אחרי שקראתי את ספרה המופלא של רודיקה דנרט, מלון אדלון, שמספר לא רק את סיפורו של המלון, אלא של ברלין, גרמניה ושל האנושות בכלל, ונסעתי בעקבותיו (ובעקבות ספרים אחרים) לברלין, חיפשתי ספרים אחרים שכתבה דנרט. מצאתי שרומן הביכורים שלה הוא מלון זאכר, שמספר את סיפורו של המלון היוקרתי בוינה, אוסטריה, משלב חלק מהדמויות המקוריות, ומספר את סיפורה של וינה במפנה המאה.
בביקורי בוינה כתבתי גם על המלון
מלון זאכר עובד למיני-סדרת טלויזיה ב 2016.
רודיקה דנרט / מלון זאכר Sacher Hotel / Rodica Doehnert, 2016
זאכרטורטה
הרומן, מלון זאכר, נפתח בשני מוטיבים. האחד, מתכון לזאכרטורטה האורגינלי.
זאכרטורטה הוא טורט שוקולד שהומצא על ידי פרנץ זאכר בשנת 1832. זאכר היה שוליית שף במטבחו של הנסיך קלמנס פון מטרניך, שר החוץ של האימפריה האוסטרית (מ 1809 היה הקנצלר).
המרכיבים העיקריים של הזאכרטורטה הם: שוקולד, שוקולד מריר, ריבה, משמש.
אגב, את ההתמחות שלו, עשה פרנץ זאכר בקונדיטוריה דמל, "מוסד" ידוע כשלעצמו בוינה.
מוות ואהבה
מוות ואהבה הוא המוטיב השני שמוביל את הרומן. הם הולכים זה לצד זו במהלך הרומן, מופיעים כדמויות שמובילות את הדמויות הראשיות אל אובדן או אל אהבותיהן, לעיתים בד בבד. אהבה ומוות נפגשו לראשונה ב 22 בנובמבר 1892, התאריך שבו נפתח הרומן ההיסטורי, מלון זאכר.
מוות ואהבה מסתובבים בוינה ונכנסים אל מלון Hotel de L'opera. המלון נפתח ב 1876, על ידי בנו של פרנץ זאכר, אדוארד, ונמצא בסביבה הקרובה של בניין האופרה המרכזי של וינה. בשנת 1880 אדוארד נישא לאנה פוקס.
כאמור, השנה היא 1892, כשמוות ואהבה מובילים את הקורא אל המלון המפורסם ביותר ביוקרתו בוינה ובאימפריה כולה. מוות מוביל את הקורא אל חדר במלון, שם שוכב אדוארד על ערש מיטתו. מותו הוא אירוע היסטורי, כיוון שמותו של בעל בית המלון הידוע ביותר ביוקרתו באימפריה האוסטרו-הונגרית הוא חשש גדול לנפילתו של המלון כמטאפורה.
הרומן, מלון זאכר, מתאר בקצרה את מאבקה של אנה, אישתו של אדוארד, כדי לרכוש את הבעלות על המלון, היא זו שהפכה את המלון לאחד המלונות המפורסמים באירופה עם הידע הגסטרונומי שלה והסגנון האירגוני הייחודי שלה. היא אף קיבלה פרסים רבים בתערוכות אמנות קולינרית כמנהלת מלון, אחד מהם: Gold Medal for Services to the Republic of Austria.
אנה מקבלת את הבעלות על המלון כנגד כל הסיכויים ואחרי דין ודברים עם אביו של אדוארד, פרנץ, שלא מסכים לרעיון הזה (ואפילו שוקל להתחתן איתה כדי לנהל את המלון). זוהי תקופה שבה העולם עדיין לא מכיר באפשרותן ויכולתן של נשים בתפקידי ניהול בטח שלא לנהל בית מלון עוד בסדר גודל כזה. לכן, במובן מסויים, אנה זאכר היא פורצת דרך (היא פרשה מניהול המלון ב 1929)
"המצלמה" של רודיקה דנרט
רודיקה דנרט, כאשת קולנוע, מעביר סצנה באלגנטיות, כמו הפניית מצלמה, כשמוות מגיע למלון ו"עיניו" נופלות על ילדה בת אחת עשרה, מארי שטדלר. הוא שוקל בדעתו אם ללכת אחריה, אבל יודע שיש לו משימה היסטורית עכשיו, אדוארד זאכר. הוא מבטיח לעצמו להתמקד בה מאוחר יותר.
אבל מה שקורה למארי שטדלר מורכב. מארי מגיעה לבית המלון כדי לעבוד, עבודה שמטרתה לעזור למשפחה בכלכלת הבית. אבל היא נחטפת ומובלת בין מבוכי קרקעית המלון בניסיון להפוך אותה לעובדת מין. אבל לשמחתה של מארי, הספרן של הפילהרמונית מציל אותה. הוא מצליח להרוג את החוטף, אבל חוטף את מארי בעצמו, סוגר אותה בירכתי הפילהרמונית, בחדרו, ולא נותן לה לראות את צל צילו של אור היום במשך שנים רבות; הוא נותן לה לקרוא ספרים, לקרוא תווים, מלמד אותה לנגן ומאפשר לה להגיע לאופרה מוסתרת היטב כדי לצפות ולהאזין באירועים הגדולים של הבניין.
כשמארי שטדלר תצא אל העולם, היא תצא דעתנית, חכמה ומתריסה.
כך המצלמה המשוטטת של דנרט עוברת מדמות לדמות ומעבירה את הקורא על פני שנים.
מלון זאכר, וינה כמרכז תרבות
מלון זאכר הוא מרכז הרומן של דנרט. הוא מהווה כמרכז תרבות של וינה במפנה המאה. כי בו ולידו קורים אירועים תרבותיים שמניעים את ההיסטוריה.
בהקשר לכך, אנה זאכר חושבת ש
Vienna was truly a melting pot (עמ' 82)
מול מלון זאכר, כאמור, נמצא בית האופרה ובית הפילהרמונית, מארי שטדלר ודמויות רבות צופות ומאזינות למוסיקה המובילה את ימי אוסטריה: לה פיגארו של מוצרט, ריקודי הוואלס לצלילי שטראוס.
אל מלון זאכר מגיע זוג, מרתה ומקסימיליאן אדרהולד, שהקימו בברלין הוצאה לאור ומפרסמים ספרים של משפיעי התרבות הספרותית באותה התקופה. מרתה ומקסימיליאן הגיעו לוינה כדי לחפש סופרים כדי להחתים אותם בהוצאה שלהם. אלו פוגשים זוג אחר, קונסטנזה וגיאורג פון טראונשטיין. אהבה מביטה בהם, ויודעת שמשהו הולך להתרחש ביניהם. התרחשות שתוביל למסע סוער של שנים רבות שיערבבו אהבה, קנאה, תסכול, לידה, חברות ובגידה.
כך, מלון זאכר משמש מקור של כניסה ויציאה של דמויות ואירועים שיאכלסו את השנים שבהן וינה היתה מרכז תרבות. ויחד עם זאת וינה בירת האימפריה ההאבסבורגית, הידועה בתרבותה ובשגשוגה, אך עדיין נשים לא יכולות להיות סטודנטיות, בקושי לנהל בית מלון או בית הוצאה לאור, אפילו לא לכתוב ספר.
כך כמו המלון ותהפוכותיו כך חולפות השנים ותהפוכותיהן. אליזבת נסיכת בוואריה, המכונה סיסי, בת דודתו ולאחר מכן אישתו של פרנץ יוזף, נרצחת על ידי מתנקש (במתחם ארמון הופבורג יש מוזיאון על שמה), הקורא חולף גם על פני חגיגות שנת ה 1900 – אירוע מפנה המאה שהוא גם מהווה נקודה של פריחה אך גם תחילת דעיכתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, וב 1914 מתנקש רוצח את פרנץ פרדיננד ואישתו ומתחילה המלחמה הגדולה – מלחמת העולם הראשונה – שהשפיעה על האנושות.
אנה אומרת בחגיגות ה 1900
This institute behavior of individuals, peoples, nations – this was what celebrations of the turn of the twentieth century ushered in
אז מה השתנה במפנה המאה ?
כמו הרומן מלון אדלון, גם מלון זאכר, עוסק בנשים חזקות, נשים משפיעות, נשים שמשנות את ההיסטוריה, נשים שמצליחות יותר מגברים, שעומדות בפני עצמן, שכותבות, משחקות, חיות לבד בלי נישואין
The women had changed, Love thought. The women had grown braver; they had discovered their needs and begun to stand up for them. And if the women awoke and reminded their men that they could emerge together from the endless games of power and impotence, then the murder on the battlefield could also come to an end. Then they would all remember there was only one God. and that God was themselves
ב 1919, השנה שבה גם מסתיים הרומן, מלון זאכר, האצולה מתבטלת ברפובליקה החדשה שנוצרה באוסטריה. האומה סובלת, כמו האימפריה הגרמנית לשעבר, מההשלכות של ההפסד במלחמת העולם.
אנה זאכר, בעלת מלון זאכר היוקרתי של וינה, הלכה לעולמה בגיל שבעים ואחת בשנת 1930, וזכויות המלון נרכשו ב 1934 על ידי משפחת Gürtler.
לסיכום
מסגרת הזמן של הרומן הזה, שמתחיל בסוף המאה ה-19 ומסתיימת לאחר מלחמת העולם הראשונה, מבטיח דרמה אישית ופוליטית. בעוד הזוגות (כולל מוות ואהבה) מתחבטים במערכות היחסים שלהם זה עם זה, אנחנו גם עוקבים אחר הצמיחה הפוליטית, העסקית והאמנותית של כל הדמויות. הדרמה והשינוי הסוחפים יוצרים קריאה כובשת.
וממש ממש לסיום, כמה מילים שציטטתי ממלון זאכר, על אויבים ומלחמות:
They don't know their enemy, but they hate him because they have been told that those here or those there is their enemy. Once a war has begun, it is almost impossible to end it. to go to war and keep it going, the men have trusted down all reason and suppressed all feelings. The officers' whistle orders them into battle. But no man still in possession of his senses would allow himself to be sent to his death by a whistle
