אחרי שצברתי שלושה ביקורים באתונה ועוד ביקור מרגש בתסלוניקי ראיתי שאני צוברת עוד ועוד תמונות גרפיטי מהפנטות. החלטתי לאחד בין שני המקומות לכדי פוסט אחד.
גרפיטי ברחובות אתונה ותסלוניקי זה סיור קונספט בפני עצמו. שיטוט בין שכונותיהן היפהפיות והציוריות של הערים חושף את אמנות הגרפיטי, שמושפעת מהרבה כיוונים ומשתמשת במוטיבים מיתולוגיים. ישנם סיורים ייעודיים של גרפיטי ניתן למצוא אותן ברשת. מסתבר שגם תסלוניקי לא נופלת מאחותה הדרומית והיא משופעת בציורי קיר מרשימים ביותר.
רחובות הערים משופעים בכתובות גרפיטי, רובן איכותיות להפליא של אמנים ידועי שם. כך בין אם בחרתם בסיור ובין אם עשיתם זאת עצמאית תוכלו להינות מאמנות הגרפיטי. אני חושבת שכדאי לקחת סיור כיוון שהגרפיטי בכלל, ובאתונה בפרט, מושפע מזרמים חברתיים, היסטוריים ומיתולוגיים, והוא אישיו בפני עצמו.
הפוסטים על אתונה ותסלוניקי, וגם על מוזיאונים בשתי הערים.
מה זה גרפיטי?
גרפיטי היא בכלל מילה יוונית, גרפאין, שפירושה לכתוב (מכאן באה המילה גרפולוגיה). ואכן, כתובות הגרפיטי הקדומות ביותר הגיעו מיוון העתיקה ובאימפריה הרומית. תולדות הגרפיטי מקבילות להיסטוריה המתועדת של האמנות. הגרפיטי, במובן של חריטה, הופיע כבר באמנות המצרית העתיקה, באמנות היוונית הקלאסית ובאמנות הרומית, למשל ציורי הגרפיטי מהתקופה הרומית שנמצאו בפומפיי.
אחרי מלחמת העולם השנייה כתובות הגרפיטי החלו לצבור תאוצה, במשמעות של כתובת אותיות וסמלים הנעשית מתוך כוונה להביע רצון כלשהו, עמדה, דעה או ביטוי עצמי. בדרך כלל הכתובת נעשית על קירות מבנים ברחוב, והיא מביעה מחאה חברתית או פוליטית.
כאמנות רחוב (Street Art), הגרפיטי התפתח במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה העשרים על ידי אמני הרחוב Cost ו-Revs אשר היו הראשונים להפיץ את שמם בעזרת טכניקות שונות מהמקובל.
כאמנות רחוב, הגרפיטי מוצג במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר, כחוק וכשלא כחוק, והוא מופץ תוך שימוש בספריי צבע, סטיקרים, רולרים או מטפים ממולאים צבע. אמנות הרחוב נובעת מרצון האמנים לחשוף לא רק את יצירותיהם אלא גם את דעותיהם הפוליטיות והחברתיות כמחאה.
מכיוון שהגרפיטי משמש כמחאה פוליטית או חברתית, כאמצעי להבעת דעה, הוא נחשב לתת תרבות או תרבות נגד המשבשת תרבות.
גרפיטי באתונה
גם באתונה, כמו במקומות אחרים בעולם, הגרפיטי החל להתנוסס על קירות מבנים כדי להביע מחאה חברתית ופוליטית.
כאמור, סיור גרפיטי באתונה הוא סיור ייחודי, ממש כמו סיור קולינרי. בתחילת שנות האלפיים הגיעו ליוון פליטים רבים שראו בה כשער הכניסה לאירופה. מספר האנשים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך גדל משמעותית, הפגנות רבות נערכו ברחובות ו”על הדרך” אנשים ריססו את דעותיהם והוציאו את תסכוליהם בכתמי צבע. גרפיטי, בשם חופש הביטוי באתונה, הופיע בכל מקום לאחר שיא המשבר הכלכלי החמור שהיה בשנת 2008. הרשויות החלו במתן חסויות ומימון גרפיטי מוזמן על ידי אמנים מקומיים במטרה לצמצם את שטחי הגרפיטי, לצמצם את התופעה של ריסוס בכל מקום ואולי אף לנסות ולהפוך את הגרפיטי למוקדי עניין תרבותיים.
אל אתונה הוזמנו אמנים רבים, מיוון ובכלל, כדי לעטר את המבנים הנטושים.
- עריכה: אחרי שכתבתי ופרסמתי את הפוסט שלי מצאתי את המאמר הזה על הגרפיטי ביוון ומצאתי אותו ענייני ומצויין: כאן
היכן לראות את הגרפיטי?
ביקרתי בעיקר בשכונת פסירי, אבל כמעט כל שכונה באתונה מתהדרת בציורי גרפיטי יפהפיים: אקסרכיה, מטקסורגיו ועוד.. כדאי לעשות סיבוב נוסף גם בלילה, כיוון שכשהחנויות נסגרות מתגלות יצירות גרפיטי נוספות
אז הינה חלק מהעבודות היפהפיות שצילמתי בשיטוטיי, מצטערת שרק מעט מהאמנים הצלחתי לאתר:
גרפיטי בתסלוניקי
זהו המשך פוסט (לאחר עריכה) על טיול בתסלוניקי. ולא תאמינו – כן כן, יש גם גרפיטי בתסלוניקי והוא שופע כמעט כמו באתונה.
גרפיטי השואה
ברחוב Michail Kalou, לא רחוק מתחנת הרכבת הישנה, ישנו גרפיטי ענק – אורך 35 על 7 מטר גובה – לזכר שואת יהודי סלוניקי. בגרפיטי ישנו שחזור של צילום אמיתי של קצין גרמני מול שלושה יהודים הנושאים טלאי צהוב.
הגרפיטי מושחת.
בפוסט המלא על תסלוניקי כתבתי גם על תחנת הרכבת הישנה, ממנה נשלחו יהודי העיר אל מותם. על קיר התחנה יש שלט המנציח את האירוע, ובפנים נותרו קרונות המשא שאיתם נלקחו היהודים. אמרו לי שיש שם גם גרפיטי נוסף – אבל כנראה שפספסתי.
כשיצאתי מהתחנה בחזרה אל העיר ראיתי גרפיטי על קיר ארוך
ובעיר עצמה – הרבה גרפיטי
