אינטרטקסטואליות

ז'וז'ה סאראמגו היה בן 13 כשפרננדו פסואה הלך לעולמו. הם לא נפגשו מעולם. אבל ז'וז'ה סאראמגו העריץ את פסואה, ואף כתב את שנת מותו של ריקרדו ריש כמחווה.

התחלתי לקרוא את השתאות (Bewilderment בשפת המקור), אבל ריבוי המונחים המדעיים הקשה עליי ועברתי לקרוא את הספר בעברית. את ריצ'רד פאוארס הכרתי ביוצר ההדים הנפלא, והצטערתי שלא את כל ספריו מתרגמים לעברית. למרות שהוא לא פופולרי ולא קל לקרוא את ספריו, פאוארס נחשב איכותי בחומריו. גם בספרו השני המתורגם לעברית (אך ה 13 בשפת המקור, …

זהו ספר מפתיע מהרבה מובנים, הוא נשכני אך מלא חמלה, הוא צבאי אך אינדיבידואלי, והוא מאוד מאוד מגדרי. זהו ספר אפיקורסי שמטמא ומנתץ את האשליה הטהרנית-הגברית-צבאית-ישראלית.

זהו ספר מורכב, הרבה יותר מהספר המתח/המסע שמתגלה בקריאה שטחית, כתוב היטב ותוהה האם קריאה בספר יכולה להוביל בנאדם למסע בלתי צפוי או למעקב. זהו אינו ספר מסעות הרפתקני סתמי של פילולוג שמאס בחייו אלא מסע כחיפוש, מהות החיים, מהות המפגשים עם אנשים אחרים וכיצד הם משפיעים על החיים, כיצד החוויות משתלטות על חיינו וכיצד הן יכולות להיות שבירות.

הסרט עוסק עיסוק מפורט ביחסים בין איידין לאישתו, בין איידין לאחותו ובין איידין לחבריו, לשכניו ולשוכרי נכסיו. הוא עוסק ברוע, באי התנגדות לרוע, בפילוסופיה, אינטלקט ומיקומו בעולם, בדת, במוסר, בפילנתרופיה, מיזנתרופיה, ספרות, אלטרואיזם ואפילו בציד (או אולי אפילו בקרניזם).

כשהכריש ישן כתוב כרצף של קטעים, מינימליסטי, אך כל מילה במקומה מונחת, עוצמתי וכובש. הנרטיב הוא הסיפור המשפחתי הכאב, העוצמה, נטישה והיאחזות, חיפוש אחר אהבה. כתוב מתוך ייאוש, מלנכוליה אך יחד עם זאת הוא אינו מדכא

 ריצ'רד פאוארס הוא סופר אמריקאי, יליד 1957. יוצר ההדים הוא ספרו התשיעי, אך הראשון שתורגם לעברית. בספריו חוקר פאוארס השפעות של המדע המודרני והטכנולוגיה