ויקטוריה היסלופ / הצלמית

הרומן The Figurine יצא לאור בשנת 2023, ונכון לכתיבת שורות אלו (ספטמבר 2025) הוא טרם תורגם.

ויקטוריה היסלופ רושמת לה הצלחות רבות בסוגת הרומן ההיסטורי. ברשימה על ספרה The Thread כתבתי על הספרים שכתבה ועל העיסוק שלה באזור הים האגאי. והנה היא חוזרת שוב אל יוון. וגם אני.

עוד ועוד אני מגלה, דרך ויקטוריה היסלופ, שיוון היא הרבה מעבר לחופשה קיצית כייפית, של סמטאות משכרות, אקרופוליס וטברנות. יש לה היסטוריה ארוכה הנטועה עמוק בשורשי הזמן.

את הספר קראתי לפני כחצי שנה. הוא וספרה The Thread היוו טריגר מאז'ורי לנסיעה חוזרת (פעם שלישית) לאתונה ונסיעה ראשונה לתסלוניקי. ויתרה מכך, הוא הטריגר לרכישת הצלמית שלי במוזיאון לאמנות קיקלדית באתונה (ויש גם פוסט למוזיאונים באתונה ובתסלוניקי).

לכל חפץ, בין אם הוא ישן, חדש, יפה או אפילו מכוער, יש חיים. נקודת התחלה, מסע, סיפור, איך שלא תקראו לזה. לחלקם יש מקומות שהם באמת שייכים אליהם, שונים מהמיקום שבו הם נמצאים (לאו דזה)

צלמית

הצלמית היא פסלון קטן ממדים בצלם אדם או בעל חיים. הצלמיות הקיקלדיות מייצגות דמויות נשים, עומדות עירומות כשזרועותיהן שלובות מתחת לחזן. הדמות המופשטת והמעודנת מייצגת כנראה "אלת אם" גדולה, סמל לפוריות, עוצמה ולהתחדשות (להרחבה נוספת: ויקפדיה).

ביזת אמנות ועתיקות

נושא גניבה, ביזה והברחה של אמנות ועתיקות התרחשו מאז ומעולם ועדיין מגיעות לכותרות כיום. היסלופ כותבת בהקדמה לספר (תרגום חופשי): גניבת אוצרות תרבות וזיוף המקור מפחיתים את הבנתנו את הציוויליזציה. וכפי שהרמב"ם כתב, אם לא נדע את עברנו לא נדע לאן נלך.

את הנושא הזה בוחנת היסלופ דרך עיניה של הלנה מקלאוד וסיפור ההיסטוריה של אתונה.

הלנה

אנו פוגשים לראשונה את הלנה, בת לאם ממוצא יווני ואב ממוצא סקוט, בשנת 1986, כילדה בת שמונה. הלנה מגיעה לאתונה לבקר את סבה וסבתה בפעם הראשונה.

אימה, שנולדה ביוון, לא מלווה אותה, ונראה כי היא מנוכרת למשפחתה שנים רבות. את הסיבה נגלה בהמשך. הלנה מתאהבת ביוון ומפתחת מערכת יחסים חמה ואוהבת עם סבתה והעוזרת שלה. לעומת זאת, היא מוצאת שהיא סולדת מסבה, בהמשך סלידתה תגבר כשתגלה שהיו לו קשרים עם הדיקטטורה הצבאית השלטת.

בשנות השבעים בשל סערה פוליטית הלנה מפסיקה להגיע לאתונה.

היא תשוב כשתהיה סטודנטית לספרות. באוניברסיטה היא מכירה בחור שמצא חן בעיניה מאוד, ובסיום הלימודים הוא נוסע ליוון לחפירות ארכיאולוגיות באחד מאייה האקזוטיים של יוון. הוא מזמין אותה להצטרף אך אינה בטוחה בזה. בסופו של דבר היא מגיעה לאתונה כשסבה וסבתה כבר אינם בחיים.

היא מופתעת לגלות שסבתה הורישה לה את הדירה שלה. כשהיא מגיעה לאתונה כדי לבדוק את הדירה, היא מוצפת זיכרונות מהקיצים שלה כילדה כשיוון הייתה תחת דיקטטורה צבאית אכזרית. היא מבינה שסבה היה אחד הגנרלים של המשטר, ותוך כדי היא מגלה תגלית נוספת על סבה שמזעזעת אותה נורא, והיא קשורה למעורבות שלו בביזת חפצים היסטוריים יקרי ערך.

בינתיים, הלנה מחליטה להצטרף לבחור שהכירה לחפירות ארכיאולוגיות באי ורוכשת ידע רב בנושא ארכיאולוגיה, היסטוריה וביזת חפצי אמנות. רצונה של הלנה למצוא תשובות על מורשתה משתלב עם הסקרנות הגוברת לארכיאולוגיה, שניצתה בחפירות. הממצאים שהיא מגלה מזינים את נחישותה להגן על השברים היקרים שנמצאו מהאדמה (ולא רק) – ולהבין את מקורות האוסף של סבה.

ניסיונה של הלנה לכפר על חלק ממעשיו של סבה גורם לה להתמודד עם משמעות המונח "בית", הן ביחס לחפצים עתיקים שנבזזו והן ביחס לעצמה.

שם, גם אני למדתי דבר או שניים על אמנות קיקלדית ועל הצלמיות הרבות שנמצאות באזור הזה של העולם. מכל האמנות העתיקה שלוכדת את הדמיון, אין מושכת יותר מהפסלון הקיקלדי. אווירת מסתורין מסתחררת סביב הפסלונים הללו מתקופת הברונזה והם מבוקשים מאוד על ידי אספנים ובוזזים כאחד.

רומן היסטורי

בנוסף לחקר גניבה תרבותית והשפעתה על מורשת עולמית, אנו לומדים גם הרבה על המצב הפוליטי ביוון בשנות ה-60 וה-70, כשאלו משתלבים בתיאורים היפים של יוון בכלל ואתונה בפרט.

The Thread

זהו לא הרומן הטוב ביותר של ויקטוריה היסלופ, בטח לא למי שמכיר את הספר המשובח The Thread או את האי של סופיה. ברומן הזה הייתה לי תחושה שיש הרבה עמודים שאפשר היה לצמצם, שהיו הרבה סצנות שהוסיפו מעט מאוד לסיפור הכללי ושניתן בקלות להשמיט.

ויחד עם זאת, זהו סיפור נפלא כשלעצמו, סיפור יפהפה של אהבה, בגידה ונאמנות. סיפור עם תיאורי נוף יווני מפורטים המחיים את אתונה שזרקו אותי אחורה בזמן, ועוררו את כל החושים שלי – המראות, הריחות, האנשים, התרבות וההיסטוריה. כל כך נפלא שכל כך נהניתי "לטייל" עם הלנה ברחובות אקסרכיה, קולונאקי. היא עזרה לי להכיר את אחת התקופות החשוכות של יוון, ומעל הכל – זה עורר בי מחדש את החיבה שלי להיסטוריה וארכיאולוגיה.

כל כך נהניתי שחזרתי שוב לאתונה, ניסיתי לראות אותה דרך עיניה של הלנה, לנסות להבין איך זה היה אז כשהחונטה הצבאית שלטה (ואף הגעתי בתסלוניקי למצודה שאצרה בתוכה בית כלא, על כך בפוסט על העיר).

The Figurine שופך אור על הרכישה המפוקפקת של אוצרות תרבות והמחיר שאנשים ומדינות ישלמו כדי להיאחז בהם, שואל מחדש את שאלת הזהות ומהו בית.

זו הסיבה שנמשכתי למוזיאון לאמנות הקיקלדית, שם מצאתי צלמית משלי.