וגם אם המשפטים קצרים, התיאורים ברורים, מפורטים, לפעמים עד כדי כאב. דואר משתמש בחמשת החושים כדי לרתק את הקורא כאילו הקורא רואה את העלילה נעה מול עיניו כסרט ממשי. סיפור קריא, מרגש ונוגע ללב, גם אם לא תמיד מדויק.
    
    
    
    וגם אם המשפטים קצרים, התיאורים ברורים, מפורטים, לפעמים עד כדי כאב. דואר משתמש בחמשת החושים כדי לרתק את הקורא כאילו הקורא רואה את העלילה נעה מול עיניו כסרט ממשי. סיפור קריא, מרגש ונוגע ללב, גם אם לא תמיד מדויק.
    
    זהו סיפור אפי המשתרע על פני חצי מאה, יפהפה, רגיש, מיוצג על ידי אנשים מלאי חמלה, יש תיאורים קשים ולא נעימים של אלימות וזוועות
    
    ניכר שבק בקיאה היטב במנהגים היהודיים, בחגים, הדלקת נרות, הסיפור מהול בפסוקים מהתנ"ך, ופיאוני אפילו מודעת לשמותיו הרבים של האל של היהודים. בספריה נוכל למצוא קווים מקבילים שמעידים על כתיבתה המיוחדת: בסיפוריה המקום הוא סין או מרחבי אסיה, הזמן הוא תמיד סיפור היסטורי,
    
    גם בספר זה חוזר פיליפ מאייר לעברה של אמריקה, לפשעיהם של ועל האמריקאים הילידים, שוב קונפליקטים מוסריים, בניית החלום האמריקאי.. זהו סיפור אפי שמתרחש בטקסס על פני חמישה דורות ש(שוב) מסופר משלוש נקודות מבט
    
    שנים עשר השבטים של האטי מובילים אותנו דווקא להגר, האמא-עבד הארכיטיפטית, שנאלצה לקחת את בנה ולברוח למצרים. כאן ראוי לציין שאיאנה מאתיס הושפעה משתי נשים שהיו מורותיה והאטי הופכת להיות דמות המושפעת משתיהן
    
    ריצ'רד פורד הוא סופר אמריקאי, יליד 1944, שלושה מספריו תורגמו בעברית: כתב הספורט, יום העצמאות (זכה בשני פרסים, אחד מהם פרס פוליצר) וקובץ הסיפורים נשים עם גברים. ספרו האחרון, קנדה, הוא הרומן השביעי שלו, פורסם ב-2012 (זכה אף הוא בשני פרסים), ועדיין לא תורגם לעברית. פורד מספר שכתב את הספר במשך כעשרים שנה. Canada הרומן …
    
    לפיליפ רות יש יכולת מופלאה לכתוב סיפור, לכאורה סיפור פשוט על מגיפת הפוליו, בצורה כל כך פשוטה אך נוגעת ללב שלא מאפשר לקורא להניח את הספר מידיו. למרות שהרקע הוא מלחמת העולם השנייה, בניוארק מתרחשת מגיפה שקוטלת ילדים רבים
    
    שיבה לא כתוב כספר שניתן ללמוד ממנו היסטוריה, או על מצבים היסטוריים, מלחמות או אירועים חשובים בהיסטוריה, הוא כתוב כסיפורים קצרים, כאמור, כשכל דמות הוא אחד מצאצאיה של אפייה או אסי, סיפורים אישיים שדרכם אנו למדים על תלאותיהם של העבדים, אנו למדים על המריבות והשפות בחוף הזהב של אפריקה – אשנטי, פנטי, טווי – על המאבקים ביניהם, על המצודות שנבנו על ידי האדם הלבן, מצודות שבמרתפם קובצו יחדיו עבדים, ולא אתאר כאן את הזוועות, על המאבקים לחופש, הן באפריקה והן באמריקה.
    
    בובות סיניות הוא רומן על חברות בת חצי מאה על כל מה שמשתמע מכך ומה שמתלווה לסוג כזה של מערכת יחסים של שלוש בנות "זרות" כל אחת בדרכה; זהו ספר על מקומו של המוצא, על גורל ואמונה; זהו ספר על אמון, מסורת, מודרניזציה ומקומה של הבחירה החופשית בחיינו.
    
    איימי טאן טווה את הנרטיב בעידון, רקמה סינית מחושבת של יופי, צבע, ריחות וטעמים, רגשות שמציפים את הקורא – רגשות של נקמה, תאווה, מיניות, תשוקה, אהבה, כעס, הדחקה ונאמנות. שוב, היא חוזרת לנושא האהוב עליה – יחסי אימהות ובנות, והקורא נסחף אחר הסיפור המרגש. אפשר להבין למה הספר הפך לרב מכר מייד עם צאתו לאור