אפירוגון הוא לא ספר קל לקריאה ולעיכול, גם לליברליים שבינינו. הוא מחטט בפצע מוגלתי ענק שהולך ותוסס, פצע שלא רוצה להגליד. פצע שאנחנו לא עושים דבר כדי לרפא אותו: הסכסוך הערבי-פלשתיני. קולום מק'קאן לא מתכוון לשים פלסטר ולעצום עיניים: הוא חופר עמוק, מטפל כמעט עד השורש. ויש לו פתרון כיצד לרפא את הפצע הזה. לא …
הביוגרפיה המערערת הזו, משכילה הוא אינו מסמך אשמה. משכילה הוא מסמך של ילדה שהפכה לאישה שחיה חיים (ואני נזהרת מלכתוב מוגבלים או פרימטיביים – כיוון שהם לא היו כאלה בעיניה), למדה בכוחות עצמה (ובעזרתם של אחיה הגדולים, ובעיקר טיילר, שכיום הוא איש מחקר ידוע ומפורסם), ועברה לחיים אחרים – אבל אין לה טענות, היא מקבלת את משפחה ואוהבת אותה, רוצה לחיות איתה אבל רוצה שיקבלו גם אותה. היא רוצה לחיות בין שני העולמות, לצאת ולהיכנס ביניהם, בלי שיגבילו אותה. היא רוצה לחיות, להיות מאושרת אבל שיבינו מה שהיא עברה זה לא אנושי.
כל ספר חדש של מורקמי הוא חוויה חושית עוצמתית. כל פעם הוא גורם לי להתחיל מסע משל עצמי, מעין דין וחשבון עצמי, מסע אל התודעה, אל המודע ואל הלא מודע, אל השטח ולפני השטח, ולגרום לי לא לשכוח אפעם: כלום זה לא סתם. לכל דבר יש משמעות. שומדבר לא נתון למקרה.
עלילת הרומן נפרשת במהלך כהונתו של הנשיא הארבעים והארבעה של ארצות הברית, ברק אובמה, ומהווה מעין דיוקן פנורמי של התקופה. שמונה שנות שלטונו של הנשיא היו גם שנות שלטונו ההפכפך של נירו גולדן, ובקץ עידנו פרצה שריפת ענק אפוקליפטית מטאפורית.
מאת: אורנה ליברמן הרומן הקצר "מר ואלכה" של גדעון הרן הוא השלישי בטרילוגיה, אחרי "מר עכבר" ו-"מר למפל". כל אחד מהרומנים ניתן לקריאה כיחידה עצמאית, אף על פי שמר עכבר ומר למפל נוכחים כדמויות חשובות בביוגרפיה של מר ואלכה. גדעון הרן, מר ואלכה, פרדס, 2020
כל הסיפורים והדמויות כל סיפורי הדמויות והדמויות מתגבשים בסופו של דבר סביב אירוע הפאוואוו שמתרחש בקולוסיאום במחוז אוקלנד – אלמידה, שם חלק מהדמויות הבריחו באקדחי תלת מימד מודפסים בניסיון לשדוד את האירוע להחזר חובות.
הטקסט משקף את תהליך הכתיבה של אחת הסופרות החשובות בסצנת הספרות הישראלית. הוא משקף גם את הצעד הנוסף שרונית מטלון עושה לקראת מיקומה המלכותי בהיכל התהילה של הספרות הישראלית במקומם של הגמוניה פטריארכלית אשכנזית. אם ביצירתה הכללית של רונית מטלון יש יסודות ביוגרפיים, הרי ששלג הוא האוטוביוגרפי-פנטסטי מכולם. הרי מטלון לא באמת חיה עם אביה, ואולי זה ה"תיקון" שהיא היתה רוצה לעשות
את הדיון בספריה של אליף שפאק, ובעיקר את הדיון בנושא הניעות במרחבים, אבחן באמצעות מאמרה החשוב של גלוריה אנזלדואה (Anzaldúa ) "המסטיסה החדשה", תוך התמקדות בשלושה מספריה של הסופרת אליף שאפאק: הממזרה מאיסטנבול כבוד Three Daughters of Eve. בספריה, אליף שאפאק מערערת על המסע הבינארי-ליניארי של הדמות ההגמונית הפטריארכלית ומציגה מסע נשי מעגלי שיוצר דמות מסטיסטית חדשה, היברידית
עלילת הספר מתפרשת על פני שלוש יבשות. איפֵמֵלוּ ואוֹבּינזֶה, תלמידי תיכון בלאגוס, מתאהבים. איפמלו — יפה ובוטחת בעצמה — נוסעת ללמוד באמריקה. היא חווה מפלות וניצחונות, מוצאת ומאבדת מערכות יחסים וקשרי ידידות, ולאורך כל אותה תקופה רובץ עליה עולו של משהו שמעולם לא חשבה עליו במולדתה: גזע
לא משנה כמה ליברליים תהיו, לא משנה כמה אנושיים ולא גזעניים תהיו, כמה חסרי דעות קדומות אתם – בואו נהיה כנים בינינו לבין עצמנו: האם באמת ובתמים, עמוק בתוך ליבכם, אתכם מוכנים שהמורשת שלכם תמחק לטובת מורשת אחרת?
