וינה – עיר של פרשת דרכים (Vienna)

למה וינה?

וינה, כמו רומא, איסטנבול ברלין (ובטח רוב ערי אירופה), היא עיר שהמושג זמן נמתח עליה עד קצה (על מושג הזמן ראו כאן). כנראה ככה זה כשעוד אחת מערי אירופה המרכזיות היא עיר שנמצאת על פרשת דרכים, עיר שמתרחשת בה פעולה הדדית תדיר, עיר של חילופי דברים, עיר של תרבויות מתקשרות, מתנגשות, קורסות ופורחות מחדש. וינה היא עיר של ניגודים, עיר של ערש התרבות. וינה היא המקום הקלאסי למפנה המאה.

לנוחיותכם (ולמי שלא מעוניין בכל המידע), הפוסט מחולק: כללי (מידע כללי על וינה, קונצרטים, בית מלון, מזג אויר, שאריות של קורונה, אמצעי תחבורה, טיולים בעקבות ספרים וסרט אחד), הגיע זמן לטייל (פירוט האתרים שפגשתי בדרך, ועוד מונמנטים שפגשתי בדרך), בתי קפה ומסעדות, קניות ורשימת ספרים שהתרחשבו בוינה

וגם:

בשל עושרו של הטיול, עושרה של וינה, הטיול שלי מתחלק לשלושה פוסטים: וינה – עיר של פרשת דרכים, וינה – מוזיאונים, מחוץ לוינה – טיול חד יומי. 

וינה היא עיר שהדימיון בה פורח מתוק מתוק כמו אפלשטרודל, קייזרשמרן, גרמקנודל, פורח גבוה כמו ואלס של שטראוס, כמו היצירות של מאהלר או שנברג, כמו ציור של קלימט או שילה, כמו ספר של שניצלר (צוויג, רות, ברנהרד), וכמובן כמו הפסיכואנליזה של פרויד. וינה היא הרקע לצמיחת הציונות המדינית של הרצל.

וינה היא המקום שהפריחה את דימיונם של כולם.

וינה היא המקום שבו שנת 1900 נחשבת נקודה מכרעת ומטלטלת לשינויים בין המאה התשע עשרה למאה העשרים; שהתאפיינה בשינויים פולטיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים; עיר שהפכה מבירת הקיסרות הפורחת, שהציגה עולם עשיר ופורח, לעיר שהתגלתה במלוא כיעורה עם רצח פרדיננד, שהיווה יריית הפתיחה למלחמת העולם הראשונה, ולאחריו באנשלוס, שהיווה במובן מסויים, את תחילתה של מלחמת העולם השנייה. עיר של פרשת דרכים.

את תהפוכותיה היא החלה כעיר קלטית בשנת 500 לפני הספירה, המשיכה באימפריה הרומאית כעיר צבאית, אחר כך באימפריה העות'מאנית, הפכה לעיר הבירה של האימפריה האוסטרית ואחר כך של האימפריה האוסטו-הונגרית. אוסטריה מוכרזת ב 1918 כרפובליקה ווינה בירתה.

קונצרטים

וינה היא העיר של המלחינים הגדולים, אלו שנולדו בה ואלו שהגיעו אליה. עד היום ממשיכה את מסורת הקונצרטים בעיר, בבניינים חשובים, ארמונות, קתדרלות.

כשמסתובבים בחוצות העיר עסקנים רבים עוצרים ושואלים אם תרצו להאזין לקונצרט. רק תבחרו.

יש אפשרות להזמין קונצרט מראש ואון ליין לפני שמגיעים לוינה באמצעות אתרי האינטרנט, או להזמין מאותם עסקנים או במקום שבו תרצו לצפות ולהאזין. הזמנה מראש תאפשר לכם גמישות ומקום ישיבה טוב.

לגבי המחירים: זה משתנה מהיקר ביותר (כנראה בבית האופרה) לזולים יותר ברחבי העיר והקתדרלות (רכשתי כרטיס מראש לקונצרט בקתרלת סן שטפן ב 40 יורו, במיקום מצויין). בלינק הבא, תוכלו לאתר קונצרטים ברחבי העיר: קונצרטים בוינה (תוכלו לשנות את המיקום ברובריקה הראשונה). יש כל מיני אפשרויות של כרטיסים, גם כרטיסים הכוללים ארוחת ערב במחירים יקרים.

טיולים בעקבות ספרים וסרט אחד

האדם השלישי

בית מלון

אחרי שבחרתי את היעד ואפילו חלק מהאתרים ביעד (בעקבות הספרים והסרט), אני פותחת מפה של גוגל מפס ומתחילה לסמן אתרים שאני רוצה להגיע אליהם. בהתאם לכך אני מזמינה בית מלון דרך בוקינג (הקרבה של המלון לאתרים, לאיזורים חשובים יותר או פחות).

וינה מחולקת לעשרים ושלושה רבעים. הרובע הראשון הוא המרכזי, העיר העתיקה, העיר ההיסטורית, האינרשטאדט (העיר הפנימית). בעבר וינה הייתה מוקפת חומה שנהרסה ב 1857 בהוראת קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף הראשון. כך העיר התרחבה. במקום החומה נבנה הרינגשטראסה (רחוב הטבעת).

בית מלון ברינגשטראסה יכול להיות זול יותר מחוץ לטבעת המרכזית, אך גם יכול להיות רחוק יותר מהמרכז ומהליכה רגלית לכל מקום. מכיוון שאני מטיילת לבד היה חשוב לי בית מלון במרכז העיר, שלא יהיה יקר מידי כמובן ושיספק את צרכיי המועטים (כיוון שרוב הזמן אני מחוץ לבית המלון).

בית המלון שנבחר בסופו של דבר היה Hotel Domizil (מלון דומיציל), שנמצא ברינגשטראסה, מלון ארבעה כוכבים, פחות ממאה מטרים מקתדרלת שטפן הקדוש, כמעט צמוד לבניין בו גר מוצארט כשהגיע לוינה, ולכל מקום בעיר כמעט כרבע שעת הליכה רגלית. החדר שקיבלתי מרווח ופונה לרחוב, אבל הרחוב שקט למדי, אפילו אפשר לישון בלילה עם חלון פתוח. חדר אוכל בינוני, לא מאוד מגוון אך מדוייק (אם לא תבחרו בית מלון עם ארוחת בוקר, אז בכל מקום יש BILLA, רשת סופרים). שירות מצויין של עובדות הדלפק (כולן נשים!), עזרו לי מאוד בשאלות שקשורות לעיר ואמצעי התחבורה (כולל בדיקות באינטרנט).

בקומה שבה לנתי מוסגרו רפרודוקציות רבות של איגון שילה, האמן הוינאי, שאת ציוריו המקוריים עוד אפגוש כמעט בכל מוזיאון בעיר.

אמצעי תחבורה בוינה

לוינה רשת תחבורתית מסודרת, נקייה ומצוחצחת, מדוייקת ויעילה. ויש את כל אמצעי התחבורה שאתם יכולים להעלות על דעתכם: מוניות, קורקינטים, אופניים, טראם, אוטובוסים, רכבות ואפילו סוסים עם כרכרות.

יש מספר אפליקציות שניתן להיעזר באמצעותן לגבי מידע על הרכבות והגעה ליעדים: Wienmobil וגם ÖBB (אתם יכולים להוריד את האפליקציות כבר בארץ, אבל הן כמובן יעבדו רק כשתגיעו לוינה). בכל תחנה רכבת יש מפת התמצאות, כך שניתן להבין בקלות היכן נמצאים ולאיזה כיוון צריך לקחת את הרכבת.

ניתן לרכוש כרטיסים באפליקציות, בתחנות הרכבת ובכל חנות טבק בעיר. יש אפשרויות רבות ומגוונות של רכישת כרטיסים: הלוך, הלוך חזור, יומי, ל 24 שעות, ל 72 שעות ואפילו לשבוע. (רכישת כרטיסים באופן ספציפי למיקום שבו בחרתי: מאחורי סן שטפן נמצא קפה אידה. אם ממשיכים בהמשך הרחוב יש חנות טבק ששם רכשתי כרטיס יומי לרכבת בעלות של 8 יורו).

חשוב מאוד! בכל כניסה לאיזור הרכבת יש מתקן קטן וכחול שחובה לתקף את הכרטיסים (פשוט מכניסים את הכרטיס היכן שמסומן ומוטבעת חותמת). אל תסתכנו בקנס מיותר.

כאמור, הלכתי המון ברגל. ורק כדי להגיע לשני יעדים השתמשתי ברכבות: לארמון שנברון ולשדה התעופה. לארמון שנברון: מתחנת הרכבת בסן שטפן לקחתי את U1 עד קארלפלאץ ומשם U4.

לשדה התעופה יש להגיע רגלית (10 דקות הליכה איטית, או בכל דרך אחרת שתבחרו) אל התחנה המרכזית Landstraße. משם יש שתי אפשרויות: או לקחת את S7, חצי שעה ו 3 יורו ואתם בשדה; או את CAT – רבע שעה (כל חצי שעה) ו 12 יורו. ה S7 הייתה בשיפוצים (עד נובמבר) אז לקחתי את ה CAT.

כשאתם מגיעים לשדה שימו לב לאיזה טרמינל אתם אמורים להגיע (1 או 3). לכל אחד מהם ניתן להגיע רגלית (1 קצת יותר מרוחק).

התמצאות

גוגל מפס! שימו לב שבתחנות הרכבת התחתיות אין קליטה, לכן, אם יש לכם צורך, עשו צילום מסך כדי לעזור להתמצאות.

וינה

וינה נבחרה תשע פעמים ברציפות לעיר הטובה בעולם מבחינת איכות חיים (על פי קריטריונים של ביטחון אישי, שירותי בריאות, איכות הסביבה, חינוך, פנאי וחירות). וכשמסתובבים שם, ועוד לבד, אפשר להבין.

וינה יפהפייה!! באיזורים רבים שלה היא נראית כאילו היא נשארה במאה ה 18 וה 19, ובכל מקום יש "ריאות ירוקות" – פארקים יפהפיים, רגועים ושקטים שניתן לנוח בהם מההליכה הרגלית, אולי אפילו לקרוא ספר מול אחד הפסלים הרבים המעטרים את העיר, שנועדו להזכיר ולשמר את אנשי התרבות הגדולים, שחיו או הגיעו לחיות בוינה במהלך המאות.

הבניינים היפהפיים הם ברובם ארמונות לשעבר של עשירי העיר שבמלחמת העולם השנייה הופקעו לטובת עסקיהם של הנאצים, נישלו אותם מבתיהם ומעושריהם ושלחו אותם לגיהנום. האוסטרים מרגישים קורבנות של הנאצים והם טורחים לציין את שמות הארמונות בשלטים מיוחדים (למשל ארמון אפרוסי, שמוזכר בספר הארנבת עם עיני הענבר).

האדריכלות בוינה מעורבת: יש בה קלאסי וניאו קלאסי, מודרני, ואפילו ארט נובו. ניתן לראות את הסגנונות השונים כפי שמשתקפים בארמונות, בבניין האופרה, בניין הפרלמנט מוזיאון הטבע ומוזיאון לתולדות האמנות

וינה נקייה ומצוחצחת, אפילו בדל של סיגריות לא תמצאו על הכביש. חיים בה בסך הכל שני מיליון איש, ומטיילים בה כ 15 מיליון, אבל היא שקטה אפילו במקומות הומי אדם. היא שקטה אפילו כשיש עומס בכבישים (אל דאגה, זה לא העומס המוכר לנו בישראל)

בוינה המים מגיעים ממקורות טבעיים וניתן לשתות את המים הצוננים בכל מקום בעיר, כולל בירזיות חוץ.

בוינה, כאמור, ובכלל באוסטריה, מאוד מקפידים על איכות סביבה. זה מאוד ניכר למי שנוהג ברכב מחוץ לעיר (בכבישים מהירים, למשל, גם אם המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, יש שילוט בדרך המורה להוריד את המהירות כדי לשמור על איכות הסביבה ולאו דווקא מטעמים אחרים, תמצאו שהכבישים – הראשיים מביניהם – חשוכים ולא מוארים כמו בארץ, שוב, מטעמי איכות סביבה)

וינה יקרה יחסית למדינות אירופאיות אחרות, אבל עדיין זולה מישראל.

תגלו שהגרמנית של הוינאים שונה, עדינה ומתנגנת (אולי אפילו מתנצלת).

מזג האויר

טסתי לוינה באמצע אוקטובר, כשאצלנו היה סוכות. חששתי שהולך להיות גשום, אך נאמר לי שאוקטובר זו דווקא התקופה הפחות גשומה. וינה הייתה סתווית להפליא, קריר, אך לא מאוד, ירד קצת גשם בלילה. היא השירה את עליה, הצהיבה את עציה והיא נראיתה כל כך מפוארת ועשיריה בצבעיה שלא הפסקתי לצלם!!

שאריות של קורונה

אני מאוד מקווה שאנחנו כבר בעידן הפוסט קורונה. אין צורך באישורי כניסה לאוסטריה, כבר אין צורך באישורי יציאה וכניסה לישראל. אין צורך באישורי חיסונים, אין חוק המורה על חבישת מסיכה בשום מרחב. אבל, 96 אחוזים מנוסעי אמצעי התחבורה חובשים מסיכה.

הגיע הזמן לטייל!

קתדרלת סטפנוס הקדוש (סן שטפן)

מיד לאחריו נמצאת הקתדרלה המרשימה והיפהפייה – קתדרלת סן שטפן, אחד מסמלי העיר וינה. כאן מוצרט נישא לבחירת ליבו, וכאן בוצע טקס הלוויה שלו.

הקתדרלה נבנתה לראשונה ב 1147 בסגנון רומנסקי, ובמאה ה 14 היא נבנתה מחדש בסגנון גותי. ללא ספק היא מרשימה בפני עצמה, אך הגג שלה הוא גולת הכותרת. הוא מאוד צבעוני ומיוחד, בנוי כפסיפס של העיט הדו ראשי שהוא סמל של בית הבסבורג ששלט בוינה, ובצד אחר מופיע סמלה של הרפובליקה האוסטרית.

בשנת 1945 הגג נהרס כתוצאה משריפה. וכפי שציינתי לעיל, בסרט האדם השלישי מ 1949, רואים את אורסון וולס בורח ממחפשיו על הריסות הגג. זו סצינה שעושה התכווצות בגוף, כי אני לא זוכרת יותר מידי תיעוד על ההרס הנורא של מלחמת העולם השנייה – הרס של בעלות הברית בכמה מקומות באירופה, בעיקר בברלין ובוינה.

הגג נבנה שוב ובאופן תלול מאוד, כדי שגשם יוכל לשטוף ולנקות אותו, ושלג לא ייערם עליו. אם תרצו להעשיר את הידע שלכם לגבי גג הקתדרלה אני מפנה אתכם לפוסט של רבקה קופלר בנושא: סן שטפן

ניתן להיכנס לקתדרלה וניתן גם לטפס על המרדגות הרבות ולצפות משם בנוף פנורמי של העיר וינה.

בערב חזרתי לכאן לקונצרט שהזמנתי מראש, ארבע העונות של ויואלדי. תמורת 40 יורו ישבתי באחד מהספספלים הראשונים והאקוסטיקה הייתה מושלמת!! (לינק לרכישת כרטיסים)

אחת הסצינות באדם השלישי הממחישות את ההרס בסביבת סן שטפן

המשכתי קצת לטייל בגראבן ומיד נחשפים למונומנטים שהאוסטרים אוהבים להציב בכל מקום, מזרקת לאופולד

ולידו, עמוד המגיפה עמוד הדבר או עמוד השילוש הקדוש (בגרמנית Dreifaltigkeitssäule), שעומד מאחוריה סיפור טראגי. גם בוינה, כמו בערים אחרות באירופה, פרצה מגיפת הדבר. בשנת 1679 היא גבתה את חייהם של למעלה מ 75 אלף תושבי העיר, שנשרפו לאחר מותם. המגיפה פרצה, כנראה, בשל צפיפות יתר, מערכות ביוב ורחובות מזוהמים ביותר, ועכברים רבים שמילאו את מחסני המזון של העיר. מגיפת הדבר בוינה כונתה "המוות הוינאי".

בזמן המגיפה, החלו לפעול בעיר בתי חולים על ידי המסדר הדתי השילוש הקדוש (Holy Trinity). הטיפול הרפואי שניתן לחולים היה די בסיסי, אך הוא היווה שיפור משמעותי לטיפול שהיה בעיר בזמן זה.

בין סמטאות רחוב גראבן נמצאת כנסיית פטר הקדוש, שהכיפה שלה בולטת בצבעה העז והמעוטרת בקצותיה

יודנפלאץ

יודנפלאץ היא כיכר היהודים שם נמצאת אנדרטת השואה. למעשה אנדרטת השואה היא חלק מהמוזיאון היהודי שנמצא ב Dorotheergrasse.

האנדרטה נוצרה על ידי האמנית הבריטית רייצ'ל וויטרד והוצבה במקומה באוקטובר 2000. האנדרטה נראית כארון ספרים גדול המסמל את הפן הרוחני של העולם היהודי. לצד האנדרטה חקוקים על לוח בטון שמות 41 הערים והמחנות אליהם הגיעו יהודי אוסטריה בתקופת השואה. ישנו גם מוזיאון שבתחתיתו ניתן לראות בית כנסת עתיק שנמצא בעקבות חפירות.

המוזיאון היהודי, ב Dorotheergrasse, נפתח ב 1933. ב 1938 האוסף הוחרם על ידי הנאצים ופוזר בין מוזיאון האתנולוגיה למוזיאון הטבע (החל משנות החמישים האוסף חזר למוזיאון היהודי)

בדרום היודנפלאץ ניצב פסל של גוטהולד אפרים לסינג, שנחשב לגדול המחזאים בתקופת הנאורות הגרמנית. הפסל נוצר על ידי זיגפריד צ'רוקס בשנת 1931. לסינג כתב את המחזה "נתן החכם" המביא את רעיון הסובלנות בכלל וכלפי היהודים בפרט. הנאצים הרסו את הפסל לאחר האנשלוס והוא נבנה מחדש מברונזה על ידי צ'רוקס בשנת 1962. בשנת 1981 הוא הוצב חזרה במקומו המקורי ביודנפלאץ ושם הוא נמצא עד היום (מקור: ויקיפדיה)

ליד המוזיאון היהודי Dorotheergrasse, נמצא הדורותיאום, בית המכירות הפומביות הידוע בעולם. כאן, הוצעו למכירה אוספי האמנות של יהודי וינה על ידי הנאצים.

בסביבת הדורותיאום יש גלריות רבות ויפהפיות, כדאי מאוד לשוטט שם.

בדרכי אל הספריה הלאומית של וינה (שלצערי הרב מאוד היתה סגורה לרגל שיפוצים עד סוף דצמבר) עברתי בכנסיית מינוריטן. כנסייה קטנה ומרשימה במבנה ובקשתות שלה. אבן היסוד שלה הונחה ב 1276 (למידע נוסף: ויקיפדיה)

גני Volksgarten

לפני שאני מגיעה אל ארמון הופבורג אני חוצה בלב הולם ונרגש את גני Volksgarten (פולק = עם, גארטן = גן). גן יפהפה שיש בו פריחת ורדים ושושנים בכל מיני צבעים. כאן מוצבים פסלם של הקיסרית אליזבת (הלא היא סיסי), של בעלה, פרנץ יוזף, ואנדרטה של המחזאי והסופר האוסטרי פרנץ גרילפרצר (נחשב למשורר הלאומי של אוסטריה).

הלדנפלאץ Heldenplatz

היציאה מהגן מובילה אל כיכר מרכזית בתולדות וינה – הלדנפלאץ, כיכר הגיבורים. בספרים רבים שקראתי הכיכר מתוארת ככיכר שאליה נכנס ברוב הדר, פאר ורעש וצלצולים היטלר וצבא הנאצים, רוב התושבים הריעו לו, צהלו ושמחו לכניסתם של הגרמנים לעיר. כאן הכריז היטלר על סיפוחה של אוסטריה לגרמניה (האנשלוס).

בעקבות זאת, כתב תומס ברנהרד שני מחזות: הלדנפלאץ ולפני הפרישה לגימלאות, בהם הוא מתאר הראייה הפסימית שלו על וינה של אותה תקופה, על קבלתם של תושבי וינה את הגרמנים (בשאגות מחרישות אוזניים). הסצינה מוזכרת גם בספרה של אן מארי או'קונור, האישה בזהב.

בשטח הכיכר ניתן לראות שני פסלים: האחד של הארכידוכס קרל ופסלו של הנסיך אויגן סבוי.

ארמון הופבורג Hofburg

מול הכיכר נמצא ארמון הופבורג, אחד הארמונות החשובים בוינה. הארמון נבנה ב 1438 ולראשונה שימש משכנם של בית הבסבורג שליטי האימפריה הרומית הקדושה, ואחר גם משכנם של שליטי האימפריה האוסטרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית (מעונם בקיץ היה ארמון שנברון, שעוד אשוב אליו). כיום הוא משמש משכן נשיא אוסטריה.

בארמון קיימת נשקייה, ארסנל ומוזיאון צבאי וגם הספריה הלאומית, שלא יכולתי להיכנס אליה בשל שיפוצים עד סוף דצמבר.

אל חלק מחדרי הארמון ניתן להיכנס דרך מוזיאון סיסי (בפוסט: וינה – מוזיאונים)

היציאה השנייה מאיזור הכיכר והארמון היא דרך שער, Outer Castle Gate. השער נחשב שער ניצחון, שער שהיה בעבר חלק חיצוני של טירה שנבנה מחדש. כיום, הוא נחשב מעין אנדרטה לניצחונו של הצבא האוסטרי בקרב לייפציג ב-1813 ואנדרטה לזכר החיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה.

ארמון הופבורג הוא עצום וגדול מימדים וניתן לראות אותו מהרבה מקומות בעיר, לפעמים לא הבנתי על מה אני מסתכלת ורק אחר כך הכרתי עוד חלק מהארמון.

וזה עוד אחד משערי הארמון. שער Schweizertor (השער השוויצרי), השער הראשי של ה Schweizerhof. זהו החלק העתיק ביותר של ההופבורג, שנקרא כך על שם השומרים השוויצרים ששירתו כשומרים בשער בשנים 1745-1767. השער הוא מימי הביניים, כאן שכנה חצר טירה עתיקה

בית הפרלמנט Österreichisches Parlament

בית הפרלמנט בוינה הוא מבנה מפואר שמעוצב בסגנון יווני. הוא דומה למבנה הפנתאון ומבדיל אותו משאר המבנים באיזור הרינגשטראסה. המבנה נמצא בצמוד לארמון פאלה אפשטיין, אחד הארמונות החשובים בתרבות האוסטרית, ובעיקר לאימפריה האוסטרו-הונגרית. הארמון נבנה בסוף המאה ה 19 שבשל קשיים כלכליים נאלץ אפשטיין למכור אותו, ומאז עבר כמה גלגולים: היה בבעלות חברת גז אנגלית, שימש משרדים ראשיים של הסובייטים, סניף של האקדמיה האוסטרית למוזיקה ואמנות וכיום – חלק מבית הפרלמנט. בבניין הפרלמנט ובארמון מתקיימים סיורים מודרכים.

מבנה הפרלמנט מזכיר את שער ברנדנבורג (כולל את המרכבה שבראש גג הבניין, הקוודריגה), שנמצא סמוך לבניין הפרלמנט הגרמני בברלין, לכניסה לקפיטול האמריקאי בוושינגטון, ארצות הברית.

בחזית המבנה מזרקה בדמות אלת החוכמה היוונית, אתנה.

בצידו השמאלי של בניין הפרלמנט נמצאת האנדרטה של הרפובליקה של אוסטריה, ובה שלושה פסלים של שלושה ממנהיגי וינה (אבי הרפובליקה האוסטרית, ראש עיריית וינה ושר הרווחה של וינה מלפני מלחמת העולם השנייה). אנדרטת הרפובליקה האוסטרית נבנתה לרגל הכרזת אוסטריה כרפובליקה ב 1918. היא נמצאת ליד הפארק גרטה רהור

מכאן הבנתי שוינה משופעת במונומנטים שהקדשתי לכך תת פרק מיוחד בהמשך

בית עיריית וינה (ה Rathaus)

לא רחוק משם נמצא בית עיריית וינה (ה Rathaus), שבנוי בסגנון גותי. לא ממש הצלחתי לצלם אותו, או להעביר את יופיו מכיוון שהבניין בשיפוצים (אמור להסתיים ב 2023). בבית העירייה נמצאת הספרייה של העיר וינה וכן הספרייה האזורית והארכיון האיזורי.

גם כאן מתקיימים סיורים לתיירים ומומלץ בחום לבקר באיזור גם בלילה!

ברחבת העירייה נמצא פארק (Rathauspark) מקסים, ישבתי שם קצת לנוח, להינות מהאווירה ומהמקום המרשים. הייתה רוח נעימה והיא טלטלה את העצים והשילה את העלים הצהובים. סתיו!

בורגתיאטר (Burgtheater)

וממש ממולו נמצא בורגתיאטר (Burgtheater), התיאטרון האוסטרי הלאומי. על הקמתו הורתה הקיסרית האוסטרית מריה תרזה. מיטב המחזאים של וינה הציגו את מחזותיהם בבורגתיאטר, כולל תאודור הרצל, תומס ברנהרד, אלפרידה ילינק ועוד. גם האופרות של מוצארט הוצגו כאן בהצגות בכורה: החטיפה מן ההרמון, נישואי פיגארו וכך עושות כולן.

כאמור, במסלוליי הרבים בוינה התחקיתי אחר הארמונות המפורסמים מהספרים שקראתי, וגם אחרי בתיהם של מפורסמי העיר.

אז ביקרתי בחוצות ביתו של מוצרט, והנה מקום מגוריו של בטהובן

ארמון אפרוסי Ephrussi

הנה ארמון נוסף, ארמון אפרוסי. הארמון מהווה מקום מרכזי ברומן של דה וואל, הארנבת עם עיני הענבר. כמו כל המבנים היפהפיים בוינה, גם המבנה הזה הוא ארמון-לשעבר. הוא נבנה עבור משפחת אפרוסי, משפחה יהודית-רוסית עתירת ממון, שעסקו בנפט ובנקאות. גם משפחת אפרוסי השתלבה בחיי החברה הגבוהה באירופה והיה להם אוסף אמנות חשוב, שחלק ממנו נתרום למוזיאונים.

בשנת 1938 גם הארמון הזה הוחרם על ידי הנאצים ושימש למשרדי המפלגה הנאצית. בזמן מלחמת העולם השנייה המבנה ניזוק וחלק ממנו נהרס. לאחר המלחמה, משפחת אפרוסי הצליחה לקבל לידיה בחזרה את הארמון, אך לא התכוונו לשוב לאוסטריה. לכן, מכרו אותו במחיר נמוך מאוד (חמישים אלף דולר)

הארנבת עם עיני הענבר, עוסק בקורות המשפחה, משפחת אפרוסי, תוך מעקב אחרי אוסף פסלונים יפניים מיניאטוריים, נצקה, שהיו שייכים למשפחה. אני ממליצה מאוד על הספר, שלא ברור אם הוא רומן, רומן היסטורי, ביוגרפיה או ספר על אמנות. הוא הכל והוא כתוב נהדר ומספר על חיים שבריריים, ממש כמו הנצקה.

הווטיפקירכה (Votivkirche)

משם המשכתי אל הווטיפקירכה (Votivkirche), שגם היא הייתה בשיפוצים.. ולמרות זאת אי אפשר להתעלם מיופיה הניאו-גותי. מכיוון שהווטיפקירכה עשויה מאבן חול לבנה (כמו קתדרלת סן שטפן) היא צריכה לעבור שיפוצים באופן תמידי כדי להגן עליה מהגשם ומזיהום האוויר ששוחק את האבן.

הווטיפקירכה היא אחד המבנים הראשונים שנבנו ברינגשטראסה, נחנכה ב 1879, וגם היא נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה.

יש בה מוזיאון וגם כאן מתקיימים סיורים.

לא רחוק משם נמצאת אנדרטת השמות, קיר השמות, או מעגל השמות, לזכר קורבנות השואה

בדרך אל ביתו של ויקטור פרנקל עברתי בשדרת שלכת מרהיבה

בית ויקטור פרנקל

ויקטור פרנקל נולד בוינה. ב 1942 הוא, רעייתו והוריו הועברו למחנה הריכוז טרזין, אחר כך הועבר גם לאושוויץ ולקאופרינג. רעייתו ומשפחתו נספתה בשואה. ב 1945 שוחרר והוא חזר לוינה. הבית שבו התגורר מחזרתו ממחנות הריכוז ועד 1997, הפך למוזיאון. אחד מהספרים החשובים שכתב פרנקל (בבית זה) הוא האדם מחפש משמעות. בחלקו הראשון של הספר, מתאר פרנקל את חיי האסירים במחנות הריכוז. בחלקו השני, פרנקל מסביר את הלוגותרפיה שלו, שמשמעה עזרה למטופל במציאת הפשר של חייו.

במרחק הליכה רגלית מביתו של פרנקל, נמצא גם ביתו של הסופר האהוב עליי, שטפן צוויג.

מלון זאכר Hotel Sacher

מלון זאכר הוא אחד היעדים המרכזיים שלי בביקורי בוינה, בעקבות הספר מלון זאכר של רודיקה דנהרט. בניגוד למלון אדלון (הספר בעקבות בית המלון) לא הצלחתי להיכנס אליו, למרות שתי הכניסות שלו, ומבחוץ הוא נראה כמו עוד מהבניינים הרבים שבקרבתו. כאן המציא הקונדיטור פרנץ זאכר, את הזאכרטורטה.

בית האופרה Wiener Staatsoper

בית האופרה הוא אתר בפני עצמו. יופיו, עוצמתו החיצונית הם כאין וכאפס למה שקורה מבפנים. לא הספקתי לערוך סיור מסודר, כיון שיש שעות ספציפיות לביקור ולא הייתי בסביבה (בשעות: 13, 14 ו 15). עם סיום בנייתו, ב 1869, תושבי העיר לא מצאו את מבנה יפה באופן מיוחד. הביקורת העזה הובילה להתאבדותו של הארכיטקט אדוארד ואן דר נול, והשותף שלו, אוגוסט פון סיקרדבורג, לקה בהתקף לב ובסופו של דבר מת גם הוא.

בשנת 1869 נפתח בית האופרה באופן רשמי בהופעת בכורה של האופרה דון ג'ובאני של מוצארט. באירוע זה נכחו הקיסר פרנץ יוזף ואישתו אליזבת' (הידועה בכינויה סיסי).

כשהולכים בסביבת בניין האופרה מסתובבים מיני עסקנים שמנסים למכור שילובים של קונצרטים

גם כאן, כמו בהוליווד, יש שדרת כוכבים. אבל שדרת הכוכבים של וינה היא של כוכבים אמיתיים, כמו למשל

קארלסקירכה Karlskirche

קארלסקירכה היא כנסייה יפהפיה, לטעמי המבנה היפה ביותר בוינה, בנוייה בסגנון הבארוק. בנייתה הסתיימה ב 1737 ומתקיימים בה קונצרטים. ממליצה בחום להגיע אל המקום גם בערב, התאורה המושלמת עושה את המבנה מפואר אף יותר.

ארמון בלוך באואר Bloch-Bauer 

מול האקדמיה לאמנות (היכן שהיטלר רצה להתקבל אך סורב), נמצא ארמון בלוך באואר (Elisabethstraße 18), מרכז הרומן האישה בזהב. אם חשקה נפשכם לקרוא את סיפורו של אחד מהדיוקנאות הסנסציוניים של אותה תקופה, אני מאוד ממליצה על הספר (מה גם שהוא מרחיב ומספר את התפתחותו של קלימט עד ליצירות המוזהבות שלו והסיבות שהגיע לכך). כאמור, הרומן מתאר את וינה במפנה המאה, וינה של פרשת דרכים ושל מפגשים תרבותיים, ומציין את אנשי הרוח החשובים של אותה תקופה, המפגשים ביניהם, התפתחות הזסציון, וכמובן האנשלוס. הספר הוא אמנם מחקרי אך הוא רומן היסטורי מקיף ומדהים. למעשה, כל סיפורה של וינה מתואר דרך הארמון הזה, ארמון בלוך באואר.

הפראטר Wiener Prater

הפראטר הוא איזור נפלא בלב וינה המשלב בין שטחים ירוקים, פארק שעשועים מהנה ומגוון מוזיאונים ופעילויות. משפחות אוהבת להגיע לכאן בגלל פארק השעשועים, שהכניסה אליו אינה עולה כסף, אך העלייה על כל מתקן כרוכה בתשלום נפרד.

עוד מונמנטים שפגשתי בדרך

אנדרטת מריה, נמצאת בלב כיכר אם הוף (Am Hof). האנדרטה נבנתה כהבעת שמחה על ניצחונה של אוסטריה את הכוחות השבדים במסגרת מלחמת 30 השנים. ניצחון זה הביא למעשה לסיומה של המלחמה ב- 1648

פסלה של מריה תרזה בין מוזיאון הטבע למוזיאון לתולדות האמנות. מריה תרזה הייתה הקיסרית האוסטרית, הייתה נשואה לקיסר פרנץ הראשון. הם שלטו באימפריה האוסטרו-הונגרית במשך ארבעים שנה (1740 עד 1780).

אנדרטת ליבנברג, הוא פסל גבוה ומרשים לזיכרו של ראש עיריית וינה במאה ה 17, יוהאן אנדריאס פון ליבנברג. הוא מוזכר כמי שתרום למאבק במגיפה בעיר והגן על אזרחי העיר שהיו נצורים באותה תקופה על ידי הטורקים. האנדרטה מורכבת מדמויות המסמלות גבורה, כמו האלה ויקטוריה (מוזהבת). בתחתית האנדרטה נמצא דיוקנו של ליבנברג ולצידו רובץ אריה.

עוד אחד מפסלי יוזף ה 1 שמפוזרים ברחבי וינה

שני מונומנטים נמצאים לא רחוק מקתדרלת סן שטפן והיודנפלאץ, בכיכר העתיקה Hoher Market. האחד, מזרקת החתונה

והשני, שעון אנקר. כל עיר מתהדרת בשעון משלה. כך גם בוינה. השעון תלוי ומחבר בין שני בניינים. הוא עוצב על ידי Frank Matsch, בשנים 1911-1917, בסגנון ארט נובו. בכל שעה מוצגת דמות נחושת ומלוות בקטע מוסיקלי, כל דמות מייצגת תקופה בהיסטוריה של אוסטריה (בשעה 12 בצהריים מופיעות כל הדמויות)

למרגלות בניין בן המאה ה 14, בניין Regensburger Hof, נמצא פסלו של גוטנברג, אבי מהפכת הדפוס 

ברחבת מוזיאון אלברטינה נמצאת האנדרטה נגד מלחמה ופאשיזם. את האנדרטה יצר אלפרד הרדליקה בין 1988 ל 1991 כדי להנציח את הרוגי המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה. הוא עשוי אבן גרניט שנלקחה מאיזור מחנה הריכוז מאוטהאוזן. באיזור שכן בית שהושמד במהל הפצצה אווירית ב 1945 ומעל 300 אנשים נקברו חיים בהריסות.

וממש בכניסה למוזיאון נמצא פסלו של פרנץ יוזף

שטאדטפארק (Stadpark)

השטאדטפארק (Stadpark) הוא פארק גדול ויפהפה, שליו ורגוע למרות שהוא מלא אנשים, ומוצבים בו מונומנטים רבים. צילמתי את כולם (אני מקווה) אבל אז נזכרתי בדבריו של הסל, בספרו שיטוטים בברלין, על טירגארטן (Tiergarten). הוא הביע את מורת רוחו על כמות הפסלים שנמצאים בפארק (כשלושים ושניים) והביע תקווה שעד הביקור הבא שלו הם יעלמו.

המוני הפסלים שנמצאים בפארק מצד אחד מעוררים השתאות, ומצד שני הם מעוררים שאלה: האם יש בזה צורך?

כנראה שכן, אם לא הפסקתי לצלם.. אבל אל דאגה, לא העליתי לכאן את כולם..

בכל מקרה, גם הפארק הזה מוזכר כמעט בכל ספר שקשור לוינה. הוא באמת יפהפה ויש חשק לשבת ולהוציא את הספר מהתיק (וכך הייתי עושה לולא היום התחיל להחשיך).

בחזית ארמון שוורצנברג (הוא היה בשיפוצים כשהגעתי), שדומה לארמון בלוודרה הסמוך לו, נמצאת מזרקה, המסמלת את ימות השנה. המזרקה נמצאת ליד האנדרטה לגיבורי הצבא האדום

לפני בתי קפה מסעדות וקניות:

כדאי לדעת שהוינאים אוהבים את הזמן הפנוי שלהם ומשתמשים בו בתבונה. לכן פותחים את החנויות והמסעדות שלהם בין 10 ל 11 ולרוב סוגרים בין 18 ל 19 (העבודה במשרדים היא כמעט רגילה, בין 9 ל 16 או 17).

ביום ראשון הכל סגור (לא בטוחה לגבי מוזיאונים).

בתי קפה ומסעדות

כשאני מגיעה לעיר חדשה, ארץ חדשה, אני מחפשת את האוכל המקומי. פחות מעניין אותי לחפש אוכל איטלקי / אסיאתי / או כל אחד אחר בוינה. באיטליה חיפשתי אוכל איטלקי, בברלין חיפשתי מסעדה גרמנית, וגם באוסטריה חיפשתי אחר מסעדות אוסטריות. באוסטריה (וגם בגרמניה) יש למצוא את גן הבירה, זוהי בדרך כלל מסעדה שיש לה מגוון בירות מקומיות ואוכל מקומי איכותי.

אני צמחונית, וזה נכון שהמרכיב העיקרי של האוכל האוסטרי הוא בשרי, אבל כל מסעדה בעולם מתהדרת בסימון אוכל צמחוני בתפריט שלה. חוצמזה, יש באוכל האוסטרי כמה וכמה מטעמים נפלאים, שהם לא בשריים. אני יודעת שהחלום של כל קרניבור זה לאכול שניצל וינאי, אז כדאי שתדעו ששניצל וינאי זה לא שניצל מחזה עוף, כמו שאנחנו רגילים, ובמסעדה אוסטרית אמיתית לא תקבלו את השניצל עם תוספת צ'יפס וקטשופ. שניצל וינאי מוגש עם סלט תפוחי אדמה (הזמנתי סלט תפוחי אדמה בנפרד וזה חלומי!!) והרוטב הוא בדרך כלל ריבת חמוציות או ריבת שזיפים.

וכן, באתי לוינה גם אחרי החלום המתוק של האפלשטרודל ועוד כמה קינוחים טעימים. וזה מה שתמצאו בפרק הזה של הפוסט.

חיפשתי את בתי הקפה שהוזכרו בספרים שקראתי ולדמיין את סיסי או כל דמות אחרת שותה קפה מלאנג', אוכלת בהנאה אפל שטרודל, קייזרשמרן …

(הצעה אישית: ברבים מהספרים מוזכר הקינוח זאכרטורטה, בעיקר בספרה של רודיקה דנהרט, מלון זאכר, שפותח במתכון לזאכרטורטה מושלם. אז.. הימנעו..)

כל קפה שתזמינו, אפילו הקל שביניהם, תקבלו לידו כוס מים קטנה.

ברוב בתי הקפה או המסעדות, אם הישיבה היא בחוץ, תשבו על כרית קטנה ועל המושב תמצאו שמיכה. אם קר לכם, אתם מוזמנים להתעטף.

מצאתי כמה לינקים שמרכזים רשימות בתי קפה ומסעדות מומלצים: למטייל, מוזה

בתי קפה

אז הנה הראשון שבהם, קפה סנטרל. קפה סנטרל נפתח ב 1876 והוא בהחלט אחד הוותיקים בוינה. כמו כל מוסד ותיק ומומלץ בעולם כדאי להזמין מקום מראש או להגיע מוקדם כדי לא להמתין בתור

קפה לנדמן הוא עוד אייקון תרבותי קולינרי בוינה. הוא נמצא לא רחוק מהבורגתיאטר ובית העירייה (ה Rathaus). בית הקפה נבנה ב 1873, והוא לא רק בית קפה, אלא מסעדה וינאית אותנטית. בית הקפה יפהפה מבפנים ויש בו אווירה של המאה ה 19.

קפה דמל! בית הקפה והקונדיטוריה הוא בעל ההיסטוריה המפוארת ביותר בוינה. הוא שימש את משפחת המלוכה האוסטרית, וחלונות הראווה שלו מפתים ומציגים את תהליך הכנת המטעמים. הוא קיים מאז 1786, כשהקונדיטור הוינאי, לודוויג דהנה, פתח אותה. במשך מאתיים שנות קיומו צוות המקום מורכב מנשים (לעומת בתי קפה ומסעדות אחרים שהצוות שלהם מורכב מגברים)

קפה דמל מוזכר בספרים השונים שקראתי והזכרתי והייתי חייבת לשבת שם. לאחר המתנה קצרה בתור (זה הולך מהר מאוד) ישבתי ושתיתי קפה מלאנג' ואכלתי קייזרשמרן (פירושו: סמרטוטי הקיסר, וזה בעצם חתיכות פנקייק בזוקות אבקת סוכר ולידו ריבת שזיפים / משמש / רסק תפוחים). בכל מקרה, החשבון מוגש אבל צריך להיכנס פנימה כדי לשלם. לא תצטערו!

• אפשר להגיע ולקנות את הקינוחים מבלי לשבת במקום

עוד בית קפה מסורתי בוינה הוא קפה Hawelka, שפתוח מאז 1939.

מסעדות

מסעדה אוסטרית אותנטית שחזרתי אליה שוב במהלך שהותי בוינה היא Restaurant Müllerbeisl (לא הזמנתי תור באף אחת מהפעמים שהגעתי, ותמיד היה מקום) הומלץ לי לשתות מרק שום ("לא להיבהל מהשם", נאמר לי), ואכן זהו מעדן! ולא לוותר על סלט תפוחי האדמה, וכך עשיתי. ברור שלא התאכזבתי!

ליד ארמון בלוודרה נמצא גן בירה ומסעדה Salm Bräu. חוץ מזה שזה מקום יפהפה, האוכל בו טעים, האווירה מדהימה ואותנטית. שוב שתיתי מרק והזמנתי המבורגר צמחוני, מהטעימים שאכלתי (וכמובן יין).

והנה לכם משהו מיוחד באמת!

לא כולם יודעים שבאחת מסימטאות וינה, מאחורי כנסיית השילוש הקדוש (כנסייה יוונית אורתודוכסית, Fleischmarkt 11, הרובע היווני), נמצא פונדק קטן, היכן שה VIP מהמאה ה 16 ועד ה 19 בילו: Griechenbeisl. המקום נוסד ב 1447, ומצידו השמאלי יש מדרגות תלולות המובילות לבית הארחה.

במקום יש אוכל אוסטרי מסורתי שקרב אליו מפורסמים רבים. בין המפורסמים שהפכו את המקום לפונדק הבית שלהם היו: בטהובן, שוברט, ברהמס, שטראוס, ווגנר, מארק טויין, ציירים רבים ואף פוליטיקאים. תמונות ממוסגרות מציגות את החתימות של חלק מהם וכל חדר מוקדש למפורסם אחר.

Griechenbeisl היא כיום אחת המסעדות ברמה הגבוהה ביותר – לפחות מבחינת המחירים. שניצל ווינר הקלאסי עולה בערך פי אחד וחצי מאשר במסעדת Figlmüller המפורסמת.

לא אכלתי שם, אבל נכנסתי כדי לחוש את האוירה המרגשת והמחשמלת.

אחרי כל האוכל האוסטרי, אוכל להמליץ על מסעדה איטלקית אחת שנמצאת צעד אחד מהמלון שבו לנתי, Da Capo.

נאשמרקט

מול הזסציון נמצא הנאשמרקט, אחד מהשווקים העתיקים בוינה. הוא תוסס, עמוס, צבעוני, לחלק מהאנשים הוא ממש חגיגה קולינרית (מגוון של מסעדות: יווני, ישראלי, אוסטרי, אסייאתי) – אני פחות התחברתי לעומס וההמולה. ביום שבת מתקיים כאן גם שוק פשפשים מרהיב. בערבים, כשהסוחרים אורזים את מרכולתם (יש גם דוכני ירקות ותבלינים) המקום מקבל גוון אחר (ביום ראשון המקום סגור)

אני הלכתי לאכול קייזרשמרן בקפה מוזיאון, מהצד השני של הזסציון.

קניות

וינה היא מקום גם לקניות. יש רחובות של מותגי יוקרה, רחוב מריה הילפר הידוע, והמון המון המון חנויות וינטאג' על כל גווניה כולל וינטאג' יוקרתי.

ממש ליד רובע המוזיאונים נמצא רחוב הקניות הידוע של וינה, מריה הילפר תמצאו שם את זארה, H&M, מנגו, ליוויס, דיזל וכל מה שליבכם יחפוץ בו, גם בתי קפה ומסעדות. ואם תגיעו כמוני בתקופת הסתיו, תוכלו להינות ממרבד צהוב ויפהפה שהשלכת יצרה

גם רחוב קרטנר (לא רחוק מבניין האופרה) הוא רחוב קניות יפהפה, בלילה הוא ממש זוהר ומנצנץ

יוקרה

קפה דמל יושב ברחוב היוקרתי Kohlmarkt, שבסופו מתחבר לרחוב גראבן. שם תמצאו מותגי יוקרה

חנויות וינטאג'

וינה היא יעד נפלא ואפילו מושלם לחנויות וינטאג'. מצאתי כמה וכמה ברחוב Burggasse (כמו: Burggasse 24 Vintage Shop, uppers & downers, Retroschatz וגם Purple Cave Vintage Fashion). אבל חיפשתי משהו אחר, ומצאתי דווקא בחנויות וינטאג' היוקרתיות יותר (כמו Das Neue Schwarz, Silvia Milano). את אשר חפץ ליבי מצאתי ב Why not vintage? (שמלת Missoni מהממת!)

הנה כמה מהטובות (תוכלו לגגל Vintage Stores in Vienna)

אני לא חובבת קניונים ואאוטלטים, בכל מקרה לא אגיע אליהם באופן יזום, אלא אם כן הם נקרים בדרכי. קניונים ואאוטלטים לא נקרים בדרכו של מטייל בוינה, צריך לנסוע אליהם (במתחם התחנה Landstraße יש קניון קטן ונחמד)

**

ברוב הפוסטים שלי על הטיולים יש פרק מיוחד של "כל בית צריך מרפסת", שבו אני מעלה תמונות מרפסות של בתים או בניינים שאני כל כך אוהבת, שהרי המרפסת היא הפנים (face) של הבית. משום מה, לא הצלחתי למצוא יותר מידי מרפסות בוינה.

**

כאמור, הקדשתי פוסט נפרד למוזיאונים בוינה ולטיול חד יומי מחוץ לוינה (לאורך נהר הטראון ולהאלשטאט) ואתם – יותר ממוזמנים להשלים מידע ואת הטיול

ספרים שהתרחשו בוינה

רבים מספריו של שטפן צוויג (בעיקר העולם של אתמול)

רבים מספריו של יוזף רות

רודיקה דנרט / מלון זאכר | האישה בזהב / אן מארי או'קונור | רומן וינאי / דוד פוגל  |  הארנבת עם עיני הענבר / אדמונד דה ואל |  האישה בזהב / אן-מארי אוקונור  |  לחטוב עצים / תומס ברנהרד  |  כשניטשה בכה / ארווין יאלום  |  מסע הפיל / ז'וזה סאראמגו  |  האישה היחידה בחדר / מארי בנדיקט  |  המלחמה של הדי / ג'ני לקוט  |  מצפן / מתיאס אנאר  |  הקרתן הנצחי / אדן פון הורבאט  |  הרודן / דיוויד לייטון  |  מוזיקה שקולה / ויקרם סת  |  מזיכרונותיה של תולעת ספרים / חיים באר  |  אליאס קנטי / אוטו דה פה  |  העיר ללא יהודים / הוגו בטאואר  |  ג'ון אירווינג / מלון ניו המפשייר  |  ג'ון אירווינג / העולם על פי גארפ  |  המורה לפסנתר / אלפרידה ילינק  |   גרהם גרין / האדם השלישי  |  תומס ברנהרד / האחיין של ויטגנשטיין | וינה 1900 / רינה פלד ושרון גורדון | העלמה אלזה / ארתור שניצלר

הספר והסרט – האדם השלישי

הטריילר של הסרט האדם השלישי, בימאי: קרול ריד, 1949