ריצ'רד פורד הוא סופר אמריקאי, יליד 1944, שלושה מספריו תורגמו בעברית: כתב הספורט, יום העצמאות (זכה בשני פרסים, אחד מהם פרס פוליצר) וקובץ הסיפורים נשים עם גברים. ספרו האחרון, קנדה, הוא הרומן השביעי שלו, פורסם ב-2012 (זכה אף הוא בשני פרסים), ועדיין לא תורגם לעברית. פורד מספר שכתב את הספר במשך כעשרים שנה.
Canada
הרומן Canada נפתח ב-1956, הגיבור הוא, דל (Dell). בזמן ההווה הוא גבר בן שישים, מורה לספרות בגמלאות, הוא חוזר אחורה לחייו כנער בן חמש עשרה ומספר לנו את קורותיו. וכך הוא מתחיל:
"First, I'll tell you about the robbery our parents committed. Then about the murders, which happened later"
הספר מתחלק לשלושה חלקים, ללא כותרות:
החלק הראשון, נוגע לפשע ולתוצאותיו, מתרחש בשנות ה-50 ב Great Falls
החלק השני, דל חוצה את הגבול לקנדה
החלק השלישי, הוא מעין נ.ב. מהעבר הקרוב יותר ונוגע לביקורו של דל אצל אחותו שחיה במיניאפוליס ושם גם מתה ממחלה סופנית
ולא, אין כאן ספוילרים!
רומן היסטורי
כאמור, דל מספר לנו את הסיפור מזיכרונותיו כאדם בוגר, הוא ניזון מהיומנים של אימו, שכל הזמן כתבה, ומהעיתונים. ב-1956 משפחת פרסונס (Parsons) עוברת לגור ב Great Falls. הצרות מתחילות ב-1960 כאשר אביו של דל, בב (Bev), עוזב את חיל האויר בגיל 37 ומחפש עבודה שתתאים לו. בהתחלה הוא עובד כאיש מכירות של מכוניות חדשות אחר כך איש מכירות של מכוניות משומשות, אחר כך כסוכן נדלן. באותו זמן בב עומד בראש כנופייה מקומית שעוסקת בסחר של בשר בקר גנוב, פשע זה מוביל לשוד בנק שעליו למדנו כבר מהפסקה הראשונה של הרומן. מכאן, דל מספר לנו על חייו והרפתקאותיו ביתר פירוט.
לדל אחות תאומה, ברנר (Berner), ושניהם מודעים לכך שהוריהם הם כנראה מהזוגות האלו שלא מתאימים בעליל. האבא הוא דרומי, אופטימי, חסר השכלה, גבוה ויפה תואר, שמח לרצות את כולם, בעל חוש הומור ומאוד תקשורתי. ואילו האם, Neeva Kamper (בת להורים יהודים, ילידי פולין, ניצולי שואה), היא הסקפטית, אינטילגנטית, מורה בבית ספר, כותבת פואמות וחולמת להתחתן עם אינטלקטואל. למרות חוסר התאמתם, דל וברנר תמיד הבינו למה האם נמשכה לאב. ויחד עם זאת, הדבר שהכי פחות מתאים להוריהם הוא לבצע שוד בנק, כי הרי הם לא אנשים מוזרים וגם לא שודדים. מה לעשות, אומר דל, יש כאלו שנולדים להיות נשיאים ויש כאלו שנולדים להיות שודדים.
מה שדל מנסה להבהיר לנו זה שלמרות שבוצע שוד, שהוא המקרה שפותח את הספר ולקורא יש מין תחושה שזה בעצם הנארטיב, ובהמשכו מבוצעים פשעים נוספים, למרות כל זאת – הסיפור מתמקד בעצם בחייו של הנער, נער שהוריו ביצעו שוד שנכלאו בעטיו. ומאחרי זוג ההורים האלה שנכלאו, יש ילדים שצריכים להמשיך לחיות, או לנסות לשקם את חייהם מחדש ולהסתדר לבד.
דל ואחותו צריכים להמשיך, לעשות סדר בחייהם ולחיות בצילה של הטרגדיה הפתאומית שקרתה בחייהם, הטרגדיה שהפכה את חייה של משפחה רגילה למדי שחיה חיים שגרתיים לגמרי, לעתיד לא בטוח ולא ודאי. אחותו בורחת ומשאירה אותו עם משפחתו של חבר, American Arthur Reminger, איש קר מזג ואניגמטי, שמחביא אלימות פנימית שמאיימת על קיומו של דל, והוא נאלץ לאמץ את עצמו ולהסתדר לבד. מכאן, מספר לנו דל על חוויותיו כנער מתבגר, על חציית הגבול לקנדה, על הבקתה שחי בה, על הרציחות, חיפושיו אחרי בית ספר שיתאים לו וניסיונותיו לבנות לעצמו חיים נורמליים בתוך כל הכאוס הזה שהוריו התוו לו, ובעולם המבוגרים בכלל. דל נלחם תחת שמי הערבה הרחבים כדי לשקם את עצמו ולהגדיר מחדש את עולם המבוגרים שהכיר עד כה, אך החיפושים אחר השלווה רק מובילים אותו קרוב יותר להתנגשות עם אישיותו הרצחנית של רמינגר.
חשוב לציין, שלמרות כל הפשעים וההרג, החיפוש, מסע ההתבגרות העצמי והאינדיבידואלי – אין בספר אשמה. דל לא מאשים את הוריו בדבר ואף לא נכנס לשאלה מה היה קורה לו? במקום זאת, כמורה, הוא מגבש פילוסופיה שאותה הוא מעביר לסטודנטים שלו:
"I believe in what you see being most of what here is… and that life's passed on to us empty, so it does. Hidden meaning is all but absent"
מה שמעניין ברומן הזה זה שלמרות שאנחנו מודעים לעלילה שלו, לכך שבוצע פשע – שוד – זה לא ספר מתח או עלילה פעילה, אין כאן מתח וגם לא קתרזיס. אלא אלו הם תיאוריו של דל, סיפור התבגרותו וחוויותיו. קולו של דל נשאר רגוע ומונוטוני כלפי האירועים, כאילו הילד לא נפגע ואפילו נשאר מנותק מהרצף הרצחני שעלול היה להשפיע עליו. הוא מסופר כסיפור אובייקטיבי כאילו הוא אינו נוגע לנאראטור שמספר את סיפורו שלו, סיפור בגוף ראשון. משפטים קצרים, פרקים קצרים, מתאימים לנקודת ההשקפה של נער, לתמימות הזאת של נער שעולמו חרב עליו. למעשה, דל היחידי שנשאר בחיים מהמשפחה הקטנה והרגילה הזאת. אחותו מתה ממחלה סופנית, אימו מתאבדת בכלא והאב מת גם הוא. ויחד עם כל זאת הוא משקם את עצמו, בוחר לעצמו את בית הספר שבו ילמד ואת הקריירה שבה יעסוק. לא סתם קריירה אלא קריירת הוראה, חינוך, העברת מסרים.
כאמור, הסיפור איטי מאוד, כך למשל למרות שאנחנו מודעים לכך שפשע מתבצע, שהוריו נכלאו והאם מתאבדת בכלא, תיאור פרטי השוד למשל מתחיל רק בעמוד 115. למרות זאת הקריאה מהנה וזורמת. זהו רומן רחב יריעה, אפי בהיקפו ובאיטיותו, סיפור על חציית גבולות בלי היכולת לחזור חזרה, על איבוד התמימות והניסיון לשקם אותה, סיפר על המסתוריות והנחמה שבקשרי משפחה.
הרקע ההיסטורי מאוד חופף לסיפור העלילה ולמסגרת הסיפור, הויכוח בין ניקסון לקנדי, רצח קנדי, נושא הגזענות בכלל וכנגד האמריקאים הילידים בפרט.
לא הכרתי את ריצ'רד פורד, זה הספר הראשון שלו שאני קוראת ונתקלתי בו במקרה בחנות הספרים כשהמוכרת התקרבה אליי המליצה עליו והאירה את עיניי בכך שמשהו באווירה של הספר מזכיר את קורמק מקארתי. כשמזכירים לי את מקארתי אני מתלהבת אז מיד אימצתי את הספר. אכן, המוכרת צדקה, יש משהו בספר שמזכיר את סיפורי אמריקה הדרומית אצל מקארתי, רק שפורד הצפין לקנדה – הטיול במרחבים; יש משהו באוירה המלנכולית, הרצחנית, החיפוש התמידי, הבריחה וחוסר האשמה; יחסי משפחה (אצל מקארתי לדוגמה, בהדרך יחסי אב-בן וגם בספר Child of God, או ב Blood Meridian); הסמליות ההיסטורית; כן, משהו ברוח של "לא ארץ לזקנים" ו"כל הסוסים היפים" של מקארתי עבר גם ב"קנדה". ואני אוהבת את זה.
