הספר הצמחונית זכה בפרס מאן בוקר בשנה הקודמת, 2016, תוך שהוא גובר על אלנה פרנטה ואורחן פאמוק. זהו ספר יוצא דופן, קצר יחסית באורכו, 169 עמודים, אך רווי באלימות שמעלה תהיות רבות, מה שבטוח שאין זה ספר על צמחונות. הספר מחולק לשלוש נובלות קצרות שהן קשורות מאוד, אך נפרדות.
נובלה ראשונה
החלק הראשון, מסופר מנקודת מבטו של בעלה של יונג-יה, שמציין שעד שהיא הפכה לצמחונית היא הייתה אישה רגילה לגמרי בכל מובן (עמ' 5), בעלת אישיות פאסיבית, לא יפה, בינונית שיכולה להתאים לאדם כמוהו, אישה שעמדה בציפיותיו של בעלה, שתקנית ולעיתים נדירות באה אליו בדרישה כלשהי, התחביב היחיד שלה לדעתו היא קריאה בספרים משמימים. הדבר היחידי שהיה מאפיין אותה זה שהיא לא אהבה ללבוש חזייה, לדעתו של בעלה זה משהו ש"חריג בהתנהגותה" מכיוון שהיה מעדיף שלא תביך אותו בפני חבריו ועדיף שתהיה זו חזייה מרופדת. בוקר אחד מתעורר מר צ'ונג (איננו יודעים מהו שמו הפרטי, אולי זה נועד כדי לשמור על מכובדותו ופרטיותו של הבעל, בלשון סגי נהור) בבהלה ומגלה שאשתו מוציאה את כל הבשר מהמקרר, שקיות על שקיות נערמות ומועדות לזריקה לפח האשפה.
יונג-יה לא העירה אותו לעבודה, לא גיהצה את חולצתו הלבנה, לא הושיטה לו את חפציו ואפילו לא ליוותה אותו לדלת בדרך לעבודה, לכן הוא קורא לעברה: "את לא שפויה! ירדת לגמרי מהפסים!" (עמ' 13). הוא אפילו לא שואל מה קרה לה. היא מודיעה לו שהיא מפסיקה לאכול בשר, וגם ביצים וגם מוצרי חלב והוא כועס עליה שהיא מרוכזת בעצה בלבד ואומר ש"סרובה של אישה להיעתר לרצונותיו של בעלה כפי שסירבה אשתו, מעיד על עקשנות טהורה ותו לא" (עמ' 16). היא מנסה להסביר לו שהיא חלמה חלום והוא מסרב להבין. על חלומותיה של יונג-יה הקורא למד מגוף ראשון ובהדגשה, כך שהוא לנחשף להלכי רוחה ממקור ראשון. לקורא היא מספרת על חלומותיה רווי האימה, האלימות, הבשר והדם. היא חולמת שהיא הופכת להיות מפלצת. אך לא בעלה, הוא לא מעוניין בהסבר.
גופה של יונג-יה שרזה מאוד מזכיר למר צ'ונג גוף של נכה והוא מייחס להחלטתה להפסיק לאכול בשר "הפרעה נפשית". מכאן ואילך גם כל שאר הדמויות בספר יתייחסו אליה כבעלת הפרעה נפשית. בארוחת ערב משפחתית הדברים הולכים והופכים חמורים יותר, ואביה מכה את יונג-יה בשל סירובה לאכול בשר, תוך בעתה שנובעת מהפחד מ"מה יגידו" – איך קוריאנית מסרבת לאכול בשר, איך אישה מרשה לעצמה להסתובב בלי חזייה ולהביך את בעלה – עד שיונג-יה מנסה לחתוך לעצמה את פרקי ידיה. מר צ'ונג מתחיל לנצל את אישתו, פיזית ומנטלית.
נובלה שנייה
החלק השני, מסופר מנקודת מבטו של גיסה של יונג-יה, אמן וידאו-ארט מתוסכל ודי בינוני שמחליט לצייר על גופה ציורי פרחים בצבעים ססגוניים ולצלם אותה בוידאו תוך שגעון לכתם לידה מונגולי כחול המצוי על ישבנה ושמעורר את סקרונותו. מתוך סיפורו אנו למדים שמר צ'ונג בחר להתגרש מאשתו הצמחונית. גם הוא מנצל את יונג-יה וגורם לאחותה, אין-יה, לאשפז את שניהם בבתי חולים פסיכיאטריים. הוא מצליח לברוח ונעלם מחייהן.
נובלה שלישית
החלק השלישי והאחרון מסופר מנקודת מבטה של אחותה של יונג-יה, אין-יה, שלוקחת על עצמה את האחריות המשפחתית וההשגחה על אחותה. אין-יה מנהלת חנות קוסמטיקה ויש לה ילד בן חמש, מנסה להתמודד עם התפוררות המשפחה הגרעינית שלה תוך טיפול באחותה ושמירה על המשפחה המורחבת וקריסתה. כששתיהן מגיעות למרכז הטיפול האחיות לא יודעות להבחין מי מהן המטופלת, כי שתיהן נראות "נורמליות". כאן, יונג-יה עוברת מטמורפוזה נוספת כשליבה יוצא אל העצים, והיא מנסה להידמות אליהם.
מתוך כל המטמורפוזות שיונג-יה עוברת – מאישה בינונית פאסיבית ורגילה, לאישה צמחונית, לאישה גרושה צמחונית שמתעקשת לא ללבוש חזיות, שמשתפת פעולה עם תחום האמנות כאובייקט אקטיבי, לאישה פאסיבית שרוצה להתחבר אל עולם הצמחים והעצים ומדמה עצמה כעץ על ידי עמידת ידיים – ניתן להבין שזהו מעין סיפור מיתולוגי מודרני. במיתולוגיה היוונית הקלאסית דמויות הופכות לצמחים על ידי האלים וכך הן הופכות להיות מוגנות, אבל כאן אין מי שיגן על יונג-יה ועל רצונה להיות משוחררת, רצונה נתפס כשיגעון וכמרידה במוסכמות ובשל כך היא מאושפזת בכפייה. זאת ועוד, כל מטמורפוזה שהיא עוברת מלווה בניצול של המין הגברי תוך הפעלת אלימות.
ייתכן שהאן קאנג מתריסה כנגד מספר דברים בו זמנית: על האלימות האובססיבית של הגברים הקוריאנים, של קוריאה עצמה, על ניצול, פמיניזם, זכויות נשים וזכויות אדם, על הרצון להיות צמחוני במדינה שבה צמחונות אינה אפשרית בה, על שבריריותה של המשפחה, על שגעון ותבונה, אך מעל הכל זהו ספר על דיסוננסים: קבעון מול שחרור, בשר מול צמח, זכויות אדם מול ניצול ואלימות, על מודרניזם ומסורתיות, על משפחה וקריסתה על שגעון ותבונה.
הצמחונית יצא לאור לראשונה בקוריאה בשנת 2007, והוא מבוסס על נובלה קצרה, הוא אף עובד לסרט. הוא תורגם מאנגלית על ידי שרון קרמנר
זהו ספר קצר באורכו אך עשיר בהתרסתו, מטריד וסוחף בעת ובעונה אחת.
