דברים בכתיבתו של פולט בטרילוגיה הנוכחית:
ראשית, הטרילוגיה נוגעת בנפילתן של אימפריות, בנפילתן של אידיאולוגיות והתהוותן של אחרות, נפילתם של מעמדות והתהוותם של אחרים – ממש כמו התהליך הדיאלקטי של היגל.
שנית, פולט מחבר בין רוזן למשרתת ואח"כ מפריד ביניהם כרקע למאבק הבין-מעמדי, קורם עור וגידים לרומן בין אנגלו סקסית סופרז'יסטית לאיש מודיעין גרמני להדגיש את מאבק העליונות, וכל זאת כדי להבליט את הנושאים העיקריים בספר ואת האהבות הבלתי אפשריות, ולא רק כרקע קישוטי, אם כי לעיתים הוא "נופל" בקיטש". הדמויות הן מכל המעמדות וכל קצוות הקשת הפוליטית שנעות בין המדינות שהזכרתי, ומקיימות ביניהן יחסי אהבה-שנאה, יחסים מורכבים שמפרידים ביניהם מעמדות, מאבקי פמיניזם ואידיאולוגיות שונות, ובעיקר הזרם הסוציאליסטי המתעורר ולאחר מכן הקומוניזם.
שלישית, בחלק הראשון הנוגע במלחמת העולם הראשונה, בכל 900 העמודים האלו מדגיש פולט שוב ושוב שהמלחמה לא הייתה כורח המציאות ובכל זאת מתו בה 18 מיליון איש. הוא מפרט מאוד דיונים, התלבטויות והחלטות שלפני פרוץ המלחמה כדי להוכיח שאת המלחמה הזאת היה אפשר למנוע. כל כך לא צריכה לקרות שפולט מתאר רגע, יחסית בתחילת המלחמה, בחג המולד שבו הגרמנים והבריטים צעקו אחד לשני חג שמח, התקרבו לאויביהם, לחצו את ידיהם, שאלו לשמם והראו להם תמונות.. "ואולי מחר לא ירצו לירות בחבריהם החדשים…" (חלק ראשון, עמ' 359), ואכן הדמויות נלחמות אחת בשנייה; כל כך לא צריכה לקרות שפולט שם בפי אחת הדמויות את טענתו של עמנואל קאנט מתוך "השלום הדמוקרטי": מדינות דמוקרטיותלא נלחמות בינן לבין עצמן.
גם במהלך המלחמה שם פולט בפי הדמויות הראשיות והעיקריות את העובדה שהמלחמה מיותרת ושניתן להפסיק אותה. ישנם תיאורים רבים גם של מהלך המלחמה, הרצון ליצור משא ומתן לשיחות שלום. ולמרות זאת, כשאתה במלחמה, אתה נוהג כמו במלחמה.באופן מוזר ביותר פולט מדגיש כי דווקא במלחמת העולם הראשונה, לפחות, הבריטים הם אלו שמחרחרי מלחמה ושואפי השתלטויות אימפריאליסטיות ואילו הגרמנים הם אלו ששואפים לשלום, כאוהבי אדם ושונאי מלחמה, דווקא הבריטים הם אלו שמארגנים מסעי שנאה נגד הגרמנים ואף הקימו מחנות ריכוז שבהם שמו את אלפי הגרמנים וגרמו להתפרקותם של משפחות. מבחינתו, הבריטים הם אלו ששלטו במהפכה ברוסיה, בלנין ובטרוצקי וכיוונו אותם. מוזר, כיוון שמוצאו של פולט מעיד על כך שיש לו ביקורת רבה על ההתנהלות במלחמה ועל התנהגותה. את ביקורתו על מלחמות בכלל הוא יכתוב גם בחלק השני מלחמת האזרחים בספרד והתערבותה של בריטניה ובחלק השלישי על מלחמת וייטנאם והתערבותה הבלתי נלאית של ארצות הברית.
פולט מייחס חשיבות גבוהה לוילסון ולתפקידו בהיסטוריה. ללא ספק 14 הנקודות של וילסון הובילו להפסקת האש הידועה ובהמשך לסיום המלחמה. לדידו, תפקידו של וילסון הוא "לברוא את העולם מחדש". והוא אף הקים את חבר הלאומים. הרבה הערכה וכבוד לוילסון שלמרות מחלתו הרגיש את כובד שינוי פני העולם על כתפיו ולא ויתר לרגע, למעשה עד למותו ב-1924. תיאורים רבים של ניסיונותיו של וילסון להפסקת אש, שפעל וחתר ככל יכולתו להקים מערכת בינלאומית חדשה שתוודא שמלחמה כזאת לא תפרוץ עוד פעם (חלק ראשון, עמ' 512). אולם, גם וילסון לא מתחמק מאש עטו של פולט ומאשים אותו בכליאתם של אנשים שהתנגדו למלחמה, לדוגמה, הנהיג הפרדה גזעית במשרדיו בוושינגטון.
רביעית, את דעותיו הוא מקפיד לשים דווקא בדמויות שהן מהצד "החלש": גרמני צעיר, משרתת שהופכת ומתברגת בעולם הפוליטיקה, ונשים, בעיקר נשים. כפי שהזכרתי לעיל פולט אוהב מאוד להתעסק עם מאבק הנשים. גם בספריו הקודמים עסק פולט בנשים חזקות, פמיניסטיות ומובילות שגם אם לא מנהיגות בפועל הן אלו שמושכות בחוטים. לנשים בספריו תפקיד חשוב מאוד במהלך העלילה ומהלך ההיסטוריה. גם בספריו האחרים הנשים הן הכוח המניע, מגלות גמישות מחשבתית ומצליחות לגאול מצבים והוא עונה על זה: "בנשים קשה יותר לשטות. למרבה המזל, הן נוטות לקבל את השונה מהן, לעומת גברים" (חלק ראשון, עמ' 891)
בספר מוזכר אף יום האישה הבינלאומי כפי שהונהג לראשונה ברוסיה ב-1917, במקביל למהפכה.
נטייתו של פולט בכל חלקי הטרילוגיה לפמיניזם, להפוך את נשותיו למורדות, אמיצות, חזקות, מובילות, בעלות השפעה, עולם מטריאלי, שנונות ומצחיקות, הגיוניות ורציונליות עושה רושם שפולט לוחם נגד הטרדות מיניות, לוחם חירות האישה (כמו מאבק הסופרז'יסטיות בבריטניה וזכות הבחירה לנשים בתחילת המאה), ובחלק השלישי הוא מגדיל לעשות, ושם בפי הגברים אמירות פמיניסטיות: "הוא שם לב לתכונה הזאת אצל כמה גברים. אם בחורה סרבה להם, הם כעסו, אבל כל תגובה אחרת התקבלה כעידוד. מה אמורות הנשים לעשות" (חלק שלישי, עמ' 51)
"בעיני גברים מסויימים, כל בחורה שאמרה 'לא' נחשבה לקרחון" (חלק שלישי, עמ' 140)
ישנה דמות נשית אחת ברומן, מאריה סאמרס, אישה שחורה, שמנהלת רומן עם הנשיא ג'ון קנדי, שחברה הטוב, שחור בעצמו, מבין וכועס שקנדי מעז לנצל אותה. אותה אישה גאה בעצמה שהצליחה להגיע לעמדות מפתח למרות היותה אישה. זאת ועוד, היא אישה שחורה. דווקא היא שפולט שם בפיה את המשפט "בחורות מתקבלות לעבוד כמזכירות, גם אחרי שהן מקבלות תואר" (חלק שלישי עמ' 382). אגב, דבר לא השתנה גם היום בשנת 2014.. דווקא הדמות החזקה הזאת, אישה שהצליחה לפלס עצמה בעולם של לבנים גבוה-גבוה שם פולט בעמדה חלשה בחייה האישיים ולא בכדי: לא כדי להחליש אותה, את מריה סאמרס, אלא כדי להחליש את הנשיא, ג'ון קנדי, כאיש ניצל את כוחו ומרותו נגד נשים רבות. ג'ורג', חברה השחור של מריה (דמות מרכזית כשלעצמה) הוא זה שמביע את סלידתו מהתנהגותו הנלוזה של הנשיא כלפי מריה בפרט וכלפי נשים בכלל. למעשה, פולט מעצים את נטייתו של קנדי לאהבת נשים ולבגידותיו.
חמישית, במהלך החלק הראשון נזכר גם הפילוסוף ברטנרד ראסל, ובסיומו הוא מזכיר אותו שוב עם ספרו: הבולשביזם הלכה למעשה. הוא מכביר פרטים בביקורת על הספר והפילוסוף, ומצד שני הגנה עליו דווקא אישה: סוציאליסט שטוען שהבולשביקים לא מיישמים את הסוציאליזם. ובמשפט אחרי זה הוא מעלה את תחילת התעוררותו של הנציונל-סוציאליזם.
שישית, בכל חלקי הטרילוגיה מדגיש פולט את התנגדותו וסלידתו מעינויים, אלימות ואונס בעיתות מלחמה
שביעית, בחלק השלישי, כראוי ללוחמי החירות, רוחם של מרטין לותר ומהטמה גנדי שורה על פני הנאראטיב והפילוסופיה שלהם למחאה וקידום זכויות וחירויות על ידי אי-אלימות
קן פולט, כיאה לסופר מתח מנוסה, מצליח לרתק כבר בעמודים הראשונים של הספר. כבר בהתחלה (של כל חלק בטרילוגיה) הוא מפתח סקרנות של הקורא לגבי פעולותיהן של הדמויות, סקרנות לגבי המשך התפתחותן וסקרנות כלפי הקונטקסט ההיסטורי. ואפילו בין חלק אחד למשנהו, לדוגמה: לקראת סופו של החלק הראשון, סופה של מלחמת העולם הראשונה, שם פולט בפי דמויות רבות את הצורך של גרמניה ב"נקמה", שבלית ברירה תגיע הנקמה.. והרמזים הרבים לכך שמלחמת העולם הבאה הבלתי נמנעת. כך בונה פולט את הסקרנות לקראת הספר הבא.
פרויקט שאפתני, שכבר החל במשהו דומה עם כתיבת שני הספרים העוסקים בימי הביניים (עמודי תבל ועולם שאין לו סוף). טרילוגיה המשתרעת על פני מאה שלמה מתחילתה ועד סופה, כמעט.
פולט עוסק אינטנסיבית בכל חלקי הטרילוגיה בפוליטיקה, בתהליכים פוליטיים, תהליכים דיפלומטיים ויחסים בינלאומיים, הוא מתייחס מאוד ושם דגש על שינויים גיאופוליטיים העולמיים, הוא מסתכל באופן רחב, אולי שטחי מעט, על השינויים הגיאופוליטיים במאה השנה האחרונות. זאת ועוד, הוא מפרט ומדגיש את תהליך כניסתן של מדינות ואימפריות למשטרים דיקטטוריים (ברית המועצות, גרמניה, קובה ועוד) ושחרורו של העולם לעולם חופשי יותר, שפועל למען זכויות החלשים, זכויות הפרט, בדרכים אלימות אף על פי שלא כולן מכוונות לכדי אלימות. כך, שם פולט בפי אחת הדמויות עוד משפט שלא השתנה מ-1963 ועד היום: "לוחמי זכויות האדם ביקשו תמיד, בדרך המקובלת, אישור לצעוד. בכל פעם נענו בסירוב. כשהם צעדו למרות הכל, הם נעצרו ונשלחו לכלא" (חלק שלישי עמ' 384)
בחלק השלישי פולט מפרט מאוד על תהליך קריסת הקומוניזם (בעיקר לתוך עצמו) החל מחרושצ'וב שהגה את רעיון החומה – חומת ברלין שחילקה את גרמניה ואת העולם, וכלה בגורבאצ'וב שהוא זה שגילה חוסר אכפתיות (בגלל חוסר תקציב של חביות נפט) כלפי הגדרות בין המדינות שמפרידות בין המערב למזרח, הוא זה שיגרום לבסוף להפלת החומה בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית. לא בכדי מקדיש פולט את החלק הזה לקריסת האימפריה הקומוניסטית, זה מבהיר מחדד ומעצים את הרעיון של פולט כלפי תהליכים היסטוריים דיאלקטיים. כי את החלק השלישי מסיים פולט באופן סמלי בכך שכל הדמויות העיקריות צופות בנפילת החומה ובסופו של עידן הקומוניזם.
אך זהו אינו הסוף: את הטרילוגיה פולט בוחר לסיים בתאריך מאוד ספציפי 4.11.2008, בחירתו של ברק אובמה לנשיא השחור הראשון .
את שני החלקים הראשונים קראתי באנגלית, את החלק השלישי קראתי בעברית, רק בגלל בעיות לוגיסטיות של החנויות מול היבואנים, והצטערתי על כך נואשות. לא פעם חישבתי להניח את הספר מידיי בשל תרגום ועריכה לשונית בין הגרועים שקראתי, כמו המשפט "הדלת לא נפתח". זה כמעט והצליח לפגום בהנאתי.
ובכל זאת, 3000 עמודים בקירוב של הנאה צרופה… לקרוא את הטרילוגיה המדהימה הזאת וללמוד סוף סוף מטעויות העבר, ללמוד לקחת אחריות, מה שאיננו משכילים לעשות. אחת הדמויות אומרת על הנשיא וילסון כי בדמוקרטיה הנשיא כפוף לבוחריו, מנהיג חייב להתייחס לדעת הקהל כמו שמלח מתמודד עם הרוח, נעזר בה כדי לכוון את האוניה לכיוון זה או אחר אבל לא מנסה לצאת ישירות נגדה (חלק ראשון, עמ' 398).
אולי זהו גם רמז לביקורת של פולט כלפי הדמוקרטיה עצמה..
זהו רומן היסטורי רחב יריעה שמשתרע על פני מאה שלמה מאה עקובה מדם, מאה שהכילה שלוש מלחמות עולם (ופתחה מאה אחרת של מלחמת עולם נוספת), הקימה ופרקה דיקטטורות לרוב, מאה של מושחתים ומשחיתים, מאה שהטכנולוגיה האיצה את התקדמותה אך קרסה לתוך עצמה, מאה שלא ברור לאן היא מצעידה את עצמה – לכפר גלובלי או להרס איטי ויסודי.
את החלק הראשון בטרילוגיה פותח קן פולט עם ציטוט מתוך מחזהו של שייקספיר, הנרי החמישי "אם תאוות כבוד היא חטא, אין עוד חוטא גדול ממני" את החלק השלישי והאחרון הוא פותח בהקדשה לכל לוחמי החירות ומסיים גם כן בציטוט מתוך מחזה אחר של שייקספיר "אונס לוקרציה":
הזמן משכין שלום בין מלכים,
חושף אמת ומגלה שקרן;
מטביע חותמו בכל, מקים
שחרית, דואג ללילה כי יישן,
מכביר עוולות ושב ומתקנן;
במחי שעה מחריב ארמון זהב,
זורה אבק על זוהר מגדליו
"אונס לוקרציה", שייקספיר, תרגום: יותם בנשלום
