רומן היסטורי
ברומן השמיני שלו, לוקח אותנו לואי דה ברנייר, אל ימיה של מלחמת העולם הראשונה. הרומן נפתח ב 1902, עם מותה של המלכה, במסיבת גן שבה חוגגים שלוש משפחות את ההכתרה של אדוארד המלך (אדוארד השביעי), שתקופת מלוכתו נקראה "התקופה האדוארדית" –התקופה שבה מצד אחד התפתחה מערכת המעמדות אך מצד שני התפתחו הסוציאליזם ומעמד האישה ואופשרה זכות ההצבעה לאישה.
כל אלה מתבטאים ברומן שסובב סביב שלוש משפחות: משפחת מק'קוש (McCosh), אב המשפחה, המילטון, הוא סקוטי, איש עסקים מצליח ולו ולאשתו ארבע בנות (רוזי, סופי, קריסטבל ואוטילי) ובגן ביתם נערכת המסיבה, משפחת פנדניס (Pendennis) האמריקאית שגרה ממש צמוד למק'קוש ולהם שלושה בנים (אשברידג' ,סידני ואלברט), ומשפחת פיט (Pitt) שהם חצי צרפתים וחצי אנגלים ולהם שני בנים (ארצ'י ודניאל).
בזמן המסיבה הילדים משחקים יחדיו ואשברידג' (Ashbridge) פנדניס, שניכר שהוא מחבב את רוזי (Rosie) מק'קוש והיא אותו, נותן לה דמי-טבעת ואומר לה שאם תשמור את הטבעת עד שיגדלו זה אומר שהם מאורסים. בפרק שלאחר מכן, העלילה קופצת שתים עשרה שנה קדימה, לשנת 1914, השנה שבה פורצת מלחמת העולם הראשונה. אשברידג' בן ה 24 מציע נישואין לרוזי, אך יחד עם זאת הוא מודע לכך שהוא צריך להתגייס לצבא האנגלי של הוד מלכותו. דרך עיניו של המילטון (Hamilton) מק'קוש אנו למדים על קריסת המערכות הכלכליות בזמן המלחמה, דרך הבנות והבנים המגוייסים אנו חווים את המלחמה, והחוויות קשות מנשוא, המראות מכאיבים – ואלו החלקים בספר שאינם מתאימים לבעלי קיבה רגישה.
הילדים-חיילים מודעים למותם המתקרב, הם כואבים את מראות מותם של חבריהם וכותבים למשפחותיהם את מה שהם מרגישים בלי סינון, לדוגמא: דניאל כותב לאימו"Airmen don't live long, as you probably know. I may be lucky, or I may have the worst of luck and be maimed rather than killed" (עמ' 56); ואחר כך, "My head will never be the same again" (עמ' 185); אשברידג' כותב ביומנו "God help us if summer comes. Corpses seem to watch you, especially at night" (עמ' 68); או כשהוא מספר שחיילים גוססים מזמזמים את Lullabyשל ברהמס; וכשהוא מבקש "Would be content to be shot through head just to be relieved of it" (עמ' 85); וגם תיאורי תהליכי ריקבון של גופות; וסצינה קשה במיוחד כשגברת מק'קוש עדה להפגזה בפולקסטון ( – Folkestone air raidאירוע שקרה במציאות המלחמה) ולמראות שירדפו אותה כל חייה ובעטיים היא עוברת מטאמורפוזה והופכת לאישה קשה, נוקשה ושמרנית, מאז היא לא אותו דבר – כל דמות תעיד על כך בהזדמנויות שונות. לאחר המחזות הקשים היא פונה להוד מלכותו ומבקשת להתגייס כלוחמת, מזכירו עונה לה שנשים לא מגויסות למלחמה אך בעצתו היא הולכת לחנות וקונה נשק ומטרות להתאמן, אך לפני שהיא מתחילה להשתמש בנשק חם, היא הולכת לחנות צעצועים וקונה מודלים של חיילים – לא היו להם דגמים של חיילים גרמנים אז היא רוכשת חיילי חי"ר נפוליאוניים, כיוון ש old enemy was better than none" (עמ' 180).
אשברידג' נפצע ורוזי מודה לאלוהים על כך ומבטיחה שברגע שהוא יגיע הביתה היא תהפוך לנוצריה טובה, בעוד משפחתה למעשה אנגליקנית. היא מאוד אוהבת שירה והיא סוחפת את כל הדמויות בספר אחר אהבתה, הם מדברים על שירה, כותבים שירה ואף רוכשים לה ספרי שירה. השיר Dustשל המשורר Rupert Brooke, לדוגמה, מוזכר רבות (אפילו יום מותו), ולטענתה של רוזי המשורר דומה מאוד לאהובה אשברידג'. זהו שיר מאוד רומנטי אך עצוב ובסוף הרשימה העתקתי לנוחיות הקורא את השיר. גם ט.ס. אליוט מוזכר ואף אלינור פרג'ן. היא כל כך אוהבת ומעורבת בשירה המודרנית עד שהיא היא כותבת לחנות ספרים שהאנתולוגיה שלהם לשנים 1911-1912 לא כוללת אפילו אישה אחת. בזמן המלחמה היא מתנדבת כאחות בבית חולים, שם גם היא נחשפת למראות קשים.
ב 11.11.1918 לויד ג'ורג' קורא את תנאי הסכם שביתת הנשק בין בעלות הברית לגרמניה, המלחמה מסתיימת והדמויות מלקקות את פצעיהן ומנסות להמשיך לחיות את חייהם בצל מראותיה: רוזי הופכת אדוקה יותר ומסתגרת ואחיותיה תוהות איך זה שאין לה ספקות או שאלות, אימה הופכת כאמור נוקשה, שמרנית ופטריוטית יותר ויותר ובינה לבין דניאל מתקיימים ויכוחים אינסופיים, חיילים מתים אם לא במלחמה אזי ממחלות ש"סחבו" איתם, מילי, המשרתת חווה גם היא אובדן, אימהות שמאבדות את בניהן, אחת מהן את כולם. רוב הדמויות שואלות שאלות תיאולוגיות קשות ומתחבטות בינן לבין עצמן לגבי מהות, קיום, מוות ועוד.
לדמותו של דניאל משקל מהותי, הוא הקול המצפוני של דה ברנייר, וכמוהו גם חצי ממקורותיו של דה ברנייר מצרפת. חלק מחוויותיו הוא מספר לסופי, אחותה של רוזי: כשקרה שלרובה שלו היה מעצור והטייס שממולו נופף לו, צחק, אך עזב אותו, או במקרה אחר כשהיה מעצור (חלק מחוויות החיילים במלחמה זה גם המחסור בנשק, הכלים האיטיים, מחסור באוכל קור ועייפות אינסופיים) הטייס שממולו (גרמני) חיכה שיוכל להמשיך להילחם, אך דניאל הצליח לפגוע בו, להפיל ולפצוע אותו, אך לאחר מספר ימים הוא הגיע לבית החולים עם שמפניה וסיגריות ושני האויבים לכאורה לחצו ידיים. לאחר שנים רבות הם אפילו יכתבו אחד לשני וידרשו בשלום זה של זה. במקרה נוסף "הוקל" לו שכשהטיל פצצה והוא פשוט היה יכול לסובב את כלי הטיס שלו ולהיעלם ואז לא היה צריך לשמוע ולהריח.. ואז סופי שואלת אותו שאלה פילוסופית קשה, שאלה שאפילו קלאוזוביץ לא ממש הצליח לענות עליה: מהו ניצחון בשבילך? האם הרג הוא ניצחון? לאחר מספר שנים דניאל פוגש ברכבת את הפילוסוף ברטרנד ראסל, ראסל מצהיר שהוא פציפיסט ולא היה הורג בשביל המדינה שלו, אין לו פחד למות אם זאת סיבה טובה, אבל לא היה הורג בשביל זה. וכן, הוא ישב בבית הסוהר כשסרב לשלם קנס כשהשתתף בפעילות פציפיסטית נגד המלחמה. דניאל מגלה לו שבזמן המלחמה החלו אצלו ספקות ושאלות.
הזכרתי לעיל שהתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ידועה בפריחת הסוציאליזם ועליית מעמד האישה, וזה מתבטא בכמה רבדים נוספים בעלילה. ראשית, אימה של רוזי היא אישה שמרנית המנהלת בית מטריאליסטי, מתנגדת שרוזי תצא להתנדב כאחות, היא חושבת שתפקידה של האישה בבית, היא אוסרת על ביתה האחרת להיות נהגת, ואוסרת על בעלה להתערב בענייני המשרתות בבית, יש לה גם דעה מאוד ספציפית לגבי תפקידה של האישה במערכת הנישואין, היא מסמלת את השמרנות. שנית, אימו של דניאל היא אישה צרפתייה שמסמלת את האנטי תיזה של גברת מק'קוש, היא הרבה יותר פתוחה וחופשיה והיא משנה לרוזי הרגלי חשיבה מיושנים. שלישית, הפגנתן של הסופרז'יסטיות מוזכר וזכות הבחירה של הנשים. ורביעית, כל אלה מובילים למימד אחר בעלילה: אחותה של רוזי, קריסטבל (Christable) מתאהבת בבחורה ומכניסה אותה לביתם, בלי להצהיר על אהבתה באופן רשמי. באחת השיחות ביניהן שואלת גסקל (Gaskell) את קריסטבל אם אינה מקנאה בברווזים, היא עונה לה שאף אחד לא יכול לשפוט אותם או לגרום להם להרגיש אשמים, גסקל עונה לה "Mind you, they do get crunched by foxes" .
סיכום
הספר עוסק בהיסטוריה, סוציאליזם פמיניזם, פציפיזם, בתיאולוגיה, פילוסופיה של הדת, אמונה, ובחיים שלאחר המוות – אם בפנייה לכתבי הקודש ואם באמצעות מדיום שעושה סיאנס. זהו ספר על אהבה בימיה של מלחמה, על רישומיה של המלחמה על האהבה ועל פירוקה של המשפחה בימי מלחמה. אך בעיקר זהו ספר על פוסט טראומה שהותירה מלחמת העולם הראשונה. ובעצם, כל מלחמה.
הפרקים בנויים קצרות (יש למעלה ממאה פרקים),לכל פרק שם, וכל פרק מסופר מפיה של דמות אחרת, כך שזה מאפשר לקורא להבין ולחוש ממקור ראשון מה עובר על גיבורי העלילה. האירועים הבדיוניים צמודים לאירועים היסטוריים שקרו במציאות. שם הספר לא בא דווקא ממי שאנחנו חושבים שהיא הדמות המרכזית, רוזי, אלא דווקא מאחותה שמתחתנת עם כומר ובירח הדבש שלה היא נוגעת באבק של השמש ואומרת "This is the dust from last night dreams" (עמ' 322).
הספר מאוד עוצמתי בחלקים שבו מתוארת המלחמה, הקשיים של הדמויות, חוויותיהן ופעילותן, וכמו שכתבתי לעיל הספר לא לבעלי לב חלש ועצבים רופפים בשל תיאורי מלחמה קשים. בשאר החלקים הוא קצת חלש. אבל לואי דה ברנייר יודע לכתוב ולספר סיפור, והוא מרגש מאוד.
Dust
by Rupert Brooke (1887-1915)
When the white flame in us is gone,
And we that lost the world's delight
Stiffen in darkness, left alone
To crumble in our separate night;
When your swift hair is quiet in death,
And through the lips corruption thrust
Has stilled the labour of my breath—
When we are dust, when we are dust!—
Not dead, not undesirous yet,
Still sentient, still unsatisfied,
We'll ride the air, and shine, and flit,
Around the places where we died,
And dance as dust before the sun,
And light of foot, and unconfined,
Hurry from road to road, and run
About the errands of the wind.
And every mote, on earth or air,
Will speed and gleam, down later days,
And like a secret pilgrim fare
By eager and invisible ways,
Nor ever rest, nor ever lie,
Till, beyond thinking, out of view,
One mote of all the dust that's I
Shall meet one atom that was you.
Then in some garden hushed from wind,
Warm in a sunset's afterglow,
The lovers in the flowers will find
A sweet and strange unquiet grow
Upon the peace; and, past desiring,
So high a beauty in the air,
And such a light, and such a quiring,
And such a radiant ecstasy there,
They'll know not if it's fire, or dew,
Or out of earth, or in the height,
Singing, or flame, or scent, or hue,
Or two that pass, in light, to light,
Out of the garden, higher, higher. . . .
But in that instant they shall learn
The shattering ecstasy of our fire,
And the weak passionless hearts will burn
And faint in that amazing glow,
Until the darkness close above;
And they will know—poor fools, they'll know!—
One moment, what it is to love.
