ספרות

הו ספר נהדר וקריא, אולי בשביל המציצנות שהקורא אוהב כל כך, אם לחייהם של החיים בהתנחלות ואם לנפשו המיוסרת של יואב. אבל בעיקר זהו ספר שבשבילי הוא חווית קריאה ולו בשל השפה הנהדרת, העדינה והפיוטית שבה כותב יונתן ברג

ספריו של ארנון גרונברג מרתקים, הם לא נותנים מנוח, נכנסים לקרביים, אף על פי שלרוב זה נעשה במשפטים קצרים וחדים, בכתיבה מינימליסטית אך מטרידה.

הספר מסופר בגוף ראשון, אני לא חושבת שזהו רומן מתח, לא רומן היסטורי, ולא רומן חניכה והתבגרות. זהו ספר שיש בו מתח, אך אין זה ספר מתח, וכל הזמן קורה משהו שמניע את העלילה, שמפתיע, זהו אינו רומן היסטורי, וגם לא רומן חניכה או התבגרות. זה כלום מכל זה, אבל גם הכל.

קראסקו מתאר תיאורים נטורליסטים וריאליסטיים של הטבע, של האדמה היבשה, של השמש הקופחת, של הרעב והבצורת, של בריחה והישרדות. לדמויות בנאראטיב אין שם, המקום והזמן אינם ידועים

הבית העגול הוא סיפור על אונס ומורכבות החוקים, דת, אדמה והשייכות אליה

ספר אוטוביוגרפי מאירן, המלמד אותנו חוויות של ילד בזמן המלחמה, ילד עם המון תושייה ואומץ שעוזב לבדו את ארץ מולדתו ואת הוריו מולידיו

יש משהו בכתיבה המינורית שסוחף ומרתק את הקורא; יש משהו בשפה המינורית והפואטית של פטריק מודיאנו שהופך אותו לסופר נפלא. הרומנים שלו קצרים קריאים קצביים ונעימים.