ג'וליאן בארנס / הסיפור היחיד The Only Story / Julian Barnes
עוסק במבט מפוכח ומצויין על אהבה, תוך בחינת מוטיב זמן וזיכרון: אדם מבוגר שנזכר ברומנטיקה שהגדירה את חייו ומתבונן לאחור על חיים שלא הושגו, ועל משמעות הקיום.
מרפי / סמואל בקט Murphy / Samuel Beckett
לקרוא ספר של סמואל בקט אחרי שנים רבות כל כך, זה מסג' למוח. מרפי הוא ספר שלוחץ על כל התאים האפורים, כל מה שידעת ולא ידעת
Chigozie Obioma / An Orchestra of Minorities
שיעור בחינוך מוסרי אודיסאי מודרני, אשר טרגדיה אהבה והעולם שמעבר דרים בו בכפיפה אחת
The Death of Vivek Oji / Akwaeke Emezi
סיפור אהבה ומיסתורין, שחושף את התקבלותו של הגוף מול כאבי העולם ומתרכז בשמחת החיים המסובכת של ויווק, שחי במרחבים לימינליים: בין העיר לכפר, בין הרוח לפיזי, בין מחלת נפש ל ogbanje, בין סבתו לבין גופו שלו, בין גבר לאישה
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World / Elif Shafak (אליף שאפאק 10 דקות 38 שניות בעולם המוזר הזה)
Ten Minutes 38 Seconds in This Strange World מהווה מבט נוקב על הטראומה שנשים נתונות בהן, במערכת חברתית המוגדרת על ידי קודים פטריארכליים. זהו ספר אכזרי, עגום וחסר רחמים בהצגת האלימות, שברון הלב ואבל, אך בסופו של דבר הוא יותר מלא חיים
מר ואלכה / גדעון הרן
מאת: אורנה ליברמן הרומן הקצר "מר ואלכה" של גדעון הרן הוא השלישי בטרילוגיה, אחרי "מר עכבר" ו-"מר למפל". כל אחד מהרומנים ניתן לקריאה כיחידה עצמאית, אף על פי שמר עכבר ומר למפל נוכחים כדמויות חשובות בביוגרפיה של מר ואלכה. גדעון הרן, מר ואלכה, פרדס, 2020
תשעה ירחי לידה: ניעות במרחב כביטוי מסטיסיאני אינטרטקסטואלי בספריה של אליף שאפאק
את הדיון בספריה של אליף שפאק, ובעיקר את הדיון בנושא הניעות במרחבים, אבחן באמצעות מאמרה החשוב של גלוריה אנזלדואה (Anzaldúa ) "המסטיסה החדשה", תוך התמקדות בשלושה מספריה של הסופרת אליף שאפאק: הממזרה מאיסטנבול כבוד Three Daughters of Eve. בספריה, אליף שאפאק מערערת על המסע הבינארי-ליניארי של הדמות ההגמונית הפטריארכלית ומציגה מסע נשי מעגלי שיוצר דמות מסטיסטית חדשה, היברידית
עץ האגס הפראי / נורי בילגה ג'יילן (Nuri Bilge Ceylan / Ahlat Ağacı)
סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילן הוא סרט איטי, לירי, פואטי, חורפי ומרגש, דרמה אנושית ומשפחתית רבת רבדים. כמו לקרוא רומן היסטורי עם רבדים, רפרורים וקונוטציות רב תרבותיים.
אמזלג / יוסי סוכרי
ספרו החדש של יוסי סוכרי, אמזלג, הוא לא רומן במובן הטהרני שלו. אמזלג הוא מסה. מסה על זהות, זרות, על מקומו של הגבר המזרחי במרחב הישראלי ומעל הכל – זוהי מסה מבית מדרשו של אלבר קאמי: אקזיסטנציאליזם (אולי פוסט מודרני) שמעוגן בהטרוטופיה. ההטרוטופיה, מושג שטבע פוקו בספרו המילים והדברים, לתיאור האופן שבו מרחבים מוגדרים המקיפים את הסובייקט (האדם בתוך החברה, לדוגמה) מביאים לפגיעה בכוחו של הפרט, לשלילת כוחו ולעיתים גם זהותו.
הצמה / לטישיה קולומבני
לטישיה קולומבני כותבת בפרולוג: הסיפור הזה שלי, אך הוא אינו שייך לי (שם, עמ' 12), אך משפט זה אינו מהווה אוקסימורון. לטישיה קולומבני אכן מחברת וכותבת רומן על שלוש נשים בשלוש יבשות בעולם, מרוחקות זו מזו בכל מובן אפשרי, אך בסופו של דבר לשלותן מכנה משותף: השאיפה לחירות. שאיפה זו היא שאיפתו של כל המין האנושי, אך של המין הנשי בפרט. ואם להיות ספציפית יותר: זהו סיפור אקזיסטניאליזם נשי. נדוש? אולי! אבל חשוב להמשיך ולכתוב את זה, כי לצערי האקזיסטנציאליזם הנשי עדיין מקרטע, מדדה ועדיין צריך להילחם עליו.